מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
קשה להסביר את רמת אהבתנו לילדינו. אם היו שותפים לדירה, הם היו השותפים הגרועים ביותר בעולם, אך עדיין אנו מברכים כל רגע שהם לצידינו ולא היינו מסלקים אותם מהבית לעולם. את המכתב הבא כתבה אמא לילדיה, על מנת שיבינו עד כמה היא אוהבת אותם, למרות המצבים המגוחכים שהם מעמידים אותה בהם. שתפו את המכתב הזה עם ילדיכם כדי שידעו עד כמה גדולה וחסרת תנאים אהבתכם אליהם.
ילדיי היקרים, יש לי חלום. כשתהיו קצת יותר גדולים, אני רוצה לחיות בבית של אחד מכם. אני בטוחה שהחלום שלי יסב לכם אושר וסיפוק, כמו שאתם הסבתם לי אושר וסיפוק, כאשר גרתם בביתי.
כשאגור אצלכם בבית: כשתקראו לי לאכול, אקרא: "עוד מעט!" ולא אגיע. אחלוץ נעליים באמצע הסלון, ולא יהיה כל כך איכפת לי אם תפלו כשתתקלו בהם. אניח את התיק שלי על השולחן במטבח ואם תבקשו ממני להחזיר אותו למקום, תאחז בי לפתע חירשות זמנית. אדבר עם חברותיי בטלפון במשך שעה, ואשתף אותן בכל פרט קטן מחיי, ובכל פעם שתעירו לי על כך איעלב ואבכה בקולי קולות עד שתתנצלו. אפריע לכם כשתשוחחו בטלפון ואשאל אלף שאלות, אם אצטרך גם אצעק, כך שמי שמדבר בצד השני יבין שיש לו מתחרה על תשומת לבכם. כשאסיים, אחטט לכם בכל המגירות והקופסאות, גם האישיות, וכשתבואו להעיר לי אעמיד פנים שזו לא אני, ואברח לחדרי בעלבון עמוק.
אם תבקשו ממני משהו, אגיד "למה תמיד אני?!" אשפוך מים על השולחן מבלי לנקות ואשתה מיץ ישירות מהקרטון. אשב קרוב מדי לטלוויזיה, אחליף ערוץ מבלי להתחשב במי שצופה יחד איתי, ואחזור לחדרי מבלי לכבות אותה, כדי להאזין למוזיקה שלי בקולי קולות.
לפני השינה אשתה כוס חלב, ואשכח לסגור את המקרר. אשאיר את האורות דולקים ואת התריסים פתוחים. אבל לא יהיה איכפת לי, כי העיקר הוא להחזיר לכם את כל "האהבה" שנתתם לי כשהייתם קטנים. האם כל לילה אחרי שארדם, תכבו לי את האור, תחייכו לעברי ותגידו לעצמכם "איזו מתוקה"? |
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: