מיד תועבר לדף המבוקש
כמה פעמים עמדתם פנים אל פנים מול ילדכם, ותמיהה קלה תקפה אתכם: מה אנחנו עושים מכאן? איך אנחנו יכולים לעזור לילד במצב כזה או אחר שאליו הוא נקלע? מה הגישה שאנחנו צריכים לנקוט כדי להיות הורים טובים? לכל הורה יש אינספור חוויות שכאלו, לדוגמה כשהילד נעמד באמצע הקניון או הסופרמרקט ודורש שיקנו לו משהו, מתחיל לבכות ולצרוח עד לכדי התקף זעם שכולל שכיבה על הרצפה ובכי. ברגעים כאלו ודומים להם, אנחנו חושבים: הלוואי שהיה לנו איזה מדריך מתומצת שיגיד לנו מה לעשות, כללים מוכחים וברורים שיסבירו לנו מאיפה להתחיל ולגבש דרך התמודדות. תשמחו מאוד לשמוע שישנו כזה כלי, ואנחנו קוראים לו בפשטות "עשרת הדיברות להורות טובה".
האיש שעומד מאחורי הכלי הזה הוא ד"ר לורנס סטיינברג, פרופסור מוערך לפסיכולוגיה באוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה, ארה"ב – מן המוסדות הגדולים והמובילים בארה"ב להכשרה מקצועית. הספר המפורסם ביותר שהוא חיבור נקרא "10 הכללים הבסיסיים להורות טובה", והוא תוצאה של 75 שנות מחקר. הורות, מדגיש ד"ר סטיינברג, היא אחד התחומים הנחקרים ביותר בשדה מדעי החברה, והראיות המחקריות לכללים והעקרונות אותם הוא ניסח בספרו הן מאוד עקביות וברורות.
הגישה של סטיינברג, המתבססת על הידע המקצועי הרב שהוא רכש לאורך השנים, אומרת שהורות טובה צריכה לעודד אצל הילד אכפתיות, כנות, שליטה עצמית, אדיבות, שיתוף פעולה ושמחת חיים; כמו גם תכונות כדוגמת סקרנות אינטלקטואלית, יכולת הנעה ושאיפה להישגים. כל אלו עוזרים להגן על הילדים מפני התפתחות של חרדות, דיכאונות, הפרעות אכילה, התנהגויות אנטי חברתיות ועוד. אז אם גם אתם מתחברים לדברים החשובים הללו, ומבינים כי עקרונותיו של ד"ר סטיינברג הם בעלי ערך רב, כדאי שתכירו היטב את "10 הדיברות" שלו להורות טובה.
ד"ר סטיינברג מסביר שזהו אחד העקרונות החשובים ביותר: עליכם לדעת, להבין, לזכור ולהפנים שלמעשיכם יש חשיבות רבה בעיניי הילדים שלכם, שצופים ומתבוננים בכם כל הזמן. כך שבכל מצב שבו אתם נמצאים, לא משנה עד כמה מלחיץ או בלתי נעים הוא, מומלץ שלא תגיבו בפזיזות, אלא תחשבו רגע אחד ותעשו את הדברים בדרך שהילדים ישאבו ממנה דוגמה נכונה. בכל מקרה שכזה, רגע לפני שאתם מתפרצים או עושים דבר מה באופן אינטואיטיבי מול פני הילדים, תפסו את עצמכם ותשאלו: "מה בדיוק אני רוצה להשיג בחינוך הילד שלי, והאם מה שאני רוצה לעשות כרגע משרת את המטרה הזו?"
סטיינברג מדגיש בספרו שזה פשוט בלתי אפשרי להרעיף על הילד יותר מדי אהבה, כי פשוט אין דבר כזה. התנהגויות שלעיתים אנחנו יכולים לחשוב שהן תוצאה של פינוק יתר של הילד אינן נגרמות בגלל הרעפת אהבה יתרה עליו, אלא לרוב הן תוצרי ניסיון לפצות את הילד עם דברים אחרים במקום אהבה אמיתית – כדוגמת רחמנות, הורדת הציפיות ממנו או הענקת דברים חומריים בלבד. אהבת אמת היא דבר שאתם יכולים וצריכים לתת לילדכם עוד ועוד, ואין שום סיבה שתהיה לה גבול.
להיות הורה מעורב זה דבר שיכול לקחת לא מעט מזמנכם ומצריך עבודה קשה - גם סטיינברג מסכים עם העובדה הזו, אבל הוא טוען כי המעורבות חשובה מאוד ושיש להקדיש מחשבה מחודשת לסדר העדיפויות שלכם ולארגן את חייכם למען היעד הזה. זה אמנם נשמע תובעני, אבל סטיינברג ממליץ להקריב את רצונכם האישי לטובת צרכיו של הילד, ולהיות איתו באופן מנטאלי כמו גם פיזי. עם זאת, חשוב להדגיש כי במושג "להיות מעורב" אין הכוונה לעשות עבור ילדיכם את שיעורי הבית או לעבור על עבודתו מדי יום ולתקן אותה; "שיעורי הבית הם כלי עבור המורים לבדוק אם הילד למד או לא" אומר סטיינברג "ואם אתם עושים את שיעורי הבית במקום ילדכם, אתם לא מאפשרים למורים לעשות את עבודתם נאמנה".
ילדכם הולך, מתפתח וגדל משנה לשנה, חייו הם למעשה תהליך ארוך של צמיחה והתבגרות – עליכם לשמור על קצב אחיד עימו, ולהבין בכל פעם כיצד הגיל שלו משפיע על התנהגותו. מה הדבר אומר? סטיינברג מדגים זאת בעזרת צורת התנהגות די שכיחה שנוטה להופיע אצל ילדים בני 13: דעתם בלימודים הופכת פתאום למוסחת בקלות, ציוניהם בבית הספר נמצאים במגמת ירידה, הם מתחילים להתווכח על כל דבר ולהתחצף למוריהם. בשלב זה אתם עומדים בפני התלבטות: האם עליכם לדחוף אותם בכוח לחזור ל"דרך הישר" או לנסות ולהכיל את ההתנהגות שלהם כדי שלא לפגוע בהערכתם העצמית? סטיינברג מסביר כי הבעיה של ילדכם יכולה להיות תולדה של דברים שונים – אולי היא נובעת מדיכאון שהם נפלו אליו, אולי מחוסר בשעות שינה מספקים בלילה, או אולי עקב התפתחותם של הפרעות למידה; יש לאבחן את שורש הבעיה בעזרת איש מקצוע וכך לאמץ לכם סגנון הורי שמותאם לפתרון הבעיה ולא רק לתסמינים שלה.
לפי סטיינברג, אם אתם לא יודעים לנהל את ההתנהגות של ילדכם כאשר הוא עוד רך בשנים, יהיה לו קשה לנהל את עצמו כאשר הוא יתבגר ואתם כבר לא תהיו בסביבה כדי לעזור לו. בכל שלב של היממה, לילה או יום, אתם צריכים לשאול את עצמכם את 3 השאלות הבאות: היכן הילד שלי עכשיו, מי נמצא שם יחד איתו ומה הוא עושה? השאלות הללו יאפשרו לכם להבין איזה מערך של כללים עליכם להכיל על הילד בכל שלב היום. זכרו כי הכללים שהילד ילמד מכם הולכים לעצב את הכללים שהוא יאמץ לעצמו בחיים!
הצבת הגבולות עוזרת לילד לפתח שליטה עצמית, בעוד שעידוד העצמאות מסייע לו לפתח תחושת כיוון עצמי ובטחון; כדי להצליח בחיים הוא צריך גם מזה וגם מזה, חוזר ואומר ד"ר סטיינברג. הוא מדגיש כי זה הגיוני שהילד ינסה מדי לפעם למתוח את הגבולות ולדחוף לכיוון קבלת אוטונומיה גדולה יותר בחייו – זו אינה מרדנות או חוסר צייתנות, כפי שהורים רבים נוטים לחשוב, אלא חלק מהטבע האנושי, לרצות להיות בשליטה מאשר לחוש שאתה נשלט על ידי מישהו, ועל כן עליכם לעודד ולטפח את זה בגבולות האפשר והנכון.
יש לומר זאת באופן ברור – אם הכללים שאתם מציבים לילד משתנים מדי יום ביומו בדרך בלתי צפויה, או אם אתם אוכפים אותם באופן אקראי – ההתנהגות הסלתי רצויה שילדכם עלול לפתח תהיה באשמתכם בלבד, ולא אשמתו. הכלי המשמעתי החשוב והחיוני ביותר שלכם הוא העקביות. הבהירו לילדכם שאינכם פתוחים למשא ומתן בכל הנוגע לכללים, וודאו שהם ישמרו באופן קבוע, אך יחד עם זאת התנגו עימו בחוכמה וסבלנות – ככל שהסמכות שלכם תתבסס על תבונה ולא על כוח, כך ילדכם פחות ירצה לאתגר אותה. כאשר הורים אינם עקביים עלול הילד להתבלבל, לכן כפו על עצמכם להמשיך ולהתמיד בכלליכם אל מול ילדכם, ויהי מה.
אולי לרובכם הגדול זה ישמע אפילו מיותר לומר זאת, אך תתפלאו לשמוע שישנם לא מעט הזקוקים לתזכורת הזו: לעולם, ותחת שום נסיבות, אל תרימו יד על ילדכם. ד"ר סטיינברג רוצה להזכיר את אותה אמרה הפשוטה וברורה: ילד מוכה הופך במהירות רבה לילד מכה, והוא כנראה יפתח נטייה להתאכזר לאחרים, להתנהל בבריונות ולהשתמש באלימות על מנת לפתור בעיות. יש הרבה מאוד דרכים להחדיר משמעת והתנהגות נכונה לילדים – נקיטת אלימות והורות נוקשה באופן קיצוני הן בטוח לא חלק מהן.
להורים טובים יש ציפיות שבהם הם מעוניינים שילדיהם יעמדו – זה טבעי ונכון, גם על פי ד"ר סטיינברג, אך יש לדעת להסביר ולהבהיר את אותן ציפיות לילדים בכל גיל שהוא. באופן כללי, אומר הד"ר, הורים נוטים להסביר עצמם יתר על המידה לילדיהם הקטנים אך פחות מדי לילדים המתבגרים, וזוהי טעות – עליכם לזכור כי מה שנראה ברור ומובן מאליו עבורכם, לא יהיה כל כך הגיוני בעיני ילד בן 12, גם אם הוא כבר עבר אכמה וכמה חוויות שונות בחייו, ועל כן עליכם להקפיד להסביר גם לו את הדברים שעומדים מאחורי הכללים וההחלטות שלכם.
אמנם זה משתמע גם מכל שאר ה"דברות" האחרות שציינו כבר, אך יש לחזור ולומר זאת באופן גלוי: הדרך הטובה ביותר לקבל יחס מכובד וראוי מהילד היא להתייחס אליו בכבוד הראוי לו ולנהוג כלפיו באותה האדיבות, הנימוס ודרך הארץ שבה אתם מתנהלים אל מול אחרים; דברו אליו בסבלנות ובנימוס, כבדו את דעותיו, שימו לב אליו כשהוא מדבר אליכם, התייחסו אליו בחביבות ונסו לרצות אותו היכן ומתי שאתם יכולים לעשות זאת. אופי וטיב היחסים שלכם עם ילדכם יהוו את הבסיס המשמעותי ביותר למערכות היחסים שיהיו לו עם אחרים.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: