1. אל תשיבו על אש באש
התגובה הלא מידתית של ילדכם, שבחלק מהמקרים יכולה גם להיות לא צפויה, גורמת לנו ההורים לחוש מבוכה, תסכול ולעיתים גם כעס. עם זאת, הדבר האחרון שנרצה לעשות במצב שכזה הוא לחזק את תחושותיו של הילד ולהגדיל את המצוקה שבה הוא שרוי על ידי כך שנצעק עליו כתגובה. המטרה הראשונית במצב בו הילד זועק וזועם היא להרגיע אותו ולהשיב את הסדר על כנו, כיוון שרק במצב בו הילד שקט ורגוע, הוא יוכל להבין ולהפנים את הטעויות שעשה. אם תיתקלו בהתנהגות שכזו מצד ילדכם, הזכירו לעצמכם שהוא לא מתכוון להסב לכם אי נחת או כאב, אלא שהוא שרוי בקושי אמיתי ואינו יודע איך להתמודד איתו, או שכבר למד בעבר שזוהי הדרך היחידה בה יקבל את מבוקשו.
2. חתרו לפסק זמן
לאחר שהקדשתם מספר שניות כדי להרגיע את עצמכם, עמדו מול הילד כך שתוכלו להתבונן בפניו, עצרו אותו ואמרו לו בקול שליו אך תקיף שעליו להפסיק את מה שהוא עושה. ודאו שהוא מביט בכם וחזרו על המילים פעם נוספת. חבקו אותו אם אתם חשים שפעולה שכזו יכולה להרגיע אותו, בידיעה שמחווה שכזו לא מעידה על קבלה של מעשי הילד או שמא היא "פרס" על ההתנהגות השלילית; המטרה היחידה של הפגנת חיבה זו היא להזכיר לילד שאתם אוהבים אותו, מעוניינים שיירגע וחותרים לקבל את תשומת לבו. התגובה הזו תעזור לילד "לכבות" את מנגנון הלחימה שלו ולעבור למצב רגוע יותר.
3. עצרו תוקפנות
כפי שכבר צוין בסעיף הקודם, תגובה רגועה והענקת חיבוקים אינם מהווים מתן אור ירוק לפעולות הרסניות. אם הילדים לא מסתפקים בכעס וצעקות אלא עוברים גם לבעיטות, מכות והרס, יש להפסיק באופן מידי את הקישור בין המצוקה שלהם לבין תגובתם המוגזמת והמזיקה. ילדים צריכים לדעת שאסור להם להכות איש, וחשוב מאוד להציב את הגבולות בכל הנוגע לפעולות הללו. אם ילדכם מתנהג כך, אמרו לו "אתה יכול לכעוס, אבל אני לא אתן לך להכות אותי" או "אתה מוזמן להגיד לי שאתה כועס, אבל אסור לפגוע באף אחד."
חלק מהילדים מרגישים טוב יותר כשהם נאבקים כנגד משהו בזמן כעס, כך שתוכלו להציע להם להפוך כרית מסוימת ל"כרית הצעקות" על מנת שיצעקו אל תוכה או ירביצו לה עד שיירגעו. חשוב שיידעו שלא תסבלו התנהגות אלימה כלפי אחרים ושהיא מקובלת רק באופן שכזה, כשמטרתה היא להרגיע אותם ולא לגרום לנזק.
4. הימנעו משליחת ילד להירגע בחדרו כשהוא מצוי בהתקפי זעם
במקרים רבים כאשר ילדינו אינם נוהגים כשורה, אנחנו דורשים מהם להירגע בחדרם למשך מספר דקות. יש לזכור שבמקרים בהם ייתכן שאינכם באמת יודעים מה עומד מאחורי הכעס של ילדכם, שליחתו לפסק זמן עלולה להעביר לו מסר שהוא נמצא לגמרי לבד עם הרגשות המפחידים והמאיימים שהוא חש, בלי לתת לו את הכלים להתמודד איתם. לכן במקום להרחיק אותו מכם, הגדירו "זמן שיחה" שבמהלכו תתרחקו יחדיו ממקום האירוע שעורר את כעסו, ותעזרו לו לעבד ולהבין את הרגשות המציפים אותו.
ייתכן מאוד שתופתעו לגלות עד כמה ילדכם מתחיל לגלות שליטה עצמית רבה יותר לאחר אימוץ הנוהג הזה, שכן הפעולה הזו תאפשר לו להרגיש פחות חסר אונים. אחזו בידו ואמרו לו "עכשיו הולכים לזמן שיחה" בכל פעם שתהיו מעוניינים לדבר איתו, כך שהוא יבין שהוא לא הולך להיענש, אלא שהגיעה העת לדבר על מה שמטריד אותו.
5. חידוש הקשר
במהלך השיחה עם ילדכם, גם אם אינכם מבינים מה עומד מאחורי ההתנהגות שלו, חשוב שתאמרו לו את מה שאתם חושבים ומרגישים על מנת ליצור חיבור ותחושה שאתם נמצאים שם בשבילו. תוכלו לומר "אני רואה שאתה עצוב מאוד וזה בסדר. לפעמים גם אני עצוב, אבל אתה יודע מה עוזר לי? לדבר על זה עם אנשים אחרים במקום לצעוק." אם הילד עדיין מצוי בסערת רגשות ואינו רוצה לשוחח, תוכלו לומר לו שהוא יכול להישאר לבד אם זה מה שהוא רוצה, אבל הוא מוזמן להגיע אליכם לקבל חיבוק ולדבר כשיהיה מוכן לכך.
6. תדרכו את ילדכם כיצד להירגע בפעם הבאה
על מנת להיות ערוכים לפעם הבאה ולמצבים בהם לא תהיו ליד ילדכם כדי לסייע לו, עזרו לו לחשוב על דרכים שיעזרו לו להתמודד באופן יעיל יותר עם הרגשות שיוצרים את התקפי הזעם השונים. תוכלו להכין רשימת שיטות שתתלו על המקרר, כאשר ילדים קטנים יוכלו לצייר ולקשט אותה או להוסיף תמונות מתאימות שיעזרו להם להעניק לה מגע אישי. לצד הצעקות אל תוך הכרית שהוזכרו בסעיף קודם, תוכלו להוסיף האזנה לשיר אהוב, רקיעה ברגליים, תרגילי נשימה או מעיכת כדור קטן. עבור ילדים בוגרים יותר, תוכלו להציע לצייר או לכתוב על נייר את מה שהם מרגישים ולאחר מכן לקרוע אותו לחתיכות קטנטנות כדי להעיף יחד איתן את הכעס.
7. עזרו לילדכם להיות מודע ל"סימני האזהרה"
במצב בו ילדכם מצוי בעיצומה של התפרצות הזעם, הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להרגיע אותו עד שה"סערה" תחלוף, אבל אם תלמדו אותו לזהות את הסימנים לכעס מראש ולהתריע עליהם, תוכלו לעזור לו להקטין את הסבל מההשלכות. אם אתם רואים שההתפרצויות נוגעות ליחסים שלו עם אחיו, אפשרו לו לפנות אליכם בכל פעם שהוא חש בקושי ועזרו לו להתמודד עד שיידע לעשות זאת לבד.
כדי לזהות את הסימנים המקדימים, שאלו אותו מה הוא מרגיש רגעים ספורים לפני שהוא מתחיל לצעוק או להרביץ, כך שגם הוא בעצמו יהיה קשוב יותר לתהליך שהוא עובר. הציעו לו לצאת לטיול או לנקוט באחת מפעולות הרגיעה האחרות שמתאימות לו – כבר ברגע שהוא מזהה את ההרגשה שתוקפת אותו רגע לפני שהוא מאבד שליטה.
8. פתחו את האינטליגנציה הרגשית שלו
ילדים אשר חשים בנוח עם הרגשות שלהם מסוגלים גם לנהל את הכעס שלהם בצורה יעילה ומועילה. דרך נהדרת ללמד את ילדכם כיצד לעשות זאת ולעזור לו היא לשתף אותו ברגשותיכם לגבי פעולות קטנות ויומיומיות שהוא יכול להזדהות איתן, ובאמצעותן הוא ילמד שהוא יכול לבטא בקול תחושות כמו בושה על כך שלא ידע תשובה לשאלה בכיתה או עצב בעקבות עלבון ששמע מחבר.
שאלו אותו איך הוא היה פותר את הבעיה שחלקתם איתו ולמדו אותו לחשוב על רעיונות יצירתיים שאינם קשורים לכוח פיזי או צעקות. במקביל, למדו אותו לגלות אמפתיה לאחרים באמצעות הקשבה לבני משפחה בשעות הארוחות המשותפות, שאילת שאלות ועידוד תקשורת בצורות חיוביות. ככל שארגז הכלים של ילדכם להתמודד עם רגשות יגדל, הוא ישתמש פחות בכלי הפשוט והזמין של הכעס.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: