מיד תועבר לדף המבוקש
"שב שניה, לאן אתה ממהר? צעירים היום, נכנסים ויוצאים משדה הראיה כמו ברק, רק מצמצתי ופספסתי.
שב שניה ותגיד לי, למה אתה ממהר? זו הבעיה עם הדור שלכם, אתם חושבים שבמקום אחר תמיד יהיה טוב יותר, במקום לשבת ולשפר את המקום שאתם נמצאים פה. תאמין לי איפה שאתה הולך לא יותר טוב מפה, רק שונה.
תן לי להגיד לך משהו, בכל זאת חייתי קצת יותר ממך, חוויתי קצת יותר, אני יודע אני יודע, בגיל שלך אתה מרגיש כאילו אתה כבר זקן, כבר חווית כל כך הרבה.
בן כמה אתה? 15? נו, מה? כמה שנים של ניסיון זה כבר? הרי אתה רק מודע מגיל 6, כך שיש לך ניסיון של 8, 9 שנים? נו זה כלום.
תאמר לי משהו, לאן אתה הולך עכשיו, לשחק כדורסל? זה מה שעושה אותך מאושר?
תשמע לי, אתה חושב שבתקופת ימיך הקצרה אתה יודע מה הוא אושר?
די, אל תתבייש, זאת שאלה רצינית, אני לא מנסה להביך אותך, בכלל לא, רק מנסה לקיים שיחה רצינית עם הנכד שלי, מה רע?
אז יופי, תשב ותקשיב למישהו שעבר קצת בחייו.
אושר זה מושג חמקמק, עודדי, כל החיים אנשים רצים אחרי אושר, והוא תמיד רץ יותר מהר מהם, אתלט לא קטן הממזר, אה?
תשמע, אושר יבוא לך בצורות שתזהה, אתה מבין עודדי, הוא יבוא אליך בצורה של אישה יפה, כסף וחברים, הוא יבוא בצורת עבודה טובה ומזל.
ולפעמים, וזה החלק הרציני של מה שאני מנסה לאמר לך, נכד מתוק, הוא לא יבוא בצורה שלה אתה מצפה, לפעמים, עודדי, הוא לא יבוא בכלל.
לא תמיד האישה תהיה יפה, או החברים טובים, והכסף, טוב אתה יודע שלא כולם יכולים להיות עשירים נכון? הלוואי והיה ככה, אבל זה לא, בשביל זה המציאו אמרות כמו "כסף זה לא הכל בחיים" - שהאנשים שאין להם אותו יוכלו להסתובב ולהגיד את זה.
אה! הצלחתי להצחיק אותך קצת, נו עוד יש חיים בסבא שלך אה ילד? חוש הומור יש לו עדיין, טוב, אני אשקול סיבוב הופעות.
אבל אני מנסה ללמד אותך משהו, חמוד, אז תקשיב. יהיו זמנים שהאושר פשוט לא מגיע, יהיו זמנים שאתה תחכה לו, שנים, והוא לא יגיע, כמו שליח פיצה שהתבלבל בדרך.
כשהזמנים האלה יבואו, והם יבואו עודד'לה, הם יבואו, אסור לך לוותר, אתה שומע אותי? אסור!
זה מה שסבא שלך עשה, הוא ויתר, אחרי שסבתא שלך מתה, עוד לפני שנולדת. חיכיתי שהאושר יחזור, חיכיתי הרבה זמן.
אבל הוא לא הגיע. במשך שנים ארוכות וקשות, הוא לא הגיע.
ואני ויתרתי. ימיי עברו בחוסר מעש, השיחות על אוטומטי, והחיים כמו ציור קיר מרוחק שקשה לזהות בו פרטים.
אני ויתרתי עודד. עד שאתה הגעת.
אל תהיה מבוהל עודדוש, כשנולדת, הרגשתי כאילו העולם לקח את החיים של סבתא שלך, ונתן להם תכלית חדשה. והנה אתה. אני רואה כל כך הרבה ממנה בפניך, בחוכמה שלך, בטוב הלב שלך.
אני מספר לך את זה, נכד יקר שלי, כי אני רוצה שתלמד מהשגיאות שלי, בשביל זה יש סבא לא? שילמד. אז אני מלמד אותך את זה, עודדוש.
אני טעיתי, עודד, אני טעיתי. חשבתי שהאושר לא בא, שהוא לא יבוא לעולם, אבל זה לא היה נכון, האושר היה שם, מתחת לפני השטח, אבל לא ראיתי אותו כי הסתכלתי לכיוון הלא נכון, כמו איש שמחכה שמישהו יבוא אז הוא מסתכל דרך החלון ולא שם לב שהאדם מאחוריו, ממתין בסבלנות שתסתובב ותגלה אותו.
זה בעצם מה שרצית לאמר לך עודדי, תמיד תחפש את האושר. אולי הוא במקום שלא חשבת שהוא יהיה, קבור בארון ישן או מתחת לשטיח.
זאת מטאפורה, חמוד, אני לא עד כדי כך סנילי. לא התכוונתי מילולית.
אמא שלך אף פעם לא סיפרה לך את זה, עודד, כי היא לא יודעת, ואני לא רוצה שתגיד לה, אף פעם, כמה קשה היה לי.
מה שאני מספר לך עכשיו, זה בינינו, הגברים של המשפחה.
כן, אתה הגבר עכשיו, אחרי שאבא שלך עזב, אתה הגבר של המשפחה.
אני? אני כבר לא מי יודע מה גבר, עברו ימי הציד שלי, ועבר כל כך הרבה זמן מאז שהשתמשתי בנבוט על אישה שאני כבר לא זוכר איך מחזיקים.
נו, תחייך, התבדחתי! לא? טוב, צחוק אחד ממך יספיק לי להיום, אני לא מצפה ליותר מדי.
בסדר, לך תשחק כדורסל, ותגיד לאמא שלך שאתם מוזמנים לבוא לאכול אצלי ביום שישי, נעשה ארוחת שבת משפחתית, מזמן לא עשינו. אבל לא לספר לה על השיחה שלנו בסדר? יופי.
ועודדוש - לא להביך אותך או משהו, אני יודע שאתה כבר ילד גדול, רק רציתי לאמר שאני אוהב אותך.
עכשיו לך תשחק כדורסל, וניפגש בשישי."
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: