|
מאת: ג. עפרה
שִבעים שנה תחת אוֹתוֹ הדגל,
שִבעים שנה - לא הוֹלכוֹת בּרגל.
בּעצם, זה זהב! בּדיוּק ולא בּערך,
שבעים+ זוֹהי... א מ צ ע הדרך!
נוֹלדנוּ, כּשהמדִינה עוֹד לא קמָה
לאמא, קראוּ - 'אַיִידִישֶה-מָאמָא'.
רק אבּא... לבש מכנסיים כַּ גֶ ב ר,
"לֵייזר"! היה כִּנוּי... לאליעֶזר.
פּרפּר הִתעוֹפף לוֹ, בּין הפּרחים,
צִ'ילְבָּה' אמרנוּ, בּסיוֹם ריב בּין אחים.
דבש, ליקקנוּ ישר מן... הכּוורת,
שִיחקנוּ בִּ'קלאס' אוֹ בּ'פרה עִיוורת'.
'עכבר' היה זה שמחתוּל בּרח!
ג'וּק היה רק זה ששָרץ בַּמטבח.
חיפּושית... כּבר אז הייתה אוֹטוֹ קטן
שפנפנה - הוּגדרה כִּנקבת השפן!
הנוֹסעים לחוּ"ל יצאוּ רק בּספינוֹת,
'לוֹקְשֶן' היוּ סך הכּול - אטריוֹת.
שפת הַתִקשוֹרת הייתה - סֶמָפוֹר,
הכּסף, היה סתם גרוּש, עם חוֹר!
החִיזוּר נעשה בּעזרתוֹ של הפּרח,
המזוֹן, נִשמר בּארוֹן הקרח.
עוֹד לא ידענוּ מה זה - ראדאר,
והפּניצילין הִתגלה יוֹתר מאוּחר.
בּדרך כּלל הִתחתְנוּ ואחר כּך גרוּ בּיחד,
הגלוּלה לא הייתה! ותמיד היה "פּחד".
טִיטוּלים לא מכרוּ בּאוֹתה התקוּפה -
הילדים נוֹלדוּ תמיד... אחרי החוּפּה.
בַידיים כִּיבְּסוּ ותָלו - חִיתוּלים,
בּשמיים לא היוּ לַוויינים וטילים.
מי שמע על גַז? דלק בּקוֹשי היה,
בִּישלוּ וחיממוּ מעל פְּתִילִיָה!
לא היה אֵף.אֵם, בּקוֹשי שמעוּ מַנגינה,
'קוֹל ישראל' היה הקוֹל של המדינה!
הגִ'ינס לא נִכלל בִּתחום הלבוּש...
טרנזיסטוֹר! היה מ'זה חידוּש!
מי חלם על מחשב ומעבד תמלילים?
הכּול בִּכתב יד!... סִלְסלנוּ מִילִים.
'הַשְתלה' הייתה מצויה רק במטע.
הוֹ! אילוּ היוּ אז... עדְשוֹת מגע?!
בּימי-ההוּלדת, שמחנו עם הוֹרָה והֵיי
בלי קוֹסם, אפִילו בּלי דִי גֵ'י.
אופניים מהאח הגדוֹל ירשנוּ -
שעוֹן! רק בָּ-'בַּר-מִצווה' קיבּלנוּ.
שירי מוֹלדת? הרבה חיים חפר,
מתנוֹת, דֵי הרבה... כּל אחת - ספר!
בּחתוּנה - רבע עוֹף! הרבה מחולוֹת...
הסיפוֹלוּקס! היה אטרקציית ליל הכּלוּלוֹת!!
היוּ מוּשגים של חזוֹן וּתקוּמה,
ציוֹנוּת, ערכים והמוֹן הגשמה!
לצה"ל הלכנוּ, והטוֹבים - לטייס!
אז, לא הסתמכנוּ - על מִפעל הפּיס.
כּי אכן, נוֹלדנוּ לפני קוֹם המדינה
וּמה קוֹרה פּה? אני לא מאמינה!!!
השֹוני עצוּם! בּקיבּוּץ, גם בּעיר,
בוודאי בּ'מִימְשָל'... צרוֹת למכבִּיר!
רק אנחנוּ... ממש לא השתנינוּ,
פרט... לשיבה שזרקה בִּשערנוּ.
קמטים פּה ושם, ופּרקים כּוֹאבים,
למרוֹת הכּוֹל - ממשיכים, סוֹחבים.
כִּי שבעים+ שנה, תחת אוֹתוֹ הדגל
תוֹדוּ, זה לא הוֹלך סתם בּרגל...
והגיע הזמן להפסיק לקטר...
להמשיך, להאמין! וּכּדאי למהר!
אפשר לחלוֹם, לתת הפוּגה,
לִתפוֹס מנוּחה, אוּלי הפלגה,
למַמש תחבּיבים
ל ת נ וֹ ת א ה ב י ם...
להמשיך וּלהוֹסיף - להתפעל,
ואז לזמזם את שירי ישראל.
לגדל וגם, לעזור לילדים,
וּכְמוּבן שנשמוֹר על הנכדים!
בּקיצוּר:
שנחגוֹג וגם נוֹסיף
הרבּה חכמה - נרעיף
נרחיב... המשפּחוֹת
ונִפּגש בּעוֹד הרבּה שמחוֹת!
|
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: