אם אתם נוטלים תרופות באופן קבוע, אתם ממש לא לבד. עד גיל 50 או 60 לרבים מאיתנו כבר יש לפחות תרופת מרשם אחת בארון התרופות, וללא מעט אנשים יש כמה וכמה. התרופות האלו ממלאות תפקידים חשובים: הן מסייעות בהורדת רמות הכולסטרול, באיזון לחץ הדם, בהקלה על כאבים, בשיפור מצב הרוח ובשמירה על רמות סוכר תקינות בדם. אך כמעט לכל תרופה עלול להיות גם צד פחות נעים: תופעות הלוואי.
החדשות הטובות הן שרוב תופעות הלוואי הן צפויות, זמניות ולעיתים קרובות גם ניתנות לניהול כאשר מבינים מה גורם להן. הידיעה למה לצפות עשויה לעשות את ההבדל בין הפסקת טיפול שעשוי להועיל לכם לבין התמודדות מוצלחת עם מטרד קטן וזמני. בכתבה זו נסקור את קבוצות התרופות הנפוצות ביותר, את תופעות הלוואי האופייניות להן, את משך הזמן שבו הן נוטות להופיע, את מצבי הבריאות שעלולים להשפיע עליהן, ואת המזונות, המשקאות, ההרגלים ואפילו המאפיינים הגנטיים שיכולים להחמיר או להקל על תקופת הטיפול.
לפני שנתחיל, חשוב להדגיש: חשש ראשוני מתופעות לוואי אינו סיבה להפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמכם. הפסקה פתאומית של תרופות מסוימות עלולה להיות מסוכנת יותר מתופעות הלוואי עצמן. בכל מקרה של ספק או רצון לשנות טיפול, יש להתייעץ עם רופא או רוקח.


לחץ דם גבוה מטופל לעיתים קרובות באמצעות כמה סוגי תרופות, שלכל אחד מהם מאפיינים ותופעות לוואי משלו.
תרופות כגון ליזינופריל (Lisinopril) ורמיפריל (Ramipril) ידועות בעיקר בזכות תופעת לוואי ייחודית יחסית: שיעול יבש, טורדני ומתמשך. השיעול אינו מסוכן, אך הוא עלול להיות מטריד מאוד. הוא נגרם כתוצאה מהצטברות של חומר טבעי בדרכי הנשימה בזמן השימוש בתרופה. השיעול עשוי להימשך כל עוד ממשיכים בטיפול, ובדרך כלל חולף בתוך ימים עד שבועות לאחר הפסקתו.
תרופות אלו עלולות גם להעלות את רמות האשלגן בדם, במיוחד אצל אנשים עם ירידה בתפקוד הכלייתי או כאלה המשתמשים בתחליפי מלח המכילים אשלגן. תופעת לוואי נדירה יותר היא נפיחות פתאומית בשפתיים, בלשון או בפנים (אנגיואדמה), מצב המחייב פנייה רפואית מיידית.
תרופות כגון לוסרטן (Losartan) וולסרטן (Valsartan) פועלות באופן דומה למעכבי ACE, אך גורמות לשיעול בתדירות נמוכה בהרבה. גם הן עלולות להעלות את רמות האשלגן בדם ולגרום לסחרחורת אם לחץ הדם יורד יתר על המידה.
תרופות כמו מטופרולול (Metoprolol) ואטנולול (Atenolol) עלולות לגרום לעייפות, לקור בידיים וברגליים ולהאטה בקצב הלב. חלק מהמטופלים מדווחים גם על חלומות חיים במיוחד או על שינה לא שקטה. אצל אנשים עם סוכרת, חוסמי בטא עלולים לטשטש את סימני האזהרה המוקדמים של היפוגליקמיה (ירידה ברמת הסוכר בדם), כגון דופק מהיר, ולכן חשוב לעקוב אחר רמות הסוכר. אין להפסיק את השימוש בתרופות אלו באופן פתאומי, שכן הדבר עלול לגרום לעלייה חדה בקצב הלב ובלחץ הדם.

תרופות כגון הידרוכלורותיאזיד (Hydrochlorothiazide) ופורוסמיד (Furosemide) מגבירות את הפרשת הנוזלים מהגוף. לכן, תכיפות במתן שתן היא תופעת הלוואי הברורה ביותר שלהן. נטילתן בשעות הבוקר יכולה להפחית הפרעות שינה עקב צורך לקום לשירותים בלילה. החשש העיקרי הוא אובדן של אלקטרוליטים חיוניים כמו אשלגן ונתרן, מה שעלול לגרום לחולשה, סחרחורת והתכווצויות שרירים.
חלק מהתרופות בקבוצה זו מעלות את רמות חומצת השתן ועלולות לעורר התקף שיגדון (גאוט) אצל אנשים הרגישים לכך. הן עלולות גם להעלות במעט את רמות הסוכר בדם ולהגביר את רגישות העור לשמש.

תרופות נפוצות ללא מרשם כגון איבופרופן (Ibuprofen) ונפרוקסן (Naproxen) נתפסות לעיתים כבלתי מזיקות, אך הן עלולות לגרום לבעיות במערכת העיכול, החל מאי-נוחות קלה ועד לכיבים ודימומים במערכת העיכול. בנוסף, הן עלולות להעלות את לחץ הדם, לגרום לאגירת נוזלים ולהכביד על הכליות, במיוחד בגיל מבוגר או אצל אנשים עם מחלת כליות. נטילתן עם אוכל עשויה להפחית גירוי בקיבה, אך אינה מבטלת את הסיכון לחלוטין.
משככי כאבים אופיואידיים גורמים כמעט תמיד לעצירות, שאינה נוטה לחלוף עם הזמן. לכן יש צורך לטפל בה באופן יזום באמצעות תזונה מתאימה, שתייה מספקת ולעיתים גם מרככי צואה. ישנוניות ובחילות שכיחות בתחילת הטיפול ונוטות להשתפר לאחר מספר ימים.

תכנים קשורים
תרופות כגון אומפרזול (Omeprazole) ואזומפרזול (Esomeprazole) יעילות מאוד לטיפול בצרבת וברפלוקס. בשימוש קצר טווח הן נחשבות בטוחות יחסית, אולם שימוש יומיומי ממושך במשך חודשים או שנים נקשר לירידה ברמות ויטמין B12 ומגנזיום, לעלייה מסוימת בסיכון לשברים בעצמות ולסיכון מוגבר לזיהומים מסוימים במערכת העיכול. אין משמעות הדבר שהתרופות אינן בטוחות, אלא שעדיף להשתמש במינון הנמוך ביותר שמספק תועלת, ולמשך הזמן הנדרש בלבד.
הפסקה פתאומית לאחר שימוש ממושך עלולה לגרום לעלייה זמנית בהפרשת החומצה בקיבה ולתחושת צרבת חמורה יותר מהבעיה המקורית, ולכן מומלץ להפחית את הטיפול בהדרגה ובהנחיית רופא.

קבוצת ה-SSRI, הכוללת תרופות כגון סרטרלין (Sertraline המוכרת גם בשמות לוסטרל, סרנדה או סרטרלין-טבע), אסציטלופרם (Escitalopram) ופלואוקסטין (Fluoxetine), היא אחת הקבוצות הנפוצות ביותר לטיפול בדיכאון וחרדה. בשבועות הראשונים לטיפול עלולים להופיע בחילות, עצבנות, כאבי ראש או שינויים בדפוסי השינה. ברוב המקרים תופעות אלו חולפות כאשר הגוף מסתגל לתרופה. במקביל, תופעות הקשורות לתפקוד המיני נוטות להימשך כל עוד הטיפול נמשך.
בקרב מבוגרים, התרופות עלולות לעיתים לגרום לירידה ברמות הנתרן בדם, מצב שיכול להתבטא בבלבול, חולשה או חוסר יציבות. בנוסף, הן עלולות להגביר מעט את הנטייה לדימומים ולחבלות, במיוחד כאשר משלבים אותן עם נוגדי דלקת כמו איבופרופן.
גם תרופות אלו יש להפסיק בהדרגה ולא בבת אחת, שכן הפסקה פתאומית עלולה לגרום לסחרחורת ולתחושת מחלה דמוית שפעת.
לבותירוקסין (Levothyroxine) משמשת להשלמת הורמון בלוטת התריס אצל אנשים עם תת-פעילות של הבלוטה. כאשר המינון מותאם היטב, התרופה בדרך כלל אינה גורמת לתופעות לוואי, משום שהיא מחליפה חומר שהגוף אמור לייצר בעצמו.
מינון גבוה מדי עלול לגרום לדופק מהיר, חרדה, נדודי שינה וירידה במשקל, בעוד שמינון נמוך מדי עלול להשאיר את תסמיני תת-הפעילות, כגון עייפות, עלייה במשקל ורגישות לקור. הייחוד של התרופה הוא רגישותה למזון ולתוספי תזונה. מומלץ ליטול אותה על קיבה ריקה, בדרך כלל 30–60 דקות לפני ארוחת הבוקר. סידן, ברזל, סויה, קפה ואף ארוחות גדולות עלולים לפגוע בספיגתה.

נוגדי קרישה מפחיתים את הסיכון להיווצרות קרישי דם מסוכנים, אך מטבעם מגבירים גם את הסיכון לדימומים ולשטפי דם. וורפרין (Warfarin) היא הדוגמה הקלאסית. ירקות ירוקים עשירים בוויטמין K, כגון תרד, קייל וברוקולי, מפחיתים את השפעתה. העצה הרווחת אינה להימנע מהם לחלוטין, אלא לצרוך אותם באופן עקבי וקבוע, משום ששינויים חדים בתזונה הם אלו שעלולים לשבש את האיזון התרופתי.
וורפרין גם מקיימת אינטראקציות רבות עם תרופות ותוספי תזונה אחרים. מדללי הדם החדשים יותר, כגון אפיקסבן (Apixaban) וריברוקסבן (Rivaroxaban), מצריכים פחות מעקב ומושפעים פחות ממזון. בכל מקרה, שילוב של מדללי דם עם אלכוהול בכמות גדולה או עם נוגדי דלקת מעלה את הסיכון לדימומים.
למרות השוני בין התרופות השונות, יש כמה עקרונות שחוזרים על עצמם. תופעות לוואי רבות בולטות במיוחד בתחילת הטיפול ונחלשות עם הזמן. לעיתוי הנטילה יש חשיבות רבה יותר מכפי שרבים חושבים, בין אם מדובר במשתנים הנלקחים בבוקר, בלבותירוקסין הנלקח לפני ארוחת הבוקר או בנוגדי דלקת הנלקחים עם מזון. גם גורמים יומיומיים לכאורה, כמו אשכוליות, אלכוהול או מזונות מסוימים, עלולים להשפיע על אופן פעולת התרופות.
זכרו: תופעות לוואי הן חלק בלתי נפרד מהטיפול התרופתי, אך הן אינן גזר דין. במקרים רבים ניתן להפחית אותן באמצעות התאמת מינון, שינוי מועד הנטילה, מעבר לתרופה אחרת מאותה משפחה או פשוט באמצעות סבלנות עד שהגוף מסתגל. כאשר מופיעה תופעת לוואי שמטרידה אתכם, אל תפסיקו את הטיפול בשקט ובאופן עצמאי. פנו לרופא או לרוקח והתייעצו. לעיתים קרובות, הפתרון פשוט הרבה יותר ממה שנדמה לכם.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: