maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

5 דברים שמשפיעים על חוש הטעם שלנו


בעוד שרובינו חושבים שחוש הטעם הוא חוש שניתן לסמוך עליו, כי להבדיל משאר החושים, הוא היחיד שמאפשר אבחנה ברורה ופשוטה בין "טעים" או "לא טעים", תופתעו לשמוע שזה לא בהכרח כך, ומה שאנחנו מוצאים טעים או לא טעים, תלוי לא מעט בגורמים חיצוניים שלא בשליטתנו.

לפניכם 5 דברים שמשפיעים על חוש הטעם שלנו - ולא ידענו!


1. האוכל שאמא אכלה בזמן ההריון וההנקה

אוכל

ברור שמזונות שאכלנו כילדים ישפיעו על חוש הטעם שלנו לכל החיים, אבל מחקרים מצאו כי ההשפעה מתחילה אפילו מוקדם יותר - למעשה, המזון שאמא שלנו אכלה כשהיינו ברחם או כשינקנו, השפיע על קביעת המאכלים האהובים עלינו.

המחקר שבוצע על ידי חוקרים ממרכז החושים not-at-all-evil-sounding בפילדלפיה, עקב אחרי צריכת המזונות והמשקאות של נשים בזמן ההריון ולאחריו בזמן ההנקה, כדי לבחון האם יש לכך השפעה על חוש הטעם של התינוקות. המחקר התמקד בשתיית מיץ גזר - התוצאות? ילדים שאמותיהם צרכו מיץ גזר בזמן ההריון או ההנקה, נגעלו פחות מדגנים בטעם גזר שקיבלו בגיל הינקות. בנוסף, ילדים שקיבלו מיץ גזר גם בשלב ההריון וגם בשלב ההנקה הפכו מכורים למיץ גזר!

את הנתון הזה ניתן להסביר גם בצורה הגיונית - האוכל שהאישה צורכת משפיע על טעם החלב שלה וגם על מי השפיר שברחם. כמובן שהמזונות המתעכלים במערכת המטבולית אינם מורגשים באופן ספציפי, אך מרכיביהם נספגים במערכת הקיבה של הילד ומשפיעים על טעמו.

2. העטיפות והתוויות של המזון

אוכל

זה לא באמת מפתיע לגלות שאנשים מוצאים שמוצר שארוז בעטיפה מפוארת ומגרה הוא בהכרח טעים יותר מאותו המוצר שמוגש בתוך שקית זולה. זו הסיבה שעיצוב אריזות בתעשיית האוכל הוא אחד המקצועות הנחשקים ביותר.

אומנם תוויות ועטיפות האוכל, לא משפיעות על הטעם בפועל אבל הן כן מצטרפות לחוויה רחבה יותר של הנאת האכילה ויכולות להכריע אותה.

במחקר ראשון בנושא, לקחו מוצר פשוט ובחנו האם פרסומו כדל שומן יגרום לאנשים לדרג אותו גבוה יותר מאשר בגרסה השומנית שלו, כאשר הוא לא באמת כלל מרכיבים דלי שומן. המשתתפים התבקשו, ללא ידיעתם, לצרוך את אותו המוצר באריזות שונות ולדרג. "המוצר הדל שומן" דורג כתפל ויבש ואילו "המוצר השומני" דורג כעשיר וטעים.

מחקר שנערך בשנת 2002, מצא כי הוספת מרכיב מסויים לתווית המזון יכולה להשפיע על הנכונות הראשונית לטעום אותו או לא. במחקר שערכו, הם נתנו לשתי קבוצות אנשים לטעום חטיפי גרנולה. על האריזה של חלק מהחטיפים נכתב שהמוצר מכיל סויה, על אף שהוא לא היה בו. הקבוצה שקיבלה את חטיפי הסויה חשבה שלחטיף יש טעם ממש נורא לעומת הקבוצה השנייה שאכלה בדיוק את אותו החטיף בלי הסויה.

המשתתפים לא רק נדרשו לדרג את המוצר כטעים או לא טעים, אלא נדרשו להסביר - כל מי שטעם את "חטיפי הסויה" טען לטעם לוואי מוזר.


3. רעשי רקע

אוכל

דמיינו לעצמכם את המסעדה המפוארת ביותר - מפה לבנה, יין מוגש על השולחן, נוף קסום אל השקיעה ומוסיקה קלאסית ברקע. עכשיו דמיינו מזללה שמגישה אוכל עממי זול שמוגש לשולחנות בפס ייצור, עם מוסיקת פופ רועשת ברקע.

מה הקשר בין האווירה לטעם האוכל?

מחקרים מראים שכאשר אנשים אוכלים במקומות עם עוצמות רעש גבוהות, הם מאבדים את היכולת לאמוד במדויק את טעמו של האוכל - האם הוא מתוק או מלוח. הדבר יכול להיות מוסבר מבחינה פיזיולוגית - המוח מחבר בנוירוינים בין האוזן לפה, כך שכאשר האוזן "מותקפת" בלוטות הטעם נחלשות אף הן.

אנשים ציניים יכולים לחשוב שמסעדות רועשות מתבססות על נתונים מדעיים אלה כדי להסתיר את טעמו של האוכל, אבל אין לנו דרך לדעת האם זה נכון - ייתכן שהם פשוט חושבים שהמוסיקה מוסיפה לאווירת הכיף מבלי להיות מודעים לכך שהיא דווקא גורעת.

כמובן שנתונים אלה לא מצביעים על כך שחווית האכילה האופטימלית היא בדממת אלחוט, אבל המדע מסכים כי מסעדות שמשמיעות מוסיקה ערבה בדציבלים שבין 62-67
(עוצמה שמאפשרת שיחה בין אנשים), ובמהלכן מגישות לאנשים טעימות מזון, ידורגו גבוה יותר מאותן מסעדות המגישות טעימות מחוץ לאווירה זו.

המינון המדויק הוא מוסיקה שחזקה מספיק בשביל לעורר את החושים אך לא חזקה מדי מכדי להציף אותם. עם מוסיקה קלאסית זה עובד הכי טוב. עבור החושים, ההבדל בין מוזיקה רועשת למוזיקה רכה זה כמו ההבדל בין שחייה מרעננת בבריכה לבין שפיכת קוביות קרח על הראש.

כמובן שנתונים אלה תקפים גם לשתייה. מחקרים מצאו כי דעתנו על שתייה, בעיקר על יין, תואמת לרעשי הרקע בזמן השתייה. אנשים שינו את דירוג היין שלהם בכ-60
אחוזים, בהתאם לפסקול שהושמע להם, מה שאומר שאנחנו יכולים לשתות ויטמינצ'יק ולהנות ממנו כמו יין בתנאי שהמוסיקה הקלאסית מושמעת לנו ברקע בעוצמה הנכונה.

4. אישיות ומצב רוח

אוכל

אנחנו יודעים לקשר בין מאכלים למצבי רוח שונים, כך למשל אנשים לחוצים או מדוכדכים מוצאים נחמה רבה באוכל שומני או ממותק - תעשיית הג'אנק פוד ביססה עצמה על זה. ההסבר הפשוט הוא שכאשר אנחנו במצב רוח רע אנחנו רוצים לאכול משהו שיגרום לנו להרגיש טוב - סוכר ופחמימות מעלים את רמת הסרוטונין במוח, כך שמצב הרוח משתפר מיידית. באופן מוזר, זה הולך גם לצד השני - לא רק אוכל משפיע על מידת המתח אלא שהמתח משפיע בהתאמה גם על טעמו של האוכל.

במחקר שנערך בשנת 1998, ביקשו החוקרים ממספר אנשים לטעום ממתיקים מלאכותיים ולדרג אותם. לאחר מכן הם הכניסו אותם לסיטואציות מלחיצות. במשימה הראשונה היה עליהם לפתור חידות מילוליות תוך זמן מוגבל, תוך שהם משמיעים לסירוגין קול צופר חזק. לכאורה זה נשמע לא מלחיץ במיוחד, אבל החוקרים עשו זאת כך שמחצית מהחידות הללו לא היו פתירות.

לאחר התקפה עוינת זו, הקבוצה התבקשה לשוב ולטעום את אותו ממתיק מלאכותי. רוב המשתתפים דירגו אותו כמריר בהשוואה לדגימה הראשונה.

האם ממצאי המחקר מצביעים על כך שלחץ מעורר צורך לאכול מתוק, אך בו בזמן מתרגם את המתוק כלא מספק, כך שהגוף ירצה לצרוך מזה יותר? המדענים טרם בחנו את ההיבט הזה, אם כי מעניין יהיה לבחון את זה, שכן בפעילות גופנית להבדיל, לאחר פעילות מאומצת, הגוף נוטה לתרגם כל דבר למתוק ביותר. אז אם יוצא לכם בסוף אימון לשתות סודה ולהרגיש שמישהו דחף לכם תותח סוכר לגוף, אז זה בגלל זה.

בנוסףמדענים גילו שאנשים שונים טועמים מזונות המבוססים על אותו הטעם באופן שונה, לא רק על סמך מצב הרוח שלהם אלא גם על פי האישיות הכוללת שלהם. כימיקלים שונים במזון מגיבים לכימיקלים שונים במוח, כך שהמאכלים שאדם אחד אוהב הם לא בהכרח אלה המועדפים על אחר וניתן ללמוד לא מעט על המוח שלנו בהסתמך על המזונות שאנו אוהבים - כך למשל, אנשים מדוכאים לא טועמים מתיקות באותו האופן כמו אחרים ואנשים עם התקפי חרדה לא רגישים למרירות באותו האופן כמו אחרים. אז בפעם הבאה שאתם דוחפים אוכל לחבר ואומרים לו שהוא חייב לטעום כי זה מעולה ואחרי שהוא טועם, הוא מסתכל עליכם בתמיהה ושואל אם אתם מסטולים, אל תיעלבו - הוא לא יכול לטעום את זה כמוכם.

5. צבע

אוכל

כמובן שזה אלמנט ברור מאליו - צורתו של האוכל משפיעה על הטעם. יש מעצבי מזון שזה התקפיד שלכם, להפוך את המזון למגרה. אבל מסתבר שלא רק צורה, גם צבע יכול להשפיע על בלוטות הטעם בכל מיני דרכים בלתי צפויות. למשל, נמצא כי הצבעים של כוס הזכוכית יכולים להשפיע על טעמו של המשקה וזאת הודות לנטייה המוזרה שלנו, באופן לא מודע, לקשר בין צבעים לטעמים ולטמפרטורה.

מחקר אחד מצא כי אנשים תיארו משקאות כצוננים ומרעננים יותר כאשר הוגשו בכוסות ירוקות וכחולות, בעוד שדירגו משקאות כחמימים יותר כאשר הוגשו בכוסות צהובות או אדומות. מחקרים אחרים הראו כי צבעי הנוזל גם הם משפיעים על תפיסת המוצר כמתוק, חמוץ או מריר. כך למשל, הצבע הירוק גורם למשקה להיראות ממותק יותר והצהוב גורם לו להיראות מתוק פחות.

נסו את זה, קחו משקה חמוץ, נסו לחשוב עליו במובנים ירוקים או צהובים או שתמזגו אותו לכוס ירוקה או צהובה ותופתעו שהוא פחות חמצמץ.

מחקר מפורסם משנת 1970 הושיב קבוצה של משתתפים בחדר והגיש להם מנת אוכל שהורכבה מסטייק, צ'יפס ואפונה. עבור עין בלתי מזוינת, האוכל נראה נורמלי לחלוטין גם מבחינת הצבע וגם מבחינת הטעם. אך מה שהם לא ידעו הוא שהחדר בו אכלו, היה מצויד
בנורות שצבעו את האוכל בצבעים הרגילים שלו והסתירו את העובדה שהוא צבוע בצבעים אחרים. כאשר הסירו החוקרים את הפילטרים, נדהמו המשתתפים לגלות כי הסטייק הוא כחול, הצ'יפס הוא ירוק והאפונה אדומה.

תוצאות המחקר הפתיעו אפילו את החוקרים - כל המשתתפים נגעלו ופיתחו בחילה חמורה וזה רק מצבעו של האוכל.

 

שיהיה לנו בתיאבון!
 

ליקטה וערכה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: