דוד אשל הוא מחבר שירים וסיפורים מוכשר מאוד, ובהחלט ייתכן שכבר קראתם בעבר יצירות פרי עטו שעסקו בנושאי הומור או אקטואליה, אך היום תזכו לגלות שהוא בעל יכולת גבוהה לא פחות בכתיבת שירים מרגשים. הקטע הבא הוא למעשה "מכתב" שנכד צעיר ותמים שולח לסבתו הנמצאת בגן עדן. השאלות שהוא שואל והחווית שהוא מתאר מעוררות הרבה מאוד הזדהות ועצב, אך הן מהולות גם בשמחה ותקווה שכן הן עדות לאהבה שכל נכד רוחש לסבא וסבתא שלו. אתם מוזמנים לקרוא בעצמכם את הקטע הנפלא הזה ולשתף אותו עם כל מי שצריך תזכורת לאהבה הרבה של הילדים והנכדים שלנו כלפינו.
מִכְתָּב לְסָבְתָא בְּגַן-עֵדֶן
מאת דוד אשל
שָׁלוֹם לָךְ סָבְתָא
אֲנִי כּוֹתֵב אֵלַיִךְ מִלְּמַטָּה,
אֵיךְ אֶת מַרְגִּישָׁה הַיּוֹם?
טוֹב לָךְ בַּמָּרוֹם?
סַפְּרִי לִי אֶת הָאֱמֶת,
מִי שֶׁלְּמַעְלָה, חַי אוֹ מֵת?
אַתְּ יוֹדַעַת, עוֹד מִיְּמֵי קֶדֶם
סִפְּרוּ לִי עַל גַּן-עֵדֶן,
אֲבָל כַּמָּה מוּזָר
עַד הַיּוֹם, אֲפִלּוּ אֶחָד לֹא חָזַר.
סָבְתָא, יֵשׁ לָךְ הַרְבֵּה חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים?
הַאִם כֻּלָּם בְּגִילֵךְ, כֻּלָּם מְבֻגָּרִים?
וּבִכְלָל... אַתֶּם חַיִּים בְּאוֹתָם הַמְּגוּרִים?
וּבְאֵיזוֹ שָׂפָה אַתֶּם מְדַבְּרִים?
הֵיכָן שֶׁאַתְּ, הַאִם כֻּלָּם צַדִּיקִים?
וְיֵשׁ לָכֶם לִפְעָמִים גַּם צְחוֹקִים?
וְאַתְּ... וְכָל הַצַּדְקָנִיּוֹת
הֵיכָן אַתֶּן עוֹרְכוֹת קְנִיּוֹת?
רָאִיתִי שֶׁלֹּא לָקַחְתְּ אֶת הַשְּׂמִיכָה
אוּלַי סָבְתָא קַר לָךְ וְאוֹתָהּ אַתְּ צְרִיכָה?
אֲנִי אֲסַפֵּר לָךְ בְּשֶׁקֶט בְּסוֹגְרַיִם
שָׁכַחְתְּ לָקַחַת גַּם, אֶת הַשִּׁנַּיִם,
וַדַּאי אִפְשְׁרוּ בַּתַּשְׁלוּמִים הַקַּלָּה
וְדַוְקָא בְּגַן-עֵדֶן, עָשִׂית הַשְׁתָּלָה.
סָבְתָא, הַאִם בֶּאֱמֶת לְכָל רְעַבְתָּן
מֻגֶּשֶׁת אֲרוּחַת לִוְיָתָן?
וּמָה מַגִּישִׁים אֶצְלְכֶם כְּלִפְתָּן?
אִישִׁית (זֶה עִנְיָנִי)
מָה מְקַבֵּל צִמְחוֹנִי?
אַגַּב סָבְתָא, הַאִם בֶּאֱמֶת יִתָּכֵן
שֶׁאֱלֹקִים הוּא הַשָּׁכֵן?
אֲנִי מֵת לְטַלְפֵּן אֵלָיו וְלוֹמַר לוֹ "הָלוֹ"
אָז הַעֲבִירִי אֵלַי אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלּוֹ,
אֲנִי אֲטַלְפֵּן אֵלָיו בְּשֵׁם בָּדוּי
וְלֹא יֵדְעוּ שֶׁנָּתַתְּ לִי אֶת הַמִּסְפָּר הֶחָסוּי.
סָבְתָא, גַּם לְמַעְלָה אַתְּ מַרְבָּה בַּהֲלִיכָה?
וְהַאִם גַּם שָׁם אַתְּ הֲכִי חֲתִיכָה?
הַאִם כְּמוֹ כָּאן, אַתְּ מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּחוּג
כְּדֵי לִתְפֹּס אַלְמָן עָשִׁיר כְּבֶן זוּג?
סָבְתָא, מָתַי אַתְּ מְקַבֶּלֶת חֻפְשָׁה?
אוּלַי נִקְבַּע בֵּינֵינוּ פְּגִישָׁה?
אוֹמְרִים, שֶׁגַּן-עֵדֶן פּוֹרֵחַ
וְיֵשׁ הַמִּשְׁתַּכְּרִים מִן הָרֵיחַ,
וְשֶׁחַיִּים בְּשָׁלוֹם עִם חַיּוֹת מִכָּל מִין
וְשֶׁגַּם אֵין שְׂמֹאל וְאֵין גַּם יָמִין.
שָׁמַעְתִּי, שֶׁחַיִּים כְּמוֹ בְּאֶרֶץ בְּרֵאשִׁית
כֹּל הַיּוֹם נְעִימָה חֲרִישִׁית,
מַנְגִּינָה עֲנֻגָּה וּמְלַטֶּפֶת
וְרוּחַ אֱלֹקִים כָּל הַזְּמַן מְרַחֶפֶת.
סָבְתָא, נָתַתִּי לָהּ אֶת שְׁמֵךְ
לַכַּלְבָּה שֶׁקָּנוּ לִי בִּמְקוֹמֵךְ,
וּכְמוֹ שֶׁאַתְּ שָׂמַחְתְּ תָּמִיד לִקְרָאתִי
כָּךְ גַּם הַכַּלְבָּה כְּשֶׁרוֹאָה אוֹתִי,
הַפְּסִיכוֹלוֹג נָתַן אֶת הָרַעְיוֹן
וְאָמַר, שֶׁעִם הַזְּמַן אֲנִי אָחוּשׁ בַּדִּמְיוֹן.
סָבְתָא בֶּאֱמֶת, אֵיפֹה טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת,
לְמַעְלָה אֶצְלֵךְ, אוֹ כָּאן אֶצְלֵנוּ לִחְיוֹת?
סָבְתָא, יֵשׁ לִי עוֹד הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת
גַּם קָשׁוֹת וְגַם קַלּוֹת,
אָנָּא בְּטוּבֵךְ, עִזְרִי לִי לְגַלּוֹת
כִּי אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת, הַאִם כְּדַאי לַעֲלוֹת?
סָבְתָא, סַפְּרִי מָה הוֹלֵךְ
וְאִם אֶפְשָׁר, עֲשִׂי זֹאת בְּקוֹלֵךְ,
אוֹהֵב אוֹתָךְ, נֶכְדֵּךְ.
לחצו כאן לצפייה בתכנים נוספים מאת דוד אשל.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: