מהי תסמונת הקן הריק ומהם התסמינים שלה?
תופעת עזיבת הילדים את "הקן המשפחתי" היא דרכו של הטבע, ובין הרגשת השמחה על כך שהילד מתבגר ויוצא לדרך חדשה, תמיד מחלחלת לה העצבות, שכן הוא כנראה לא יחזור להתגורר בבית. החלל שנוצר בעקבות זאת בחייהם של הורים רבים גורם להם לאובדן שמחת חיים, עצב עמוק, חרדה ובדידות; זה בסדר והגיוני אם מזילים מעט דמעות בימים הראשונים, אך אנשים הממשיכים להתנהג כך לאורך זמן סובלים כנראה מתסמונת הקן הריק והם זקוקים לתמיכה. חשוב לדעת שלמרות שהורים שחווים זאת לא לוקים בהפרעה נפשית או מאובחנים קלינית באופן רשמי, בעיה זו עדיין אמיתית מאד עבורם ועלולה לגרום למצבים לא נעימים ואף מסוכנים. ההיעלמות הפתאומית של הצורך לבצע את הפעולות היומיומיות שהם הורגלו בהן והתחושה שאין להם למי לדאוג יותר, גורמות להם להרגיש אבודים, והמחשבה שאולי לא עשו מספיק עבור ילדיהם ולא בילו מספיק זמן בחברתם מעיקה עליהם. למרבה המזל, יש כמה דברים שאפשר לעשות על מנת למנוע את המצב הזה ולטפל בו.
7 דרכים להתמודדות עם תסמונת הקן הריק ומניעתה
1. הציבו מטרות חדשות ופעלו להשיגן
ישנם הורים שיש להם קשר קרוב מאוד עם ילדם, וכאשר הוא עוזב את התא המשפחתי, קל להם יותר להתמקד בחייו במקום להיות מרוכזים בחייהם שלהם. עבור אותם אנשים שלא רגילים לחיות ללא הילד בבית, מומלץ למצוא תעסוקה, להחיות תחביב ישן או לבצע פעילויות חברתיות שונות במהלך השבוע כמו יוגה, חוג ציור, למידה לתואר אוניברסיטאי או כל מפגש חברתי כזה או אחר. עליהם להבין שכמו שילדם החל במסע חדש שאליו הם הכינו אותו כל חייו, כך גם עליהם להתחיל במסע משלהם, ולמלא את החלל הריק שנוצר בתוכן חדש ומעניין, מבלי להתחשב בהכרח בלוח הזמנים של ילדם. הצבת מטרות חדשות בחייהם תיתן להם סיבה לקום בבוקר וליהנות מכל יום שעובר.
2. הציתו מחדש את הרומנטיקה
בטח לא פעם שמעתם על מקרים בהם זוגות נפרדו או התגרשו לאחר שהילדים עזבו את הקן, תופעה זו מתרחשת בדרך כלל בגלל שבני הזוג מגלים שאין להם דבר משותף האחד עם השני מלבד ילדיהם. זה נכון שכאשר הילדים קטנים ומתבגרים החיים סובבים סביב החינוך, הקניית ערכים וגידולם, אך זה לא חייב לבוא על חשבון החיים האישיים של כל אחד מבני הזוג. כדי להימנע ממקרים כאלה, כדאי שתטפחו את חיי הזוגיות שלכם אפילו כמה שנים טרם עזיבת הילדים את הקן: מצאו תחומי עניין משותפים, תחביבים וכל דבר אחר ששניכם מתחברים אליו. אל תשכחו שיום יבוא והילדים יגדלו ויעזבו, אתם תישארו שניכם בבית מלא בשתיקה ובלי לדעת איך להתחבר עם האדם היחיד שנותר לצדכם תחת אותה קורת גג. אז גייסו עכשיו את הזמן והמאמץ, צאו לבלות רק שניכם לבד בלי הילדים, החזירו את התשוקה והחיבור שהיו לכם בעבר וחזקו את הקשר ביניכם, על מנת שתוכלו להשאיר את המשפחה חזקה ויציבה גם לאחר עזיבת הילדים.
3. תמכו זה בזו ולהיפך
לא כל ההורים חווים את אותם רגשות כאשר הילד האחרון עוזב את הבית, למעשה יותר סביר שלכל אחד מבני הזוג יהיו חוויות רגשיות שונות. יש בן זוג אחד שיהיה עסוק יותר בקריירה, ואילו השני ישקע אל תוך עצמו, וזאת מבלי שאף אחד ישים לב כי הוא לוקה בתסמונת הקן הריק. כדי לא להגיע למצב של דכדוך ומשבר, עליכם לשתף את החוויות שלכם עם בן או בת הזוג שלכם ולספר מה אתם מרגישים מבלי להתבייש. אם אחד מבני הזוג פונה אל האחר ומשתף אותו במה שעובר עליו בעקבות עזיבת הילדים את הקן, הכילו אותם וגלו אליהם רגישות, תנו להם לבטא את רגשותיהם ללא שיפוט והציעו לעשות יחד איתם פעילות שתגרום להם לעבור את המשבר. זכרו כי מתן תמיכה הדדי הוא המפתח ליצירת חיים חדשים והרמוניים של שניכם, מחזק את היחסים ומונע חיים אומללים לשניכם.
יש פעמים בהם שני בני הזוג אינם פנויים רגשית להכיל את פרץ הרגשות הנובע מהפרידה מהילדים, ונוצר מצב שבו הם לא מסוגלים לתמוך אחד בשנייה - במקרה כזה הפתרון הוא טיפול מקצועי או ייעוץ על ידי מטפל מוסמך. דעו כי אין לכם צורך להרגיש נבוכים או להתנצל על כך שאתם מתקשים עם הפרידה הזו - כל אדם מקבל זאת אחרת. אם אתם חווים בדידות, צער עמוק או דיכאון בעקבות הפרידה מהילדים שעוזבים את הבית וקשה לכם לשתף בכך את בני זוגכם, כדאי מאוד שתפנו לבקשת עזרה מקצועית.
4. הגדירו לוח זמנים בו תיצרו קשר עם ילדכם
הורים רבים שילדיהם כבר עזבו את הבית מתחבטים עם עצמם מהו הזמן הטוב ביותר עבורם ליצור קשר עם ילדיהם. יש כאלה אשר ישלחו הודעות כתובות או יתקשרו פעם או אפילו מספר פעמים ביום - וכל זאת בלי לשים לב שהם פוגמים בעצמאות של ילדם או שלהם, בעוד שאחרים יעדיפו לעשות זאת פעם בשלושה ימים עד שבוע. חשוב לדעת שאתם לא צריכים להרגיש לא נעים להתקשר לילדים שלכם כאשר אתם צריכים משהו או סתם כדי לברר מה נשמע, רק חשוב שהמינון יהיה הגיוני. תנו להם מרחב וצרו אצלם את הרצון ליזום קשר - כך למשל שיחה פעם בשלושה ימים עד שבוע תאפשר לשניכם לצפות לה. תנו להם להרגיש בנוח להתקשר מתי שהם רוצים והיו אוזן קשבת בכל זמן שיצטרכו אתכם. הגדרת לוח זמנים תיצור קשר בריא יותר, תימנע את המתח סביב השאלה "מתי הוא הזמן הטוב ביותר להתקשר?", ובעיקר תעזור לכם לשמור עם הילדים על יחסים בריאים.
5. עזרו לילדכם להתכונן לקראת עזיבת הקן
חלק מהרגשות הכואבים אשר הוזכרו בתחילה לא נובעים ממניעים אגואיסטים כמו שאנשים נוטים לחשוב, אלא מהחשש שמא הילדים עדיין לא מוכנים להתמודד עם העולם. כדי להסיר מעליכם את הפחד הזה, הכינו אותם כבר מגיל ההתבגרות שלהם וספרו להם איך דברים פועלים בחיים האמיתיים; הסבירו להם על התמודדות עם בנקים, תשלומים, משכורות ועוד. הניחו להם ליזום דברים משל עצמם בגיל ההתבגרות ולהרוויח כסף, כהכנה שלהם לזמן שיעזבו את הקן; הקנו להם כישורים בסיסיים כמו בישול, כיבוס וקיפול בגדים וכדומה, וגם אם זו חוויה מתסכלת זכרו שכאשר אתם מכינים אותם לקראת היום בו יעזבו את הבית, אתם מכינים גם את עצמכם או לפחות מקלים את המעבר. הרגיעו את עצמכם ותזכירו להם שתמיד הם יכולים לחזור אל הבית שלכם בכל עת שיחפצו, שאתם שם בשבילם בכל זמן וללא תנאי. כאשר הילדים שלכם יידעו זאת, היחסים יישארו טובים והם ירצו לשמור אתכם קרובים אליהם.
6. צרו מסורת משפחתית חדשה
חוץ מימי הולדת ותאריכים קבועים כמו חגים, שלרוב יוצרים חיכוכים ומריבות אם לא מגיעים לביקור, ישנם עוד מספיק ימים בשנה בהם אפשר לערוך מפגשים משפחתיים מצומצמים וליצור חיבור של ממש. למשל, נסו לקבוע יום שמוסכם על כולם לפחות פעם בחודש או חודשיים שבו תפגשו כולכם יחד, תשבו לאכול במסעדה, צאו לטיול, או סתם תקיימו ארוחה משותפת בבית - לא חייבת להיות סיבה מסוימת, רק הרצון לייצר ערב משפחתי מחבר ואוהב. תיזמו את המפגשים הללו, ושלחו מסרונים או הודעה דרך קבוצת הוואטסאפ המשפחתית (אם קיימת - ואם לא, זה זמן טוב ליצור אחת כזו) בצירוף תאריכים בחודש בהם נראה לכם מתאים לבצע את המפגשים. אתם תראו שכבר אחרי מפגש מוצלח אחד שכזה, אין אחד מכם שלא יחכה לפעם הבאה.
7. אמצו חיית מחמד
נכון שחיית מחמד היא לא תחליף לילד שלכם, אך אם תגדלו בעל חיים שיודע להעניק חום ואהבה טרם עזיבת אחרון הילדים את הקן, אתם לא תרגישו כל כך לבד - סדר היום שלכם יהיה שוב מלא ויהיה לכם במי לטפל. הטיפול בחיית המחמד יסיח את דעתכם ואתם לא תתמקדו בריק שנוצר, כי עצם ההיקשרות לבעל החיים האהוב תמלא את החוסר הזה.
כמה מילים לסיכום...
חשוב שכל הורה יפנים וידע שהיום בו ה"גוזלים" שלו יפרושו כנפיים ויעזבו את הקן המשפחתי הוא בלתי נמנע, וכל מה שהם "ינקו" עד לאותו זמן זה מה שהם יישאו איתם בסוף התקופה. לכן, זכרו לתת לילדיכם אהבה וחום, ובו בעת גם עצמאות ומרווח מחייה; צרו חיבור בריא בינכם לבין ילדיכם, כזה שלא מוביל לתלות חד/דו כיוונית ומאוד לא בריאה. טפחו את מערכת היחסים שלכם עם בני זוגכם עוד כשהילדים קטנים ופתחו מעגלים חברתיים רחבים ככל האפשר, שביום מן הימים יהוו מקור תמיכה כשתצטרכו. זכרו - כאשר הילדים עוזבים את הקן שהם אהבו וגדלו בו הם חוזרים מדי פעם לבקר, ובדרך כלל עם גוזלים משל עצמם, ממש כפי שאתם עשיתם בעבר.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: