maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

סגולות הגויאבה

בימי הסתיו אפשר להריח את ריחו של הגשם הראשון המרענן שמרחיב את הנשימה אפשר גם להתענג (או לא) על ריח של גויאבות כשחולפים ליד דוכני הפירות בסופר או בשוק. הגויאבה היא אחד מהפירות השנויים ביותר במחלוקת ומחלקים את האוכלוסיה לאלו ש'הרוסים' על הפרי ולאלו שלא מסוגלים אפילו להתקרב אליו בגלל ריחו העז וטעמו יוצא הדופן.

אז חוץ מהריח מה יש בגויאבה? אלו תכונות מכתירות אותה כפרי על? הנה כמה עובדות.

 

גויאבה שייכת למשפחת ההדסיים ומונה כ-100 מינים. מוצאה במרכז ודרום אמריקה. היא הגיעה לארץ בראשית המאה העשרים ואומצה בעיקר ע"י הערבים שהכירו את הפרי ממצרים. הפריצה שלה לשוק בארץ קרתה לאחר מלחמת ששת הימים.

עונת הגויאבות היא בחודשים אוקטובר נובמבר והזן שנמצא בשווקים הוא מסוג 'בן דב' על שם האגרונום שפיתח אותו. אפשר למצוא גם גויאבות: תותית, ננסית, אדומה, ורודה וגויאבה חורפית.

הפרי הוא בצורת אגס קליפתו צהובה, אדומה או ירוקה תכולתו כתומה בהירה או בז' ומכיל זרעים קשיחים רבים והטעם ארומטי אופיני מתוק חמצמץ. לרוב הזנים ריח חריף שנובע מחומצת הציפורן שבפרי.

גויאבה נחשבת כפרי בריא ביותר בגלל תכולת הויטמינים, הסיבים והערכים התזונתיים. במיוחד הזן האדום שמכיל כמות של בערך פי 4 ויטמין C מכמותו שבתפוז, הכמות יורדת עם ההבשלה וההתרככות, לכן רצוי לאכול גויאבה קרוב לקטיפתה או רכישתה כדי לנצל את כל מרכיביה האיכותיים. לגויאבה שאינה טריה יש קליפה לא מבריקה.
במידה והפרי עדיין בוסר רצוי להניח אותו בקרבת תפוח או בננה.

פעילות:
אנטי אוקסידנטי, אנטי בקטריאלי, אסטריג'נטי (פעילות מכווצת), עוצר שלשול, הפלבנואידים נוגדי עויתות, מרגיע שרירים חלקים של המעי. הלקטינים נקשרים לחיידק E.COLI ומונעים הצמדותו למעי.

בניסוי במעבדה IN VITRO הראו שהעלים וקליפת הגזע מסוגלים לעכב התפתחות חיידקי שיגלה, בצילוס, קולי קלוסטרידיום, סלמונלה, פסוידומונאס ופטרית השמו הלבן.

 

התוויות
1. לשלשולים בילדים ומבוגרים, לדיזנטריה, למזהמים כמו: וירוסים, פטריות, חיידקים, בשימוש חיצוני ופנימי, לטיפול בשיעול, דלקת גרון, הורדת חום.
2. בשימוש חיצוני- לדלקות עיניים.

התוויות נגד
1. במצבים של היפוגליקמיה מאחר והפרי מוריד רמות סוכר בדם.
2. הגויאבות האדומות נחשבות ליעילות במלחמה בסרטן.
3. אינטראקציות עם תרופות - לא נמצאו.

ברפואה המסורתית
1. האינדיאנים שגרים באזור האמזונס עושים מרתח מהעלים והגזע לטיפול בשלשולים ודיזנטריה, דלקות גרון, הקאות, קלקול קיבה, ורטיגו, ולהסדרת המחזור החודשי.
2. לריח רע מהפה (הליטוזיס) ודימום בחניכיים-לועסים עלים רכים של גויאבה.
3. מירתח מהעלים משמש לשטיפת פה וגרגור במקרים של פצעים בפה ודימום מהחניכיים.

תרופת סבתא
לטחורים-מירתח של עלי גויאבה עוצר דימומים. מריחת המקום המדמם ושטיפת המקום פעמיים ביום.

צורות הכנה
1. אכילה כפרי טרי (הגויאבה אינה נשמרת לאורך זמן בטמפרטורה רגילה) בסלטי פירות, סלטי ירקות, כמיץ (לסנן את הגרעינים), בשייקים, אפשרות לעשות מקפא של גויאבה מרוסקת בבלנדר בתוספת חלב שקדים, חלב סויה, חלב שיבולת שועל, לצרוב על הגריל ולאפות עוגות.
2. גויאבות אדומות מחליפות במקרים רבים את העגבניות ברטבים המיועדים לאנשים עם רגישות לחומציות העגבניות.
3. בתעשיה מיבשים גויאבות לאבקה שמכילה 2500-3000 מ"ג ויטמין C ועושים מזה קרישים, ריבות, פודינג, דברי מאפה, ממתקים, רסק וממרח בגלל העושר בפקטין.

מאת: דורית שור - נטורופתית R.na מוסמכת.

מקור: עידית סעדיה
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: בריאות, תזונה, סגולות, פרי, גויאבה
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: