בלוטת התריס, בלוטה קטנה הממוקמת בבסיס הגרון משני צדי קנה הנשימה, היא חלק מהמערכת האנדוקרינית הכוללת בלוטות שמייצרות ומפרישות הורמונים אל הדם. ההורמונים שבלוטת התריס אחראית עליהם מסדירים תהליכים רבים בגופנו, ביניהם רמות התיאבון והאנרגיה, כמו גם חום הגוף. נוכח הפעילות הענפה שלה חשוב לטפל בכל פגם שנגרם לתפקודה, אולם במקביל זו גם הסיבה לכך שכל אחד מאיתנו עשוי להרגיש את השלכות התפקוד הלקוי שלה בצורה שונה.
בשל הקושי של מטופלים לזהות ולפענח בצורה נכונה תסמינים הקשורים ישירות לפעילות בלוטת התריס, רבים נמנעים מפנייה לרופא או מנסים לטפל בה בדרכים שגויות. התוצאה לכל אלה היא שמצב של תת-פעילות או יתר-פעילות של הבלוטה עשוי להיות מאובחן זמן רב לאחר הופעתו. המשיכו לקרוא על מנת ללמוד על תסמינים שעשויים להצביע על בעיה בפעילות בלוטת התריס, ומה חשוב לעשות במידה ואתם חווים אותם.
תת-פעילות של בלוטת התריס
תת-פעילות של בלוטת התריס היא מצב הנגרם בשל ייצור נמוך מדי של הורמונים תירואידים על ידי הבלוטה. נהוג לחלק את הגורמים לתת-הפעילות לשני סוגים: תת-פעילות הנגרמת בשל בעיה בבלוטת התריס עצמה, ותת-פעילות הנגרמת בשל הפרשה לא מספקת של הורמונים באזורים אחרים בגוף (בלוטת יותרת המוח או ההיפותלמוס).
תסמיני תת-פעילות
התסמינים עצמם מתחלקים לכמה סוגים, חלקם מאפיינים את השלבים הראשוניים של התופעה ואחרים אופייניים לשלבים מתקדמים יותר. כיוון שמדובר בתסמינים כרוניים וסמויים יחסית, חלק גדול מהסימנים הראשוניים להימצאותה של הבעיה מיוחס על ידי החולים לשלל בעיות אחרות, כך שלעיתים הם נמנעים מלפנות לרופא בזמן. בין התסמינים העיקריים ניתן להבחין בעייפות כרונית, כאבי שרירים לא מוסברים, אי סבילות לחום, שיער דק ושביר, עודף משקל פתאומי, חיוורון, כאבי מפרקים והפרעות בשינה.
כיצד לאבחן תת-פעילות של בלוטת התריס
במידה ואתם סובלים מאחת או יותר מהתופעות הללו לאורך זמן, כדאי לפנות לרופא ולבקש לבצע בדיקת דם. המדד שהרופא יתייחס אליו בבדיקה הוא ההורמון TSH - אם הבדיקה מראה על רמת TSH שנעה בין 0.4 ל-4.5 מילי-יחידה לליטר (MU/L), נראה שאינכם סובלים מהבעיה וכדאי להמשיך לחפש אחר הסיבות לתסמינים מהם אתם סובלים. עם זאת, אם התוצאות מראות על מדד של 10 ומעלה, רוב הסיכויים הם שהאבחנה של תת-פעילות של הבלוטה היא נכונה עבורכם. מדדים בין 4.5 ל-10 הם לא תמיד חד משמעיים, ואבחנה על פיהם תעשה על ידי רופא, על בסיס התייחסות למדדים אחרים ולהיסטוריה הרפואית הכללית שלכם.
פעילות יתר של בלוטת התריס
פעילות יתר של בלוטת התריס נגרמת עקב ייצור עודף של ההורמון תירוקסין על ידי הבלוטה. בחלק מהמקרים עודף הייצור מתרחש כתגובה לתהליכים שונים המתחוללים בגוף; במקרים אחרים הוא מתחיל לאחר פגיעה ויראלית, ונשים רבות עשויות לסבול ממנו לתקופה מסוימת לאחר לידה.
תסמיני פעילות יתר
במקרים של שינוי או תגובה להפרעה חריפה, עשויה המחלה להתפרץ בליווי מספר רב של תסמינים המאפיינים קריסה של מערכת הדם כמו חום גבוה, בלבול והזעות, שגורמים מזרזים להתפרצות הבעיה יהיו בדרך כלל תגובה לניתוח, היריון וכדומה. במקרים של פעילות יתר בעקבות הפרעה אוטואימונית - כלומר תגובה לא מידתית של הגוף כנגד תהליכים המתרחשים בתוכו ותקיפה עצמית של התאים שלו - ניתן יהיה להבחין בבצקות באזור השוקיים, או במקרה של מחלת גרייבס, עיניים בולטות או שיבושים בראייה. תסמינים אופייניים וחשובים נוספים לפעילות יתר של בלוטת התריס הם ירידה משמעותית במשקל, הזעה מוגברת, רעידות, נשירת שיער חריפה, חרדה ועצבנות מתמשכת, דפיקות לב מהירות מאוד ופעילות מוגברת של המעיים.
כיצד לאבחן פעילות יתר
אבחון פעילות יתר של בלוטת התריס ייעשה על ידי הרופא באמצעות בדיקת דם, וחיפוש אחר מדדי TSH ,T3 ו-T4. רמות TSH אפסיות מעידות על מצב של פעילות יתר, וככל הנראה מי שסובל מהן ירגיש את מרבית התסמינים שצוינו. רמות נמוכות של TSH עדיין עשויות להצריך בחלק מהמקרים טיפול ומעקב, גם אם לא תחושו במרבית התסמינים או שהם ייעלמו. במקביל, יתבונן הרופא גם במדדי T3 ו-T4, שהם שני הורמונים המשתתפים בתהליך ויסות קצב חילוף החומרים בגוף ובעירור חלקים ממערכת העצבים. במקרה של חוסר וודאות, רמות גבוהות שלהם יסייעו באישוש ההנחה שמדובר בפעילות יתר של הבלוטה.
הטיפול בפעילות לא תקינה של בלוטת התריס
בעיות בבלוטת התריס הן בלתי צפויות, ולאור הקושי בקישור בין התסמינים למקורם וההבדלים בחומרתם בין חולה לחולה, אבחון התופעה עשוי להיות קשה. עם זאת, לאחר שהתוודעתם אל התסמינים, צירוף של כמה מהם או הופעה של תסמין אחד לאורך זמן - אלו הם דבר שחשוב שלא להזניח, אלא להקפיד להתייעץ לגביו עם רופא.
אם אובחנתם בתת-פעילות בלוטת התריס
תת-פעילות בלוטת התריס היא בעיה שקלה לאיזון ולטיפול. אם אובחנתם כסובלים מהבעיה ואתם חשים באחד או יותר מהתסמינים שהוזכרו, הרופא עשוי לרשום לכם תרופות הכוללות תחליפים הורמונליים. עם זאת, קיימים גם דברים נוספים שניתן לעשות:
-
הימנעות מחשיפה לחומרים מזיקים - בדקו האם נחשפתם לאחרונה לרעלנים כמו כלור, כספית, פלואור או חומרי הדברה שונים. לכל אלה עשויה להיות השפעה מאטה על פעילות בלוטת התריס.
-
פעילות גופנית - הקפידו על ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע. כל פעילות שמעלה את הדופק מסייעת להמרצת הפעילות ההורמונאלית בבלוטה ולניקוי הגוף מחומרים שעלולים להזיק לו באמצעות מנגנון ההזעה.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: