ראשי > בריאות ומשפחה > תזונה ובריאות

הכל על קפיצות שרירים

מאת: אוהד שלום

541

גודל גופן:

א א

מי מאיתנו לא חווה קפיצות שרירים? עפעף שקופץ בלי סיבה, או אפילו השריר ברגל או ביד. מה הם הגורמים לאותן קפיצות וכיצד ניתן למנוע או לפחות להפחית אותן?

קפיצות שרירים או במונח הרפואי - פסיקולציות הינן תופעה קלינית שכיחה יחסית. מדובר בקפיצות עדינות וקצרות של השרירים, אשר אינן גורמות לתנועת הפרקים. בדרך כלל, קפיצות שרירים אלה נראות על פני העור כתנודות גליות מהירות. קפיצות שרירים עשויות להופיע כמעט בכל שריר: ידיים, רגליים, כתפיים, גב, בטן, פנים, עפעפיים ועוד. פסיקולציות אינן כואבות, אך הן עלולות להטריד ולגרום לדאגה.

הגורמים לפסיקולציות:

פעילות גופנית היא הגורם העיקרי לקפיצות שרירים. הקפיצות אינן מתרחשות תוך כדי אימון. לעיתים הקפיצות מתרחשות מיד לאחר האימון, ולעיתים הן יגיעו רק אחרי שהאדם מגיע למצב מנוחה מוחלט. הדבר נגרם מהזעת יתר או מהסיבה שנוצר חוסר איזון אלקטרוליטי עקב התעייפות של השריר, כך שהעצבים אינם שולחים פולסים קבועים לשריר ומכאן הקפיצות.
מספר שתיים ברשימת הגורמים הוא המתח. בעבר, לפי שחי האדם חיים מודרניים, גופו היה צריך להיות דרוך ומוכן לכל צרה שלא תבוא. תכונה זאת נשארה איתנו עד היום, וכאשר האדם נמצא במצב מתח או חרדה גופנו דרוך ומוכן לפעול במהירות, דהיינו כל השרירים בגופנו מתוחים ומוכנים לפעולה.
סיבות נוספות יהיו התייבשות ומחסור בסידן ומגנזיום.

התחושה יכולה להיות כמו של תולעת הזוחלת מתחת לעור או דפיקות חלשות. לפעמים הקפיצות יכולות להתרחב לגוף כולו. עובדה מעניינת שנצפתה היא כאשר אדם מתחיל לדאוג בקשר לקפיצות, הן יתפשטו למקומות נוספים. למעשה, אנשים רבים דיווחו שהקפיצות התפשטו למקומות אחרים בגופם רק לאחר שהתחילו לדאוג.

האם יש סיבה אמיתית לדאגה?

יש להפריד בין מצבים שפירים לבין מחלות נוירולוגיות הגורמות לפסיקולציות. ברוב המקרים קפיצות שרירים הינן שפירות, דהיינו מדובר במצב נתון של העצבים, אשר לא יתפתח בעתיד לידי מחלה נוירולוגיות. במקרים השפירים קפיצות שרירים מופיעות ללא סימנים או הפרעות נוירולוגיות אחרות, דהיינו ללא חולשה של השרירים וללא דלדול שרירים. קפיצות שרירים אינן צריכות להוות מטרד ברגע שמבינים שהן חלק מהפיזיולוגיה.

מה ניתן לעשות כדי למנוע/להפחית את הקפיצות?

1. תנועה היא הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם קפיצות שרירים. התנועה מסייעת לגוף להעביר את עודף החומצה הלקטית מתוך השרירים. שנית, היא עוזרת לנרמל את רמת האלקטרוליטים בשריר, דבר הנגרם מעייפות השריר והעצבים השולטים עליו. מתיחת השריר הקופץ תעזור גם כן. זה מרגיע את השריר.

2. הגדלת צריכת הנוזלים יכולה גם כן לעזור במקרים כאלה, במיוחד אם חוסר איזון אלקטרוליטי הוא הגורם. נסו לאכול בננה או לשתות משקאות אלקטרוליטים טבעיים.

3. דרך נוספת היכולה להפחית את הופעת הקפיצות טמונה באופי האימון. יש להתאמן בהדרגה ולא לקפוץ ישר למשקלים כבדים.

4. לבסוף, מצאו דרכים להפחית את המתח. כאשר האדם מתוח שריריו דרוכים. במידה ואתם עוברים תקופה מתוחה בחייכם נסו לעשות פעולות מרגיעות כמו יוגה, שחייה, ישיבה בסאונה וכו'.