המטפל משיב: תסביך שמשון הגיבור

ד"ר יששכר רוטרי

הכותב הוא יועץ, סקסולוג, מטפל זוגי ומיני, מגשר ומרצה מוסמך בתחום המיניות, הזוגיות ושיקום האהבה ובעל ניסיון של 30 שנה בתחומו.

המתייעץ: "אני לא מבין מדוע נדבקות אלי נשים בוגדניות - אולי אני גורם להן להיות כאלו...?"

המטפל: "אולי נתחיל מההתחלה?"

המתייעץ: "אני בן 47, גרוש פעמיים ויש לי ילד מכל גרושה. הראשון אצל הגרושה הראשונה והשני תחת משמורתי. ב-5 השנים האחרונות יש לי בת זוג לחיים, בת 42, מצבי הכלכלי שפיר (עסק פרטי). אני יכול לומר על עצמי שבענייני עסקים אני מבין ומצליח, לא כן בענייני נשים. בהקשר זה אני חסר אונים ואולי לא יורד לסוף דעתן וזה סיפורי. בגיל 31 לאחר 4 שנות נישואין לא רעים לדעתי, הודיעה לי אשתי את ההודעה הבאה: "אינני אוהבת אותך יותר ואיני רואה כל סיבה שתמנע ממני מלפרק את החבילה. יתר על כן, יש לי קשר עם גבר מזה זמן מה ואני אוהבת אותו." הרגשתי שעולמי חרב עלי, פי יבש ברגע ועיני החלו לדמוע... היא הבחינה במצוקתי ואמרה בתחינה "אנא שחרר אותי מכבלי הנישואין, נערוך חלוקת רכוש ומזונות על פי החוק... מדוע שנענה את עצמנו? אתה איש טוב וראוי לאשה שתדע לאהוב אותך". הייתי המום, זה נפל עלי כרעם ביום בהיר, הכיצד לא ראיתי סימנים מבשרי רע? אפילו קיימנו יחסי מין בקצב של אחת ל-10 ימים... מה עוד שהיא תמיד טרחה לציין בקרב בני משפחתי ומכרי שהיא סבורה שאני בעל טוב. האם היא ידעה להיות כל כך מתוחכמת? לא הכרתי צד זה באופיה.

נעלבתי מאוד. האגו שלי נרמס לחלוטין, היכן טעיתי? לא היו לי תשובות. עם כל הזעם, העלבון והכעס חשתי שאיני מסוגל לוותר עליה לטובת גבר זר, המחשבה שהוא יהנה מחברתה ומהגוף שלה, מהטעם שלה ומהריח שלה שאני כל כך אוהב ונמשך אליו (ועכשיו עוד הרבה יותר) נראתה לי כמו "סוף הדרך". ביקשתי והתחננתי לצ'אנס נוסף, "תני לי  שנה, ננסה טיפול זוגי" ואם לא יצליח, הבטחתי שאשחרר אותה. אפילו אמרתי לה שאני מוכן לסלוח ולשכוח על קיום הקשר עם המאהב שלה, ועוד אמרתי לה שתשוקתי המיוסרת אליה התגברה וגם אהבתי (אולי עקב תחושות הנטישה והקנאה).

להפתעתי, היא התרצתה והסכימה לתת לנו צ'אס נוסף, התחלנו לבקר אצל מטפל זוגי; התקדמנו (לטעמי) במובנים רבים כגון: התיחסות, הדדיות, סקס יותר מהנה ועוד... לאחר מספר שבועות התברר לי באקראי (דרך מכר משותף), שהכל היה מתוכנן אצלה -  היא היתה זקוקה לזמן נוסף עד שהמאהב (שלה) יתגרש מאשתו. הודעתי על כך למטפל שלנו והוא טען שהיא הפרה גם את אמונו בה והוא ממליץ על היפרדות באמצעות גישור וכך היה. בתקופה שבין תהליך הגישור ועד ליום הגט, נותרו עוד כ-3 חודשים, נשארנו לגור בביתנו, ללא שום קשר אינטימי... ואני, בשביל להמשיך ולצפות בה עד הפירוד הסופי (הייתי מציץ לה בשרותים כאשר הייתה מתקלחת, ולאחר מכן הייתי... מאונן), אכן הסכמנו שנגור ביחד עד הפירוד הסופי, לא כך!! להפתעתי "הגברת" פרקה כל עול, היא התחילה לצאת באופן קבוע. היא אפילו לא הסתירה ממני את מהות פגישותיה, התבשמה, התלבשה בצורה סקסית,  ואני... נשארתי לעשות בייביסיטר לילדנו המשותף.

חלפו 3 שנים לאחר הגירושים ואז הכרתי את הגברת שהפכה להיות לאישתי השנייה. היא הייתה טיפוס מיוחד, חסרת כל מעצורים בענייני סקס, ומאוד ליברלית. התכונה שמשכה אותי אליה הכי הרבה הייתה הדמיון החיצוני לאקסית שלי (כאילו חיפשתי להחזיר אותה דרכה). היא מאוד אהבה את הסקס בחברתי, ואולי גם למדתי משהו ב-3 השנים שלאחר הגירושים. משיחות שערכנו הבנתי שתכונת הנאמנות אינה נחשבת בעיניה לערך עליון, אך קיוויתי שאהבתי ומסירותי יתרמו למקצה שיפורים בהקשר זה, מה גם שהיה לי אתגר לבדוק את מיומנותי המחודשת ביחסי המין. לאחר כשנתיים נולד ילדנו, הייתי אב מאושר ומסופק. לא תארתי לעצמי איך יתגלגל הקשר הזה...

כשנתיים לאחר הלידה... תפסתי אותה "על חם" בביתי, במיטתנו המשותפת עם חבר שלה מהעבר (האקס המיתולוגי - מסתבר), בליין ידוע ומפורסם וכובש נשים סידרתי. הם לא התרגשו במיוחד, הפסיקו את "המעשה", צחקו על הבעל הפראייר, התלבשו מבלי להיחפז... התאפקתי בכל כוחי לא לתקוף... במיוחד כשהבחור אמר לי בקריצת עין: "אשתך ...משהו מיוחד...היא רק השתפרה עם השנים מאז פגישתנו האחרונה". רציתי להרוג אותו. למחרת אשתי עזבה את הבית ביוזמתה ואמרה לי את המשפט הבא מבלי לפרשו: "לא מגיע לי אותך". כעבור 6 חודשים הייתי שוב גרוש וילדנו המשותף נשאר בחזקתי.

בת הזוג הנוכחית מפתיעה את כל מכריי, בעיקר את אלו שהכירו את האקסיות שלי. הם חשים שהדמיון מתעתע בהם, הואיל שהיא מזכירה את קודמותיה (צבע העיניים והשיער, וכן מבנה השפתיים, דיבורה והילוכה). אני כנראה נמשך לסוג זה של נשים. היא "בסדר" הגברת הזו (אני מקווה), אך גם מוטרד מאי התלהבותה לסקס, אולי אני רק "אחד הנגנים בתזמורת ולא הסוליסט"?

כל הזמן אני מחפש אותה, בודק לה את נייד ומברר כל מה שנראה לי חשוד. האם הפכתי לפרנואיד? תפסתי אותה במספר שקרים קטנים בקשר ללוח הזמנים שלה. אולי גם היא בוגדת בי? מצבי חמור מאוד, הפכתי לחרדתי ללא שליטה על מעשי, מצב זה פוגע לי בעסק. אני לא מבין מדוע נדבקות אלי נשים בוגדניות? היתכן שאני גורם להן להפוך לכאלו? אולי משהו דפוק בי? שהרי זה כבר קרה לי בעבר. האם תוכל להסביר לי את מהות הבעיה שלי? האם תוכל לעזור לי?

תשובת המטפל:  "בפסיכולוגיה של מדעי ההתנהגות המינית מוכרת הפרעה פסיכולוגית הקרויה "תסביך שמשון", על פי הסיפור המקראי: 'שמשון (הגיבור) ודלילה', שמשון ידע שדלילה עומדת לבגוד בו, שהרי לפחות פעמיים היא בגדה בו, בטרם הצליחה לבצע את זממה... עד שהוא סיפר לה את סודו... שהביא עליו בסופו של דבר את מותו. הייתכן שאתה לוקה בהפרעה זו שהתפתחה כתגובה לבגידותיהן של האקסיות שלך? ייתכן! 

נראה לי שאתה מנסה לשחזר את הנשים שבחברתך במודל של האישה הראשונה ול"שדרג" אותן בהתאם, שהרי בדרך זו אתה מחזיר לידיך את הדגם (המשופר לכאורה של הראשונה) שבגדה ונטשה. אצל הגברים הלוקים בהפרעה זו, מופיעה דמות האשה הנאהבת כמפתה ומעוררת קנאה הדוחפת את הגבר לאיבוד שליטה. בספרות הקלאסית, במחזות ובסרטים ("כרמן", "המלאך הכחול", "אנה קרנינה","שמשון ודלילה" ועוד)  ניתן למצוא את אותן דמויות של נשיות אמביציוזיות, ה"דוחפות" את הגברים שלהן קדימה, לעבר הטרגדיה הממתינה להם, כל זאת על מנת לספק לעצמן את הצרכים לריגושים ולהרפתקאות, כך בספרות.

המציאות היא הרבה יותר מורכבת, בוודאי שאינה כמתואר בספרות.

אני יכול להציע לך את הרעיון הבא בחזקת - כיצד להפוך את הלימון ללימונדה.

דמיין את נשותיך לשעבר (אף את הנוכחית), כמפתות, חסרות מעצורים, בוגדניות וכו'. ראה אותן בדמיונך כיצד הן מתמסרות לגברים זרים, עד שתחוש התרגשות מינית ותגיע לידי התפרקות אורגזמית (במשגל או באוננות), התהליך נחשב כסובלימטיבי, שכן הוא גורם להעברה מרגשות של קנאה ונטישה (הלימון) לתחושות של ריגוש מיני (הלימונדה). עד כמה שזה נראה מוזר ובלתי אפשרי, זה עוזר ומקל, ועובד במקרים לא מעטים ...אם הפנטזיה לא תעזור, אוכל לנסות לעזור לך באמצעות דמיון מודרך וטכניקות נוספות, מומלץ אף לנסות  גלולה אנטי חרדתית בהוראת הרופא. השילוב של הגלולה והטיפול, עשוי להיות שילוב מנצח.

ציטוטים מתוך סיפרי "שיקוי אהבה":

"נאמנות לאוהבים, תכונה שמשתלמת - אך רק האוהבים יודעים מדוע היא קיימת"

"לבגוד באיש או באשה, יש על כך ויכוח; פתרון או עיקרון, זו שאלת מינוח."

"אך לבגוד באהבה, יש על כך תמימות דעים; זוהי על פי רוב דרכם של כל האוילים"

בואו לשאול את ד"ר רוטרי ועוד מומחים רבים נוספים שאלות בנושאי רפואה ובריאות בפורום המומחים  שלנו - למעבר לפורום לחצו כאן!

* תזכורת לתשובות תתקבל בדוא"ל.