7 תעלומות שעדיין לא נפתרו לגבי נגיף הקורונה

1. איך הקורונה מתפשטת?

ההכרה בדרך שבה המחלה מתפשטת היא קריטית על מנת להצליח להכיל אותה ובסופו של דבר לנצח אותה. ישנן מחלות כמו חצבת, אשר נישאות באוויר, וישנן מחלות כמו הרעלת מזון הנישאת באוכל, או דלקת הכבד שמועברות בהפרשות אנושיות. לגבי הקורונה, אנו יודעים שההדבקה בה היא טיפתית, כלומר נובעת מחלקיקי רוק שעוברים מאדם לאדם, אבל מה שעדיין לא נבדק ונמצא באופן ברור הוא אם ההדבקה בקורונה נגרמת בעקבות נשיאתה באוויר.

הסיבה מאחורי הבלבול הזה היא שהדבקה נישאת באוויר וזו הטיפתית הן לא לחלוטין שתי תופעות נפרדות, אלא למעשה שתי נקודות שונות על אותו הטווח. לפי פרופסור ברברה סאלצמן, אפידמיולוגית בבית הספר לרפואת הציבור באוניברסיטת טולדו, אם נתז טיפתי נוחת ליד אפכם או פיכם, אתם עלולים לשאוף אותם אפילו מבלי להרגיש, ואם אתם עומדים ליד מישהו שמתעטש, הנתזים הללו יכולים לעבור דרך האוויר ולנחות על עיניכם, אפכם או פיכם מבלי שתרגישו דבר. בנוסף, הם גם עלולים לנחות על משטחים בסביבתכם, שאם תגעו בהם ולאחר מכן בפניכם – אתם יכולים להידבק.

לכן, גם השאלה עד כמה זמן יכול הנגיף לשרוד על משטחים מעסיקה את החוקרים באופן קבוע, ובכתבה הבאה תוכלו למצוא את התשובות שהעלה המחקר עד כה ושאנו מכירים.

2. איך אנשים מסוימים הופכים ל"מפיצי-על"?

בהתבסס על מה שאנחנו יודעים כעת אודות קוביד-19, כדי להדביק קבוצה גדולה של אנשים אין צורך בכמה וכמה חולים יחד באותו המקום – מספיק חולה אחד בלבד שהוא "מפיץ על", וכבר כל סביבתו עלולה להיות מודבקת. פרופסור אמי בקסטר מאוניברסיטת אוגוסטה מעריכה כי ל"מפיצי העל" יש רמה גבוהה של עומס נגיפי, שהם מספר עותקי נגיף בכל מיליליטר דם, או שהם מרססים רוק רב כאשר הם מדברים, או לחלופין שריכוז חלקיקי החיידקים בנתזים שלהם חזק יותר. עם זאת, אף אחד עדיין לא מסוגל לומר האם אנשים מסוימים חשופים יותר לאפשרות להפוך ל"מפיצי על"; מה שעוד יותר מתסכל הוא שגם כעת, בשלב הנוכחי שבו אנו נמצאים, אנחנו עדיין לא יכולים לאתר מיהו מפיץ על או מי יהיה כזה. אחת הסיבות המשכנעות ביותר לעטות עליכם מסיכה בציבור היא שמפיצי על עלולים להיות גם א-סימפטומטיים, אך עדיין אין שום אפשרות לדעת זאת בוודאות כאמור.

3. מדוע חלק מהאנשים נדבקים אבל לא מרגישים תסמינים?

העובדה שחלק מהאנשים יכולים "לארח" בגופם נגיף מדבק מבלי להרגיש בתסמינים שלו, ידועה למדענים ולהיסטוריונים כבר שנים רבות. שמעתם פעם על מרי מאלון, שידועה כ"מרי טיפוס"? בשנת 1906 עבדה מרי כטבחית אישית בניו יורק, שאובחנה כנשאית האסימפטומטית הראשונה בעולם של טיפוס הבטן; עוד בטרם אובחנה, עבדה מרי בביתם של משפחות רבות בעיר – אותן הצליחה להדביק במחלה מבלי בכלל לדעת שיש לה אותה.

מאז תחילת התפרצות נגיף הקורונה, רבים מאוד בכל העולם נדבקו בנגיף מבלי לחוות תסמינים. בשלב הזה, החוקרים מעריכים ש-25%-80% מהאוכלוסייה נדבקו בו מבלי להפגין תסמינים כלל. לרוע המזל כאמור, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לחזות מי באפשרותו להיות נשא א-סימפטומטי, ואין עדיין שום הסבר מדויק שמאפשר לנו לדעת מה מקור התופעה, מעבר לידיעה שהיא קיימת בנגיפים שונים.

4. מדוע יש אוכלוסיות שנוטות יותר לחלות?

בשלבים הראשונים של התפרצות המגפה העולמית, רבים האמינו שרק אנשים מבוגרים וכאלו עם מחלות רקע (השמנת יתר, סוכרת, מחלות לב וסרטן) עלולים לחלות במחלה חריפה, ממושכת ואף מסכנת חיים כתוצאה מנגיף הקורונה. אך ככל ששיעורי ההדבקה ברחבי העולם חצו את המיליונים, התברר שגם אנשים צעירים ובריאים עלולים לחלות מאוד ולעיתים אף למות כתוצאה מהנגיף. מדוע זה כך? החוקרים והמדענים משערים נכון לעכשיו כי אצל חלק מן האנשים שלוקים בקורונה, המערכת החיסונית נכנסת למצב של הילוך גבוה מדי, וכתוצאה מכך עלולה להפעיל תגובה דלקתית קטלנית.

אך למה זה כך רק אצל חלק מהאנשים, ואילו אחרים הנדבקים בנגיף חווים מחלה קלה בלבד או שהם אף א-סימפטומטיים? זוהי עדיין תעלומה, ולפי ד"ר סאלצמן, "כיצד ומדוע הנגיף משפיע על אנשים שונים בדרכים שונות, אלו דברים שאנחנו בדרך כלל לומדים תוך כדי, ואנחנו מנסים ללמוד זאת מהר ככל הניתן". מחקרים שונים מצביעים על כך שגברים נמצאים בסיכון גבוה יותר מנשים להידבק בנגיף, ובארה"ב מיעוטים שונים נמצאים בסיכון גבוה יותר לכך מאשר אנשים לבנים.

בעוד שיש לתופעה הזאת שלל גורמים שיכולים לעמוד מאחוריה, ישנם מדענים שסבורים כי הסיבה לכך יכולה להיות גנטית. בכתב העת של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס הוכרז כי חברת הביוטכנולוגיה 23andMe עומדת לחלק 10,000 בדיקות גנטיות בחינם לאנשים המאושפזים בבתי החולים עם קורונה, בתקווה לגלות את התשובה ולהשיג אמצעי כדי לחזות מי ברמת סיכון גבוהה יותר.

5. כמה אנשים בכלל נדבקו עד עתה?

אחת מהתעלומות הכי גדולות סביב הנגיף והמחלה היא כמה אנשים בדיוק נדבקו במחלה ברחבי העולם. הבעיה מסתתרת פה בשאלה עצמה: האם אנחנו מנסים למעשה להעריך כמה אנשים היו חולים בנגיף או שאנו מנסים להעריך כמה נדבקו בו? אם האפשרות הראשונה היא זאת שאנו מנסים לבדוק, ישנם שני גורמים שמציבים בפנינו אתגר על מנת להגיע לתשובה המדויקת:

• היעדר הקונצנזוס הרפואי לגבי מהי ההגדרה המדויקת ל"חולי ב-Covid-19"
• העובדה שלא כל מי שנחשב "חולה במחלה" רואה רופא ואכן מיידע על מצבו

​מנגד, אם אנו מנסים להעריך את מספר הנדבקים בנגיף באופן כולל, האתגרים הטמונים פה נובעים מכך שמספר הבדיקות הזמינות מוגבל, וכך גם מספר האנשים שהיו מעוניינים להיבדק בהיעדר תסמינים. ללא האפשרות להגיע לנתונים מדויקים עקב המגבלות הללו, כנראה שעוד זמן רב יהיו אנשים שיאמינו כי מספר החולים המדווחים קטן ממה שבאמת קיים במציאות, ולעומתם כאלו שיאמינו כי המספרים מנופחים – כנראה שרק הזמן יגלה לנו מהי האמת בשלב זה.

6. האם אנשים שנדבקו והחלימו מחוסנים מפני הנגיף?

ההערכה שקיימת כיום היא כי מהרגע שנדבקתם בנגיף והחלמתם ממנו, אתם מחוסנים בפניו – אחרי הכל, זה מה שקורה עם כל שאר נגיפי הקורונה הקיימים עולם. אך מאז שהתגלה הנגיף החדש ועד היום הבנו עד כמה הוא יכול להיות חמקמק ומתעתע, ורק נזכיר עד כמה מופתעים היינו לגלות שהתסמינים שלו כוללים איבוד חוש הטעם והריח, או פריחה אדמומית על הבהונות, ולאחר מכן גם למדנו שבמקרים מסוימים הוא יכול לגרום גם לקרישי דם ולהתקף לב.

לאור זאת, אנחנו לא בטוחים שנהיה מופתעים אם נגלה שהנגיף עלול להכות פעמיים, גם בקרב אלו שכבר החלימו ממנו. למעשה – זאת אפשרות שאולי נצטרך להיערך אליה, כך על פי יועץ הבית הלבן לענייני בריאות ד"ר אנתוני פאוצ'י, שטוען כי לכל הפחות יש צורך להשאיר מקום לאפשרות שאולי לנגיף ישנו חלון הזדמנויות מסוים לחדור בשנית את מערכת החיסון.