כולנו מתקשים מדי פעם לפעם לשלוט ברגשות שלנו, ואצל ילדים תחושת הכעס עלולה להתפרץ כתגובה לאינספור התרחשויות שונות: הם רוצים לתקוף את אחיהם הצעיר ששבר את המשחק האהוב עליהם, להרביץ לילד אחר שהפחיד אותם או לשכב על הרצפה מול ההורה שסירב לרכוש להם צעצוע בחנות. תגובות נכונות מצדכם יאפשרו התמודדות נכונה ויעילה עם ההתפרצויות הללו ויצמצמו את הופעתן בעתיד, ואלה 9 הטיפים שתרצו להיעזר בהם כדי לעשות זאת ביעילות ובהצלחה.
1. אל תשיבו על אש באש
התגובה הלא מידתית של ילדכם, שבחלק מהמקרים עשויה גם להיות לא צפויה, גורמת לנו ההורים לחוש מבוכה, תסכול ולעיתים גם כעס. עם זאת, הדבר האחרון שנרצה לעשות במצב שכזה הוא לחזק את התחושות של הילד ולהגדיל את המצוקה שבה הוא שרוי על ידי כך שנצעק עליו כתגובה. המטרה הראשונית במצב בו הילד צועק וזועם היא להרגיע אותו ולהשיב את הסדר על כנו, כיוון שרק במצב בו הילד שקט ורגוע הוא יוכל להבין ולהפנים את הטעויות שעשה. הזכירו לעצמכם שהילד שלכם לא מתכוון להסב לכם אי נחת או כאב, אלא שהוא שרוי בקושי אמיתי ואינו יודע איך להתמודד איתו, או שכבר למד בעבר שזוהי הדרך היחידה בה יקבל את מבוקשו.
2. חתרו לפסק זמן
לאחר שהקדשתם מספר שניות כדי להרגיע את עצמכם, עמדו מול הילד כך שתוכלו להתבונן בפניו, עצרו אותו ואמרו לו בקול שליו אך תקיף שעליו להפסיק את מה שהוא עושה. ודאו שהוא מביט בכם, וחזרו על המילים פעם נוספת. תוכלו גם לחבק אותו אם אתם חשים שהפעולה תרגיע אותו. החיבוק אינו מעיד על קבלה של מעשי הילד והוא לא "פרס" על ההתנהגות השלילית. המטרה היחידה של הפגנת חיבה זו היא להזכיר לילד שאתם אוהבים אותו, מעוניינים שיירגע וחותרים לקבל את תשומת לבו. התגובה הזו תעזור לילד "לכבות" את מנגנון הלחימה שלו ולעבור למצב רגוע יותר.
3. עצרו תוקפנות
כפי שכבר צוין בסעיף הקודם, תגובה רגועה וחיבוקים אינם מעידים על מתן אור ירוק לפעולות הרסניות. אם הילדים לא מסתפקים בכעס וצעקות אלא עוברים גם לבעיטות, מכות והרס, יש להפסיק את הקישור בין המצוקה שלהם לבין הפעולה המזיקה בזה הרגע. ילדים צריכים לדעת שאסור להם להכות איש, וחשוב מאוד להציב את הגבולות בכל הנוגע לפעולות הללו. אמרו להם "אתה יכול לכעוס, אבל אני לא אתן לך להכות אותי" או "אתה מוזמן להגיד לי שאתה כועס אבל אסור לפגוע באף אחד."
חלק מהילדים מרגישים טוב יותר כשהם נאבקים כנגד משהו בזמן כעס, כך שתוכלו להציע להם להפוך כרית מסוימת ל"כרית הצעקות" על מנת שיצעקו אל תוכה או ירביצו לה עד שיירגעו. חשוב שיידעו שההתנהגות הזו מקובלת רק באופן שכזה, שמטרתה היא להרגיע אותם ולא לגרום לנזק ושלא תסבלו התנהגות כזו כלפי אחרים.
4. הימנעו מהענשת ילדים שמצויים בהתקפי זעם על ידי שליחתם להירגע בחדרם
במקרים רבים כאשר ילדינו אינם נוהגים כשורה, אנחנו דורשים מהם להירגע בחדרם למשך מספר דקות. יש לזכור שבמקרים בהם ייתכן שאינכם באמת יודעים מה עומד מאחורי הכעס של הילדים, שליחתם לפסק זמן עלולה להעביר להם מסר שהם נמצאים לגמרי לבד עם הרגשות המפחידים והמאיימים הללו, מבלי לתת להם את הכלים להתמודד איתם. לכן במקום להרחיק אותם מכם, הגדירו "זמן שיחה" במהלכו תתרחקו יחד עם הילדים ממקום האירוע שעורר את כעסם ותעזרו להם לעבד ולהבין את הרגשות המציפים אותם.
ייתכן מאוד שתופתעו לגלות עד כמה ילדכם מתחיל לגלות יותר שליטה עצמית לאחר אימוץ הנוהג הזה, שכן הפעולה הזו תאפשר לו להרגיש פחות חסר אונים. אחזו בידו, ואמרו לו "עכשיו הולכים לזמן שיחה" בכל פעם שתהיו מעוניינים לדבר איתו, כך שהוא יבין שהוא לא הולך להיענש אלא שהגיעה העת לדבר על מה שמטריד אותו.
5. חידוש הקשר
במהלך השיחה עם ילדכם, גם אם אינכם מבינים מה עומד מאחורי ההתנהגות שלו, חשוב שתאמרו לו את מה שאתם חושבים ומרגישים על מנת ליצור חיבור ותחושה שאתם נמצאים שם בשבילו. תוכלו לומר "אני רואה שאתה עצוב מאוד וזה בסדר, לפעמים גם אני עצוב. אבל אתה יודע מה עוזר לי? לדבר על זה עם אנשים אחרים במקום לצעוק." אם הילד עדיין מצוי בסערת רגשות ואינו רוצה לשוחח, תוכלו לומר לו שהוא יכול להישאר לבד אם זה מה שהוא רוצה, אבל שהוא מוזמן להגיע אליכם לקבל חיבוק ולדבר כשיהיה מוכן לכך.
6. תדרכו את הילדים כיצד להירגע בפעם הבאה
על מנת להיות ערוכים לפעם הבאה, עזרו לילדיכם לחשוב על דרכים שיאפשרו התמודדות נכונה יותר עם הרגשות שיוצרים את התקפי הזעם השונים. זאת, כיוון שלא תמיד תהיו לצדם ולא תמיד יהיה מדובר בבעיות שניתנות לפתרון. תוכלו להכין רשימת דרכים שתתלו על המקרר, כאשר ילדים קטנים יוכלו לצייר ולקשט אותה או להוסיף תמונות מתאימות שיעזרו להם להעניק לה מגע אישי. לצד הצעקות אל תוך הכרית שהוזכרו בסעיפים הקודמים, תוכלו להוסיף האזנה לשיר אהוב, רקיעה ברגליים, תרגילי נשימה או מעיכת כדור. עבור ילדים מבוגרים יותר, תוכלו להציע לצייר או לכתוב על נייר את מה שהם מרגישים ולאחר מכן לקרוע אותו לחתיכות קטנטנות כדי להעיף יחד איתן את הכעס והעלבון.
7. עזרו לילדים להיות מודעים ל"סימני האזהרה"
כאשר הילדים כבר מצויים בעיצומה של התפרצות הזעם, הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להרגיע אותם עד שה"סערה" תחלוף, אבל אם תלמדו אותם לזהות את הסימנים לכעס מראש ולהתריע עליהם, תוכלו לעזור להם לסבול פחות מההשלכות. אם אתם רואים שההתפרצויות נוגעות ליחסים שלהם עם אחיהם, אפשרו להם לפנות אליכם בכל פעם שהם חשים בקושי והימנעו מלתת להם לפתור את הבעיה לבד עד שילמדו לנהוג אחרת. שאלו אותם מה הם מרגישים רגעים ספורים לפני שהם מתחילים לצעוק או להרביץ, כך שגם הם עצמם יהיו קשובים יותר לתהליך שהם עוברים. הציעו להם לצאת לטיול או לנקוט באחת מפעולות הרגיעה האחרות שמתאימות להם כבר ברגע שהם מזהים את ההרגשה שתוקפת אותם רגע לפני שהם מאבדים שליטה.
8. פתחו את האינטליגנציה הרגשית שלהם
ילדים אשר חשים בנוח עם הרגשות שלהם מסוגלים גם לנהל את הכעס שלהם בצורה יעילה ומועילה. התחילו לשתף את הילדים ברגשותיכם לגבי פעולות קטנות ויומיומיות שהם יכולים להזדהות איתן, כדי שיידעו שהם יכולים לבטא בקול תחושות כמו בושה על כך שלא ידעו תשובה לשאלה בכיתה, צער על חבר שהעליב אותם וכדומה. שאלו אותם איך הם היו פותרים את הבעיה שחלקתם איתם ולמדו אותם לחשוב על רעיונות יצירתיים שאינם קשורים לכוח פיזי או צעקות. במקביל, למדו אותם לגלות אמפתיה לאחרים גם באמצעות הקשבה לבני משפחה בשעות הארוחות המשותפות, שאילת שאלות ועידוד תקשורת בצורות חיוביות. ככל שארגז הכלים של הילד להתמודד עם רגשות יגדל, הוא ישתמש פחות בכלי הפשוט והזמין של הכעס.
9. זהו את הסימנים הבאים כדי לדעת מתי לפנות לייעוץ מקצועי
כמו שכבר ציינו, כל ילד כועס וזועם מפעם לפעם, אולם בחלק מהמקרים ייתכן שמדובר בבעיות ניהול כעסים שמצריכות ייעוץ או עזרה מקצועית. אלה הסימנים שעליכם לחפש כדי לדעת מתי כדאי לפנות לאיש מקצוע:
-
הילד לא מצליח לשלוט בדחפים שלו באופן עקבי ומכה אנשים שאינם חלק ממשפחתו אחרי גיל חמש.
-
אינכם מצליחים להסביר לילד את חלקו ואחריותו ביצירת המצב אליו הוא נקלע באופן מוצלח.
-
בסופה של כל התפרצות זעם הילד מרגיש שהוא הקורבן.
-
נראה שהתפרצויות הזעם הן תוצר של נקמנות ולא של קושי.
-
הילד מאבד חברים בתדירות גבוהה
-
הילד מאיים לפגוע בעצמו או ברכוש במהלך התפרצויותיו
-
הילד מביע שנאה עצמית או שנאה כלפי אדם אחר בעוצמות גבוהות.
-
מבוגרים כמו הגננת או המורה מתלוננים על תפקודו.
בנוסף, מומלץ מאוד לפנות לשיחה עם המורה של ילדכם או עם אדם נוסף כדי ללמוד כיצד הילד מתנהל בהיעדרכם ולסייע לו להרגיש טוב יותר במהירות האפשרית באמצעות טיפול בנושאים שמטרידים אותו.
לסיכום
אין ספק שהתפרצויות זעם עלולות להיות חוויות קשות עבור הילד ולא נעימות גם להורה, אך חשוב לזכור שילדים שחיים בבית בו הכעס של שאר בני המשפחה מטופל בצורה בריאה, לומדים בדרך כלל גם לנהל את הכעס שלהם בצורה מועילה. הכוח לעזור לילדים שלכם להתמודד עם המצבים האלו מצוי בידיכם וניתן לסייע להם להתמודד עם התהליך הקשה ביעילות ובהצלחה.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: