כולנו בני אדם, וכולנו מגיבים באימפולסיביות לדברים שמעצבנים אותנו, ולפעמים אלה הם הילדים שלנו שסופגים את זה. בגילם הצעיר, מוחם של הילדים קולט את הסביבה בצורה מוגברת, והם נמצאים בשלב קריטי בעיצוב האישיות שלהם. לכן חשוב לנו כהורים וכמחנכים להיות הרבה יותר רגישים וזהירים במילותינו, כיוון שמה שנראה לנו שולי, יכול להיות עולם ומלואו עבור הילד. הכירו את 9 הדברים שלא מומלץ שתגידו לילדיכם לעולם.
1. "עזבו אותי בשקט!"
אין הורה שלא זקוק למנוחה וזה טבעי לחלוטין. העניין הוא שכאשר אתם משתמשים בביטוי הזה דרך קבע, אתם שולחים לילד מסר מאוד בעייתי, כך טוענת ד"ר סוזט האדן, מייסדת מרכז ללימודי שפה בארקנסו. הילדים יפנימו את הרעיון שאין טעם לדבר אתכם ושאתם לא הכתובת עבורם. זה עלול לחזור כבומרנג בגיל מאוחר יותר, כאשר תרצו שהם יבואו לספר לכם על הבעיות שלהם או סתם לדבר אתכם.
מה לומר במקום: אם אתם טרודים ובאמת אין לכם זמן כרגע להתפנות לילד, פשוט אמרו לו בנימוס לזכור את מה שיש לו להגיד ושתדברו איתו כשתתפנו. כמובן שמוטלת עליכם האחריות לבצע זאת וכמובן שתמיד כדאי לוודא אם לילד יש משהו דחוף לספר לכם.
2. "אתה כזה..."
תמיד אחרי הביטוי הזה יבוא תואר שלילי: "אתה כזה נודניק לפעמים", "אתה כזה מבולגן" וכדומה. כדמויות דומיננטיות בחייהם של הילדים, הם מקשיבים למוצא פיהם של הוריהם ללא צל של סינון או ביקורת ועלולים לפתח תדמית עצמית על פי הדרך שבה אתם מתארים אותם, גם אם לא בכוונה. אפילו אם אתם מדברים על הילדים עם אחרים, הם עלולים לשמוע את הדרך בה אתם מתארים אותם, שתהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. הילד מתחיל לחשוב שהוא מבולגן או חסר אחריות, ומאמץ את התכונות האלה לעצמו.
מה לומר במקום: נסו להסביר בשיטה ההפוכה. כלומר אם הילד שלכם נוטה להיות מבולגן, אמרו לו "אתה צריך להיות יותר מסודר", או אם הילד מתחצף רצוי להגיד לו שעליו לדבר יותר בנימוס. כך הוא יקבל את הרעיון שיש לו מקום לשיפור ולא שהוא כלוא בתוך התבנית שהוריו יצרו עבורו.
3. "תפסיק לבכות"
ילדים בוכים, זו עובדה. בכי יכול לעצבן, וגם זו עובדה. השאלה היא מי מתנהג בצורה הבוגרת, אנחנו או הילדים? בכי הוא דרך של ילדים להביע את עצמם כאשר מילים כבר לא מספיקות עבורם, לכן הוא הולך ופוחת ככל שהם מתבגרים. "זה טבעי לרצות לגונן על הילד מפני תחושות רעות" אומרת ד"ר דבי גלייזר, מנהלת שירותי התמיכה למשפחה באוניברסיטת נובה סאות'איסטרן בפלורידה, "אבל לומר לילד להפסיק לבכות, לא גורם לילד להרגיש טוב יותר וזה אף עלול להעביר את המסר שזה לא בסדר להיות מפוחד או עצוב".
מה לומר במקום: נסו להתעמת באופן ישיר עם הפחדים והרגשות של הילד. אם הילד בוכה בגלל פחד משאון הגלים בים למשל, תוכלו לומר לו כי הגלים אכן יכולים להיות מפחידים אם לא רגילים אליהם, אבל אפשר לראות שהם לא מזיקים כל עוד לא שומרים על מרחק בטוח.
4. "למה אתה לא יכול להיות כמו אחותך?"
מאוד מפתה להשתמש בדמות מוכרת, דוגמת אח או אחות, כיחס להשוואה, אך לפעולה הזו עלולה להיות השפעה הרסנית. הילד שלכם הוא אישיות בפני עצמה ועליו לפתח את עצמו לכיוון החיובי באופן עצמאי, ולא דרך תלות במישהו אחר שלמעשה הוא לעולם לא יוכל להיות. כשאתם אומרים לילד בגלוי שהוא צריך להיות יותר כמו מישהו אחר, אתם בעצם אומרים לו - 'אתה לא מספיק טוב, הייתי שמח אם היית מישהו אחר'. בנוסף לכך, אתם כנראה גם תשיגו מטרה הפוכה כיוון שהילד יהיה תחת לחץ לבצע דברים שהוא לא מוכן אליהם או לא אוהב לעשות, דבר שעלול לפגוע קשות בביטחון העצמי שלו ולגרום לו לעשות את ההיפך הגמור בניסיון נואש לבדל ולהגדיר את עצמו.
מה לומר במקום: נסו להבין מהם הנקודות החזקות של הילד שלכם וכיצד הוא יוכל לפתח אותן. אם בכל זאת משהו שהוא עושה מפריע לכם, פשוט השמיטו את כל נושא ההשוואה ואמרו לו "הייתי שמח אם היית משתדל יותר בתחום X".
5. "אתה צריך לדעת את זה כבר!"
זה אולי נשמע כמו משפט שאינו מזיק, אבל לביטויים מהסוג הזה יש טון מזלזל שקשה מאוד לשנות. הילד שלכם מתפתח ולומד בקצב מסוים ואם הוא עדיין לא קלט דבר מה, צריך לשאול מה מקור הבעיה. תמיד יכול להיות שהוא פשוט לא קיבל את השיעור הנכון. מקרה קלאסי הוא של ילד שמנסה למזוג מבקבוק ושופך את הנוזל. "אתה אמור לדעת איך לעשות את זה כבר!", האמנם? האם יכול להיות שהילד התנסה בבקבוק דומה במידה קטנה יותר והצליח? ואפילו אם הוא עשה את אותה הטעות פעמיים, נסו להיזכר כמה פעמים נפלתם מהאופניים עד שהצלחתם לרכוב כראוי. היפטרו מביטויים כמו "אני לא מאמין שעשית את זה" או "הגיע הזמן שתלמד כבר". הם לא יקדמו את הילד אלא יפגעו בביטחון העצמי ובעצמאות שלו.
מה לומר במקום: במקום להסביר לילד שהוא לא נמצא ברמה המצופה ממנו, פשוט עזרו לו. נסו לברר מה הטעות שהוא עושה ולמה הוא חוזר עליה כל הזמן. כשתבררו מה מקור הטעות ותסבירו לו, אתם תצרו ילד סקרן, שאפתן ובעל יכולת להתמודד עם אתגרים.
6. "תפסיק לפני שאני אתעצבן עליך"
איומים נובעים מתוך תסכול של ההורים, אבל כדאי לדעת שהם יעילים רק לעיתים נדירות, וברוב הפעמים הם חוזרים כבומרנג. כשאתם אומרים לילד "תסדר את החדר או שאתה לא יוצא מהבית שבוע", אתם כנראה לא תקיימו את האיום הזה, וכשהכעס יחלוף אתם תשכחו מהעונש. הבעיה היא שהילד, שהיה תחת איום ונחלץ מהעונש, בוודאי לא ישכח זאת ויבין כי לדבריכם אין תוקף. בנוסף הוא יקבל את המסר שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו והעולם יסלח לו, וזה עשוי לפתח דפוסי אישיות מסוכנים.
מה לומר במקום: לכל הורה יש את שיטת החינוך שלו וגם עונשים הם לגיטימיים, אך חשוב להיות ריאליים ולחשוב בכובד ראש על עונש בר ביצוע וחינוכי - כזה שיעביר מסר. לחלופין, אתם יכולים פשוט להדגים לילד כיצד מעשיו כרגע יכולים לפגוע בו בעתיד; אם למשל הוא מרבה להרביץ, הסבירו לו שהוא עלול לאבד את כל חבריו.
7. "חכה שאבא/אמא יגיעו הביתה..."
המשפט השגור הזה עושה נזק כפול - הוא גם גורם לילד לפתח פחד מהאבא או האמא ולהתייחס אליהם כאל דמות מאיימת ואלימה, ולא פחות גרוע, הוא מצייר אתכם כחלשים וחסרי יכולת להתמודד איתו. בנוסף, דחייה של העונש עלולה להיות חסרת תועלת, כיוון שאם אתם לא מכים על הברזל בעודו חם, הילד עשוי לשכוח מה עשה עד שישוב "ההורה המעניש".
מה לומר במקום: פשוט התמודדו עם המצב בעצמכם. אתם ההורים של הילד ועליכם מוטלת אחריות שווה בחינוכו. אל תפצלו את חלוקת התפקידים להורה מעניש והורה שרק מאיים. אם הילד פעל בצורה שמצריכה התייחסות, עשו זאת באותו הרגע, מתוך כוונה ללמד ולא מתוך כוונה להעניש.
8. "תזדרז כבר!"
קצב החיים שלנו הוא מהיר מאוד, ורבים טוענים שהוא לא הקצב הטבעי של בני האדם ושלילדים שעוד לא "נהרסו" מההשפעות של העולם המודרני יש קצב טבעי משלהם. אין להם עדיין את הכלים להבין את התמונה המלאה של סדר היום שלכם וכמה דחוף להגיע לבנק או לחנות לפני שהם נסגרים. זה בסדר לזרז את הילדים כשצריך, אבל אסור שזה יהפוך להרגל קבוע. אם תעמדו לילד כל היום על הראש, אתם עלולים לפתח אצלו רגשות אשמה ולהלחיץ אותו עד למצב של חוסר אונים. זה יבלבל את הילד עוד יותר, יגרום לו לפעול ביתר סרבול ורק ירחיק אתכם מהמטרה.
מה לומר במקום: נסו ללמד את הילד שיטות לחיסכון בזמן. הסבירו לו מדוע עליכם למהר על מנת שיבין שיש סיבה לתחושת הבהילות שלכם, ולא שהעולם הוא סתם מקום לחוץ. נסו ללמד אותו סדרי עדיפויות, עם מה יש להתעסק עכשיו ואת מה ניתן לדחות לאחר כך.
9. "כל הכבוד!"
לכאורה, אין דבר בעייתי בחיזוק חיובי לילד, אך חיזוק חיובי כללי כמו "כל הכבוד" או "יופי" נשחק מהר מאוד בעיני הילדים והופך לחסר משמעות. בנוסף, אם אתם זורקים לאוויר "כל הכבוד!" על כל דבר שהילד עושה, החל מהדברים הקטנים כמו לגרוב גרביים לבד ועד להישגים משמעותיים כמו להצליח בלימודים, אתם מטשטשים את סדר העדיפויות שלהם ואת האופן בו אתם מייחסים חשיבות לדברים שונים.
מה לומר במקום: ראשית, השתדלו לא להשתמש בביטויים כלליים באופן קבוע ואגבי. לאחר כל הישג של הילד מקדו את המחמאה ואת עוצמתה בהתאם לגודל ההישג. אם הוא מסיים לאכול את הירקות, הסבירו לו שזה נהדר שהוא מקפיד לשמור על הבריאות שלו ואם הוא מגיש לכם ציור, שאלו אותו מה בציור ודברו איתו על המחשבות שעברו בראשו בעת שצייר. זה יעזור לו לעבד את רגשותיו בצורה טובה ובריאה יותר ויפתח את המחשבה שלו.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: