נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- איפוס
- הצהרת נגישות
כמה פעמים עמדתם פנים אל פנים מול ילדכם, ותמיהה עמוקה תקפה אתכם; מה אנחנו עושים מכאן? איך אנחנו יכולים לעזור לילד במצב כזה או אחר שאליו הוא נקלע? מה הגישה שאנחנו צריכים לנקוט כדי להיות הורים טובים? לכל הורה יש אינספור חוויות שכאלו, לדוגמה כשהילד נעמד באמצע הקניון או הסופרמרקט, דורש שיקנו לו משהו ומתחיל לבכות ולצרוח עד לכדי התקף זעם שכולל שכיבה על הרצפה ובכי. ברגעים כאלו ודומים להם, אנחנו חושבים: הלוואי שהיה לנו איזה מדריך מתומצת שיגיד לנו מה לעשות, כללים מוכחים וברורים שיסבירו לנו מאיפה להתחיל ולגבש דרך התמודדות. תשמחו מאוד לשמוע שישנו כזה כלי, ואנחנו קוראים לו בפשטות "עשרת הדיברות להורות טובה".
האיש שעומד מאחורי הכלי הזה הוא ד"ר לורנס סטיינברג, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה, ארה"ב – מן המוסדות הגדולים והמובילים בארה"ב להכשרה מקצועית. הספר המפורסם ביותר שהוא חיבר נקרא "10 הכללים הבסיסיים להורות טובה", והוא תוצאה של 75 שנות מחקר. הורות, מדגיש ד"ר סטיינברג, היא אחד התחומים הנחקרים ביותר בשדה מדעי החברה, והראיות המחקריות לכללים והעקרונות אותם הוא ניסח בספרו הן מאוד עקביות וברורות.
הגישה של סטיינברג, המתבססת על הידע המקצועי הרב שהוא רכש לאורך השנים, אומרת שהורות טובה צריכה לעודד אצל הילד אכפתיות, כנות, שליטה עצמית, אדיבות, שיתוף פעולה ושמחת חיים, כמו גם תכונות כדוגמת סקרנות אינטלקטואלית, יכולת הנעה ושאיפה להישגים. כל אלו עוזרים להגן על הילדים מפני התפתחות של חרדות, דיכאונות, הפרעות אכילה, התנהגויות אנטי חברתיות ועוד. אז אם גם אתם מתחברים לדברים החשובים הללו, ומבינים כי עקרונותיו של ד"ר סטיינברג הם בעלי ערך רב, כדאי שתכירו היטב את "10 הדיברות" שלו להורות טובה.
ד"ר סטיינברג מסביר שזהו אחד העקרונות החשובים ביותר: עליכם לדעת, להבין, לזכור ולהפנים שלמעשיכם יש חשיבות רבה בעיני הילד שלכם, שצופה בכם כל הזמן. כך שבכל מצב שבו אתם נמצאים, לא משנה עד כמה מלחיץ או מכעיס הוא, מומלץ שלא תגיבו בפזיזות, אלא תחשבו רגע אחד ותעשו את הדברים בדרך שהילד ישאב ממנה דוגמה נכונה. בכל מקרה שכזה, רגע לפני שאתם מתפרצים או עושים דבר מה באופן אינטואיטיבי מול הילד, עצרו את עצמכם ושאלו: "מה בדיוק אני רוצה להשיג בחינוך הילד שלי, והאם מה שאני רוצה לעשות כרגע משרת את המטרה הזו?".
סטיינברג מדגיש בספרו שזה בלתי אפשרי להרעיף על הילד יותר מדי אהבה, כי פשוט אין דבר כזה. התנהגויות שלעיתים אנחנו יכולים לחשוב שהן תוצאה של פינוק יתר של הילד אינן נגרמות בגלל הרעפת אהבה יתרה עליו, אלא לרוב הן תוצרי ניסיון לפצות את הילד עם דברים אחרים במקום אהבה אמיתית – כדוגמת רחמנות, הורדת הציפיות ממנו או הענקת דברים חומריים בלבד. אהבת אמת היא דבר שאתם יכולים וצריכים לתת לילדיכם עוד ועוד, ואין שום סיבה שתהיה לה גבול.
להיות הורה מעורב זה דבר שיכול לקחת לא מעט מזמנכם ומצריך עבודה קשה - גם סטיינברג מסכים עם העובדה הזו, אבל הוא טוען כי המעורבות חשובה מאוד ושיש להקדיש מחשבה מחודשת לסדר העדיפויות שלכם ולארגן את חייכם למען השקעה בכך. זה אמנם נשמע תובעני, אבל סטיינברג ממליץ להקריב את רצונכם האישי לטובת צרכיו של הילד, ולהיות איתו באופן מנטאלי כמו גם פיזי. עם זאת, חשוב להדגיש כי במושג "להיות מעורב" אין הכוונה, למשל, לעשות עבור ילדכם את שיעורי הבית או לעבור על עבודותיו מדי יום ולתקן אותה; "שיעורי הבית הם כלי עבור המורים לבדוק אם הילד למד או לא" אומר סטיינברג "ואם אתם עושים את שיעורי הבית במקומו, אתם לא מאפשרים למורים לבצע את עבודתם נאמנה".
ילדכם מתפתח וגדל משנה לשנה, חייו הם למעשה תהליך ארוך של צמיחה והתבגרות, שבו עליכם לשמור על קצב אחיד עימו, ולהבין בכל פעם כיצד הגיל שלו משפיע על התנהגותו. מה הדבר אומר? סטיינברג מדגים זאת בעזרת צורת התנהגות די שכיחה שנוטה להופיע אצל ילדים בני 13: דעתם בלימודים הופכת פתאום למוסחת בקלות, ציוניהם בבית הספר נמצאים במגמת ירידה, והם מתחילים להתווכח על כל דבר ולהתחצף למוריהם. בשלב זה אתם עומדים בפני התלבטות: האם עליכם לדחוף את ילדכם בכוח לחזור ל"דרך הישר" או לנסות להכיל את ההתנהגות שלו כדי שלא לפגוע בהערכתם העצמית? סטיינברג מסביר כי הבעיה של ילדכם יכולה להיות תוצאה של מספר דברים שונים – אולי היא נובעת מדיכאון שהוא נפל אליו, אולי מחוסר שעות שינה, או אולי עקב התפתחותן של הפרעות למידה; יש לאבחן את שורש הבעיה בעזרת איש מקצוע וכך לאמץ לכם סגנון הורי שמותאם לפתרון הבעיה ולא רק לתסמינים שלה.
לפי סטיינברג, אם אתם לא יודעים לנהל את ההתנהגות של ילדכם כאשר הוא עוד רך בשנים, יהיה לו קשה לנהל את עצמו בבגרותו, כאשר כבר לא תהיו בסביבה כדי לעזור לו. בכל שלב של היממה, יום או לילה, אתם צריכים לשאול את עצמכם את 3 השאלות הבאות: היכן הילד שלי עכשיו, מי נמצא שם יחד איתו ומה הוא עושה? השאלות הללו יאפשרו לכם להבין איזה מערך של כללים עליכם להכיל על הילד בכל שלב היום. זכרו כי הכללים שהילד ילמד מכם הולכים לעצב את הכללים שהוא יאמץ לעצמו בחיים!
הצבת הגבולות עוזרת לילד לפתח שליטה עצמית, בעוד שעידוד העצמאות מסייע לו לפתח תחושת כיוון עצמי ובטחון - כדי להצליח בחיים הוא צריך גם מזה וגם מזה, חוזר ואומר ד"ר סטיינברג. הוא מדגיש כי זה הגיוני שהילד ינסה מדי לפעם למתוח את הגבולות ולדחוף לכיוון קבלת אוטונומיה גדולה יותר בחייו; בניגוד למה שהורים רבים נוטים לחשוב, התנהגות שכזו אינה מרדנות או חוסר צייתנות, אלא חלק מהטבע האנושי לרצות להיות בשליטה ולא לחוש שאתה נשלט על ידי מישהו, ועל כן עליכם לעודד ולטפח את זה בגבולות האפשר והנכון.
יש לומר זאת באופן ברור – אם הכללים שאתם מציבים לילדכם משתנים מדי יום ביומו בדרך בלתי צפויה, או אם אתם אוכפים אותם באופן אקראי – ההתנהגות הבלתי רצויה שהוא עלול לפתח תהיה באשמתכם בלבד, ולא אשמתו. הכלי המשמעתי החשוב והחיוני ביותר שלכם הוא העקביות. הבהירו לילדכם שאינכם פתוחים למשא ומתן בכל הנוגע לכללים, וודאו שהוא ישמור עליהם באופן קבוע, אך יחד עם זאת התנהגו עימו בחוכמה וסבלנות – ככל שהסמכות שלכם תתבסס על תבונה ולא על כוח, כך ילדכם פחות ירצה לאתגר אותה. התנהגות לא עקבית מצדכם עלולה לבלבל את ילדכם, לכן כפו על עצמכם להמשיך ולהתמיד מולו בהצבת ואכיפת כלליכם, ויהי מה.
אולי לרובכם הגדול זה ישמע אפילו מיותר לומר זאת, אך תתפלאו לגלות שישנם לא מעט הזקוקים לתזכורת הזו: לעולם, ותחת שום נסיבות, אל תרימו יד על ילדכם. ד"ר סטיינברג רוצה להזכיר את אותה אמרה הפשוטה וברורה: ילד מוכה הופך במהירות רבה לילד מכה, והוא כנראה יפתח נטייה להתאכזר לאחרים, להתנהל בבריונות ולהשתמש באלימות על מנת לפתור בעיות. יש הרבה מאוד דרכים להחדיר משמעת והתנהגות נכונה לילדים – נקיטת אלימות והורות נוקשה באופן קיצוני הן בטוח לא חלק מהן.
להורים טובים יש ציפיות שבהם הם מעוניינים שילדם יעמוד – זה טבעי ונכון, גם על פי ד"ר סטיינברג, אך יש לדעת להסביר ולהבהיר את אותן ציפיות לילד בכל גיל שהוא. באופן כללי, אומר הד"ר, הורים נוטים להסביר עצמם יתר על המידה לילדם הקטן אך פחות מדי לזה המתבגר, וזוהי טעות; עליכם לזכור כי מה שנראה ברור ומובן מאליו עבורכם, לא יהיה כל כך הגיוני בעיני ילד בן 12, גם אם הוא כבר עבר כמה וכמה חוויות שונות בחייו, ועל כן עליכם להקפיד להסביר גם לו את הדברים שעומדים מאחורי הכללים וההחלטות שלכם.
אמנם זה משתמע גם מכל שאר ה"דיברות" שציינו כבר, אך יש לחזור ולומר זאת באופן גלוי: הדרך הטובה ביותר לקבל יחס מכובד וראוי מהילד היא להתייחס אליו בכבוד המגיע לו ולנהוג כלפיו באותה האדיבות, הנימוס ודרך הארץ שבה אתם מתנהלים אל מול אחרים; דברו אליו בסבלנות ובנימוס, כבדו את דעותיו, העניקו לו תשומת לב כשהוא מדבר אליכם, התייחסו אליו בחביבות ונסו לרצות אותו היכן ומתי שאתם יכולים לעשות זאת. אופי וטיב היחסים שלכם עם ילדכם יהוו את הבסיס המשמעותי ביותר למערכות היחסים שיהיו לו עם אחרים.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: