maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

הפרעת קשב - לא מה שחשבתם

מיתוס: ADHD איננה הפרעה אמיתית

ישנם רבים החושבים, כי הפרעות קשב היא המצאה של הרפואה המודרנית – חברות התרופות חברו לפסיכיאטרים ולפסיכולוגים, ונתנו שם כולל לכל מיני הפרעות התנהגותיות. אבל מכוני מחקר לאומיים מטעם ממשלות, בעשרות מדינות שונות הגיעו לקונצנזוס, כיADHD  היא אכן הפרעה רפואית. ADHD איננה לקות למידה, עצלנות או היפראקטיביות. בהרבה מקרים, אכן, היפראקטיביות היא הסימפטום הבולט ביותר להפרעה, אבל ישנם מקרים רבים אחרים בהם היפראקטיביות איננה מופיעה, ואז, אגב, המחלה נקראת ADD (ה-H ב-ADHD מייצגת היפראקטיביות). המחלה איננה המצאה של המאה ה-20, וישנם תיאורים כבר מהמאה ה-17 המתארים התנהגות קלאסית של ADHD, אולם רק במאה השנים האחרונות היא הוגדרה רפואית, ולכן גם ניתן לאבחן אותה בצורה ברורה וקלה יותר, ולתת לה מענה טיפולי.
מחקרים גם הראו שאין כל קשר בין רמת האינטליגנציה להפרעת קשב, להיפך, בקרב מחוננים יש אחוז גבוה יותר של ילדים, שאובחנו כסובלים מ-ADHD.

מחקרים לאורך מאה השנים האחרונות מעלים כי ADHD היא הפרעה כרונית, עם השפעות שליליות בכל אספקט של חיי היומיום – חברתית, רגשית, אקדמאית, ותפקודית. המחקרים גם מראים קשר ישיר, אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב להפרעות פסיכיאטריות אחרות, ולתדירות אשפוזים רפואיים בהשוואה לאחרים.

מתבגרים הסובלים מ-ADHD מראים נטייה גבוהה יותר לסבול מהתמכרויות אחרות (סיגריות, אלכוהול וסמים קלים).

 

מיתוס: הפרעת קשב היא מחלת נפש

הפרעת קשב אינה הפרעת נפש, אבל מאחר והיא גורמת בהרבה מקרים למצוקה נפשית, היא אכן מטופלת גם על-ידי פסיכיאטרים. הורים רבים חוששים לפנות לפסיכיאטר לאבחון קשב, בשל ההקשר שנוצר ביןADHD  ומחלת נפש. חשוב מאוד שגם הורים, החוששים מהתדמית של ילד המטופל על-ידי פסיכיאטר, ילכו לבצע אבחון מלא. ניתן לעשות זאת גם אצל נוירולוג, רופא התפתחותי בילדים עד גיל 9 או רופאי משפחה שעברו הכשרה מיוחדת. הפרעת קשב קשורה באופן ברור לפעילות מוחית שונה, אך היא אינה מוגדרת כפגיעה מוחית.

מיתוס: ADHD היא מחלה של ילדים

הקהילייה הרפואית סברה, עד לשנים האחרונות, כי התבגרות מהווה תרופה למחלה, וכי ילדים ונערים הסובלים מ-ADHD מתגברים עליה בגיל מבוגר יותר. אולם מחקרים ארוכי טווח הראו כי 70-80 אחוזים מהסובלים מ-ADHD בילדותם הראו סימנים של חוסר מנוחה גם בבגרותם. אחוז גבוה מהמבוגרים גם הראה סימני דיכאון, בדידות חברתית וחוסר הצלחה באוניברסיטה ובעבודה. אחוז הסובלים מ-ADHD אמנם יורד משמעותית ככל שנבדוק גילאים מבוגרים יותר, אולם ההערכה היא ששניים עד ששה אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת עדיין סובלת מ-ADHD. בהשוואה לעשרה אחוזים אצל ילדים.

הפרעת קשב, רטלין, סלבריטאים, ADHD
 

מיתוס: הפרעת קשב מאובחנת ביתר קלות

המודעות הגוברת ל-ADHD, וההגדרות הרפואיות להפרעה השתנו עם השנים, והעלו את מספר האנשים שמאובחנים כבעלי הפרעת קשב, אולם אין הדבר אומר שהאבחון שגוי.
גם בעבר היו מחלות שונות שלא אובחנו בצורה נכונה (כמו סוגים שונים של סרטן), ואין הדבר מעיד על כך שאבחונן כיום לא מדויק. בעולם המערבי הסטטיסטיקה מדברת על כעשרה אחוזים מהילדים הסובלים מ-ADHD, בישראל מאובחנים כשבעה אחוזים בלבד, מה שדווקא מעיד על חוסר.

מיתוס: הפרעת קשב קשורה לחינוך שהילד מקבל מהוריו

כשמדברים על חינוך ההורים, חייבים לעשות הפרדה ברורה בין הגורמים למחלה, לסימפטומים שלה:
אין כל קשר בין העובדה, שהילד סובל מהפרעת קשב לבין החינוך שקיבל בבית. המחקרים מראים כי הגנטיקה אחראית בצורה ברורה למחלה, וכי להשפעות הסביבתיות (כמו חינוך ההורים) אין השפעה אם הילד יסבול מ-ADHD (בין היתר נערך ניסוי שכלל תאומים זהים שגדלו בסביבות שונות). אולם מחקרים מהשנים האחרונות מראים, כי לחינוך בבית יש השפעה על הדרך בה מתבטאת המחלה - טיפול לא נכון או חינוך לקוי מצד ההורים, בהחלט יכולים לבוא לידי ביטוי בהתנהגות החברתית או בנטייה לדיכאונות, אצל הסובלים מהמחלה.

הדבר נכון גם לגבי החינוך בבית הספר – חשוב לדעת שהבעיה איננה של המורה או הבית-ספר, אלא של הילד, ולכן הטיפול בו יהפוך את השהות בבית-ספר לפחות מאיימת עבור הילד, חבריו ומוריו.

מיתוס: שיעור הבנות הסובלות נמוך משמעותית משיעור הבנים

מיתוס זה נכון בחלקו. בנות אכן מופיעות בנתונים המספריים ככאלו המאובחנות ומקבלות טיפול ביחס של בת אחת על כל ארבעה בנים, ואולם המחקרים מראים כי היחס הוא שונה מאוד ויותר קרוב לאחת על כל שניים וחצי. הסיבה לכך היא שבנות "סובלות יותר בשקט", אלמנט ההיפראקטיביות גבוה משמעותית אצל בנים, אך אצל בנות הסימפטומים הם בהרבה מהמקרים שונים: הן נוטות לדיכאון, מצבי רוח וחרדה בצורה ברורה יותר, בעוד שבכל הקשור לבעיות התנהגותיות (שהן בד"כ אחד הגורמים המובילים לאבחון הראשוני) יש יחס גבוה בהרבה אצל בנים.

מיתוס: ילדים עם ADHD מקבלים טיפול תרופתי באופן אוטומטי וביתר קלות

האומנם כל ילד שמתלונן על קשיים כאלו או אחרים מקבל מיד ריטלין? יש אכן עליה מתמדת במספר הילדים שמקבלים ריטלין או תחליפיו. מרבית המחקרים טוענים שהעלייה בשימוש בריטלין, היא תוצאה ישירה של האבחונים שהשתנו, ומאחר והיום קל יותר לאבחן הפרעת קשב אז כמובן שגם הריטלין יינתן יותר בקלות כטיפול מונע. אולם לא כל ילד המאובחן כסובל מ-ADHD מקבל טיפול תרופתי קונבנציונאלי - בארה"ב רק 2.8 אחוז מהילדים בגיל ביה"ס מקבלים טיפול שכזה. קיימת  נטייה בקרב הרופאים והפסיכיאטרים לתת דווקא טיפול במינון נמוך יותר מזה המומלץ ע"י הרשויות.

כשילד מגיע לנוירולוג או פסיכיאטר לצורך אבחון, מרבית הסיכויים הם שמשהו מפריע לילד, אך אין הדבר מעיד על הפרעת קשב בהכרח, למרות שמדובר בתופעה די שכיחה, שיטות האבחון הקפדניות היום בודקות את כל הסימפטומים והממצאים הרפואיים לפני שניתן טיפול בריטלין. רבים מאלו המגיעים לרופא סובלים מבעיות על רקע רגשי או חרדתי בכלל, ולכן במקרה שכזה לא יינתן טיפול תרופתי, אלא טיפול מותאם. חשוב מאוד לבצע תהליך אבחון מלא, הכולל מבחנים ובדיקות רפואיות ורק אז, ובהתאם לצורך, יינתן לילד טיפול רפואי.

הפרעת קשב, רטלין, ADHD, תרופה
 

המיתוס: לריטלין תופעות לוואי מסוכנות

קצת קשה להתייחס לכל המיתוסים, הקשורים לריטלין והשפעותיו מבלי לבצע הפרדה. נתחיל עם המיתוסים אותם ניתן להפריך או לאושש בקלות:

תופעת הלוואי הבולטת ביותר של הריטלין היא העלאת רמת האדרנלין, ולכן הוא מדכא עייפות ותיאבון, רמת אדרנלין גבוהה בדם גם גורמת לעיתים לכאבי ראש ובטן. ריטלין לא גורם לעוויתות פנים. הוא עלול לגרום לטיקים בסיטואציות מתוחות יותר, כמו גם לגילויי חרדה ודיכאון. אבל חשוב לזכור שאלו הסובלים מ- ADHDנוטים לדיכאונות יותר מהממוצע ממילא. עוד אלמנט שחשוב לזכור הוא שהריטלין גורם לילדים היפראקטיביים להיות בפוקוס, ולכן מה שמתפרש לעיתים כדיכאון אצל ילד שובב, הוא למעשה פירוש לא נכון של ילד שובב שהופך למרוכז. הריטלין מפוקח כבר שנים, ע"י מנהל הבריאות האמריקני, וכל תופעת לוואי שלו נבדקת בצורה מדוקדקת. כרגע אין כל אזהרות לגביו, בניגוד אפילו לתרופות פשוטות נגד כאבי ראש. לגבי הטענה הנוגעת למוות פתאומי שהריטלין עלול לגרום – היא נמצאה כלא נכונה כלל. גם הטענה על כך שהריטלין מעקב גדילה היא שגויה, מאחר ואצל הסובלים מ-ADHD אכן קיימת סטטיסטיקה המראה שהם גדלים פחות מהממוצע בקצת בגיל ההתבגרות, אך בניגוד לממוצע הם גם ממשיכים לגבוה בגילאים מאוחרים יותר, והדבר אינו קשור לנטילת הריטלין.

מיתוס: הריטלין הוא סם ממכר

הריטלין הוא אחד מתרופות המרשם הנפוצות ביותר בעולם. מחקרים מקיפים שנערכו לגביו מראים שאחוז המטופלים באופן יעיל בריטלין נע בין 70 ל-75 אחוזים. הריטלין הוא סם ממריץ המשפיע על מערכת העצבים, זמן השפעתו הוא עד 4 שעות מרגע נטילתו. החשש המרכזי לגביו הוא ההתמכרות, עד כה המחקרים מראים שאם הוא ניתן בכמויות הנכונות, הריטלין אינו ממכר. לעומת זאת לריטלין יש תכונות, אשר במינון לא נכון, הופכות אותו לבעל פוטנציאל התמכרותי, בדומה לתרופות רבות אחרות.

מחקרים אחרים מוכיחים כי ילדים הסובלים מ- ADHDנוטים לפתח התמכרויות לסמים יותר מהממוצע באופן כללי, אך דווקא אצל אלו שקיבלו טיפול תרופתי, הנטייה להתמכרויות אחרות תהיה נמוכה יותר.

המיתוס: תרופות טבעיות וטיפולים אלטרנטיביים טובים יותר מריטלין
אין אפשרות לבצע השוואה מושלמת בין טיפול ברפואה טבעית לקונבנציונאלית. הטיפול בריטלין הוא טיפול בסימפטומים, ואילו הרפואה האלטרנטיבית והתרופות הטבעיות, מטפלות בחולה עצמו.
מאחר והטיפול שונה מאדם לאדם, ייתכנו השפעות שונות במקרים שונים. שילוב של רפואה משלימה וטיפול תרופתי יכול להועיל למי שצריך, אבל אין לראות בהם חלופה היות שצורת הטיפול שלהן שונה.

התרופות הטבעיות לטיפול ב-ADHD הופכות לפופולאריות יותר ויותר, לאור העובדה שלריטלין אכן יש תופעות לוואי (תיאבון ירוד, בעיות שינה וכאבי ראש). מרבית תופעות הלוואי נגרמות ממינון לא מדויק הניתן לילד. 

ברור לנו כי יהיו כאלו שיעידו על הצלחתו של טיפול מיוחד כזה או אחר, אך כהוכחה מדעית, עדיין לא נמצא קשר חד-משמעי, בין רפואה משלימה, דוגמת דיקור סיני והומאופתיה, לבין פתרון יעיל ב-ADHD.
טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי נמצא כיעיל מאוד, אך רק בשילוב תרופתי, ולכן יהיו רבים שימליצו לו עליכם, אך רק בשילוב התרופות.


השיטה היעילה ביותר, המהווה תחליף מסויים לריטלין, היא שיטת האימון באמצעות תוכנת מחשב. בשיטה זו הנחשבת חדשה יחסית, הילד מתרגל מיומנויות למידה באמצעות התוכנה המפעילה גלי מוח מסויימים, אשר מתפקדים אחרת אצל הסובלים מ-ADHD. אבל, מרבית המכונים עדיין ימליצו לכם לקבל טיפול תרופתי חלקי לפחות.

מיתוס: צפייה מוגזמת בטלוויזיה גורמת ל-ADHD

מחקר עדכני שנערך באיווה, ארה"ב מראה כי אכן יש קשר בין צפייה מרובה בטלוויזיה, ומשחקי וידיאו ל-ADHD. הפרעות קשב, הן אמנם הפרעה גנטית מולדת, אולם במחקר נמצא קשר בין משחקי הוידיאו והטלוויזיה לסיכוי לפתח ADHD. ילדים, אשר צפו או שיחקו במשחקי וידאו יותר משעתיים ביום, היו בקבוצת הסיכון לסבול מ- ADHDפי 1.5 עד פי 2, מאלו שזמן הצפייה שלהם הוגבל לשעתיים ביום. מבצעי המחקר מסבירים כי המוח האנושי מסתגל למצבים שונים, ולכן, ככל הנראה, יש השפעה לגורם החיצוני במקרה זה.
הגירויים האינסופיים ממכשיר הטלוויזיה בנוסף לריצוד ולהבהובים ממכשיר הטלוויזיה יש השפעה על פעילות המוח. מבצעי המחקר מדגישים כי אינם יכולים לקבוע בוודאות את הזמן המדויק לאחריו יש השפעה על המוח, אך הם נוטים לקבל את ההמלצה של צפייה מקסימאלית של שעתיים ביום עבור ילדים.

מיתוס: תזונה שגויה גורמת ל-ADHD

תזונה כשלעצמה לא גורמת ל-ADHD, אולם תזונה לקויה עם חסכים משמעותיים יכולה לגרום להפרעות קשב מסיימות אצל ילדים. הפרעות אלו ייעלמו עם השלמת החוסרים. לכן חשוב מאוד לבצע בדיקות דם ולגלות האם לילד חסר מרכיבים תזונתיים מסוימים, עוד לפני שמבצעים בדיקות פסיכיאטריות או לפחות במקביל. בעבר נטען כי מחסור באבץ או באומגה 3 גורם להפרעת קשב, אך המחקר בנושא עוד לא הוכיח את הקשר באופן ודאי. מה שכן ידוע כבר היום הוא כי מחסור במספר מרכיבים תזונתיים מרכזיים, כמו ברזל, ויטמין B12, ויטמין A, תיאמין, יוד ועוד, יכולים לגרום לפגיעה בהתפתחות הילד ובתפקודו הקוגניטיבי. ככל שהחסך מתהווה בגיל צעיר יותר, כך עלולה הפגיעה להיות משמעותית יותר.
זו הסיבה לדגש הרב שיש לתת למתן תזונה מאוזנת ומגוונת כבר בגיל הרך, ולאימוץ הרגלים אלה כחלק מאורח חיים בריא
.

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
תכנים קשורים: רפואה, בריאות, חשוב לדעת
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: