maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

יותר מדיי סוכר: מה זה עושה לגוף ולמוח?

אכילת יתר, היווצרות זיכרון גרוע, הפרעות למידה, דיכאון, מחלות לב והשמנת יתר, כל אלה נמצאו קשורים לצריכה גבוהה של סוכר. קשר זה מצביע על בעיה שרק בשנים האחרונות מתחילים להבין טוב יותר - צריכת סוכר כרונית, משפיעה עלינו לרעה.

על פי משרד החקלאות האמריקני USDA, האמריקאים צורכים בממוצע 156 ק"ג של סוכר בשנה. מדובר בכמות אדירה של סוכר, ואנחנו הישראלים לא טובים מהם בהרבה. אם אתם מתקשים להאמין למספרים, זה כנראה בגלל שהסוכר נמצא כל כך עמוק בתזונה שלנו, שלרובינו אין בכלל מושג שאנו צורכים אותו.

סוכרים במזון יכולים להיות סוכרים טבעיים או סוכרים מוספים, כאשר מילת המפתח בכל האמור, היא "סוכר מוסף". בעוד שתזונה בריאה יכולה להכיל כמות משמעותית של סוכר טבעי, למשל בפירות, בחלב ובדגנים, הבעיה היא שסוכרים מוספים (חד-סוכרים ודו-סוכרים) נמצאים במזונות מעובדים, ובדרך כלל איננו יודעים שהם שם. כך למשל, סוכר מוסף נמצא בקטשופ, חטיפים, ממתקים, תרכיזים, רטבים, מאפים, לחמים, קרקרים ודגני בוקר למיניהם. אין כמעט מזון שלא מכיל סוכר!

על פי רוב, אם נסתכל היטב על התווית שעל גב כל מוצר, לא בטוח שנזהה את המילה סוכר, וזאת מכיוון שהוא מסתתר במגוון שמות נרדפים כמו: פרוקטוז, גלוקוז, לקטוז, דקסטרוז, סוכרוז, מלטוז, סוכר פירות או סוכר גולמי. כמעט כל מזון שאנו מכניסים לפה מכיל באופן כזה או אחר, כמות של סוכר.

המרכז לבקרת מחלות CDC קובע כי כל אדם אוכל בממוצע 27.5 כפיות סוכר ביום! כמות זו מתורגמת לכ-400 קלוריות. כמעט 1/4 מהצריכה היומית המומלצת, העומדת על 2000 קלוריות ביום, מתבססת על סוכר!
 

סוכר
מקור: Suat Eman
 

חשוב להבין, המוח שלנו זקוק לסוכר מדי יום כדי לתפקד. תאי המוח דורשים פי שתיים אנרגיה מזו הדרושה לכל שאר התאים בגוף (כ-10% מסך הדרישות של האנרגיה היומית שלנו). כלומר, הסוכר ככלל הוא אינו אויב, הסוכר המוסף הוא האויב.

מחקרים מציינים כי תזונה עתירת סוכר מפחיתה את קצב יצור החומרים הכימיים במוח האחראים על צמיחה, הידועים כ-BDNF. ללא BDNF, המוח לא יוכל ליצור זכרונות חדשים ואנחנו לא נוכל ללמוד או לזכור כמעט כלום. רמות נמוכות במיוחד של BDNF, נמצאות אצל אנשים עם חילוף חומרים לקוי של גלוקוז - חולי סוכרת וטרום סוכרת.

נמצא כי ככל שרמות ה-BDNF יורדות, כך מטבוליזם הסוכר מחמיר. במילים אחרות, אכילה כרונית של סוכר מפחיתה את רמת ה-BDNF ולאחר מכן את רמות החומרים הכימיים במוח שתורמים לעמידות האינסולין, מה שעלול להוביל להתפתחות של סוכרת מסוג 2 ולתסמונת מטבולית. זו, עלולה להוביל בסופו של דבר לשורה של בעיות בריאות אחרות. ברגע שזה קורה, המוח והגוף נמצאים במעגל הרסני שיהיה קשה מאוד לתקן.

בנוסף, מחקרים מקשרים רמות נמוכות של BDNF לדיכאון ומחלות דימנציה, כמו אלצהיימר. נכון להיום, נראה בבירור כי רמה מופחתת של BDNF היא חדשות רעות עבור המוח שלנו.
 

סוכרים
מקור: aopsan


מחקרים אחרים מתמקדים בתפקיד שממלא הסוכר בתופעה של אכילת יתר. באופן אינטואיטיבי אנו יודעים כי סוכר והשמנת יתר קשורים זה לזה (בעיקר בגלל שסוכר מכיל הרבה קלוריות), אבל את הסיבה המדויקת לשאלה 'מדוע אכילת מזונות עתירי סוכר גורמת לנו לרצות לאכול עוד?' לא הבנו היטב עד היום.

מחקר חדש מראה כי צריכה כרונית של תוספות סוכר, מקהה את המנגנון של המוח שאומר לנו להפסיק לאכול. היא עושה זאת על ידי הקטנת האפקט האנורקיסגני שמונע מאיתנו לזלול. כאשר תאים של אוקסיטוצין במוח מתקהים על ידי צריכת יתר של סוכר, הנורה האדומה שמאותתת לנו שאנו שבעים, אינה נדלקת כראוי, ואנחנו ממשיכים לאכול עוד ועוד, מבלי לדעת שובע.

מחקרים אלה ואחרים טוענים שאנו פוגעים בעצמינו עם מזונות מעובדים שעשירים בתוספות סוכר והנזק מתחיל במוח שלנו. מנקודת מבט זו, צריכה כרונית של סוכר היא חמורה במידה רבה כמו סיגריות, אלכוהול או סמים.

מדוע הסוכר נחשב רעיל?

רוברט ה. לוסטיג, פרופסור לרפואת ילדים במחלקה לאנדוקרינולוגיה, באוניברסיטת קליפורניה, בוחן כבר שנים את הנזק שנגרם על ידי מאכלים ממותקים. הוא טוען כי פרוקטוז (יותר מדיי) וסיבים (פחות מדיי) הם ככל הנראה אבני היסוד של מגיפת ההשמנה העולמית.

 

אם לוסטיג צודק, זה בהחלט יכול להסביר את העלייה המתמשכת בתופעת ההשמנה בקרב מבוגרים וילדים, כמו גם את העלייה בכמות החולים בסוכרת, ב-30 השנים האחרונות. "זה לא רק שאנו צורכים יותר קלוריות", אומר לוסטיג, "אלא שאנחנו אוכלים יותר סוכר". מה דעתכם?

 

ליקטה וחיברה: טל עזר

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: