ד"ר יששכר רוטרי
הכותב הוא יועץ, סקסולוג, מטפל זוגי ומיני, מגשר ומרצה מוסמך בתחום המיניות, הזוגיות ושיקום האהבה ובעל ניסיון של 30 שנה בתחומו.
המתייעצת, התסכולים, ובקשת העזרה:
אני בת 39, גרושה +1, הייתי נשואה פעמיים. בטרם נישואיי היו לי מערכות יחסים, בוודאי לאחר הנישואים, וגם במהלכן.
ברצוני להדגיש שאני נחשבת בעיני גברים כ"חתיכה עסיסית" (ואני מסכימה לדעה זו). אני אוהבת גברים. בעיקר כאשר הם נמצאים בשלבי החיזור הראשוניים, כשהם מתלהבים ומתרגשים ממה שמצפה להם בהמשך. אני גם נהנית מעצם הפעילות המינית איתם, ובעיקר מההתרגשות שלהם בחברתי, בדומה להתרגשותו של ילד שקיבל מתנה ליום הולדתו והוא פותח את את הקשרים וקורע את הניירות בהתלהבות, על מנת לראות מה יש בפנים. תרתי משמע. זה נשמע כמו סיפור הצלחה, אך הוא לא! יש דבר המעיב על איכות חיי המין שלי. אינני מצליחה לחוות אורגזמה בעזרת המגע של הצד השני. אני כן מצליחה (מגיל צעיר) להביא את עצמי לאורגזמה באוננות! אינני יודעת מה התדירות שנשים אחרות מאוננות, אך אני מאוננת כמעט כל יום לפני השינה, אני מאוד זקוקה לזה, זה מרגיע אותי ועוזר לי להירדם.
האורגזמות ה"אישיות" שלי (באוננות), הן מהנות ומרגשות כי אני יודעת לפנטז עבור החוויה. זה לא שגברים אינם משתדלים, רובם מאוד משתדלים עבורי, לכן זה מוזר כל כך שעל אף כל המאמצים המושקעים בי, איני מצליחה לחוות אורגזמה, ואילו באוננות זה דבר של מה בכך - כאילו שהצד השני בעצם נוכחותו מפריע לי לגמור (?!) אני כל כך מתוסכלת וכועסת על עצמי.
מה לא עשיתי ומה לא ניסיתי. חיפשתי גברים עם איברי מין גדולים. זה לא עזר (אפילו כאב). אכן התרגשתי משפע ה"זיכריות", אך ללא הועיל. ניסיתי את ההפוך, גברים עם "איברים" קטנים כי הם ידועים כ"משקיענים", כ"מפצים" ואכן הם השקיעו ופיצו, אך ללא הצלחה. ניסיתי עם יותר מגבר אחד בו זמנית (בשביל ריגושי הפנטזיה), שניהם עבדו עליי כמו מכונת מין משוכללת. כאשר הם סיימו, שלחתי אותם לדרכם. ואז הייתי חייבת להיפטר מכל המתח המיני שהצטבר, אוננתי. וגמרתי בשתי דקות. המסקנה הסופית: "גברים מפריעים לי לגמור".
ובכל זאת לא וויתרתי, התנסיתי עם נער ליווי צעיר, מקסים, אינטיליגנטי, שכמעט התאהבתי בו. "לו רק זה היה אמיתי"... גם זה לא עבד. ניסיתי כל מיני משחות שפורסמו באמצעי התקשורת, אך לשווא.
ניסיתי אפילו עם אשה. וזה היה הדבר הקרוב ביותר לאורגזמה שחוויתי מאז ומתמיד. ראיתי אותה חווה אורגזמה באמצעות אצבעותיי ולשוני (אוראלי, ידנית), אך אני לא חוויתי באותם אופנים בחברתה. ניסיתי לאונן בחברתה והרגשתי שאני עומדת לגמור, בדומה לתחושה שאני עומדת להתעטש, אבל זה נעלם. ברגע שהיא הלכה לאמבטיה, אוננתי וגמרתי באורגזמה אדירה בתוך פחות מדקה. אז עכשיו אתה מבין מדוע אני כל כך מתוסכלת?? מסקנה סופית: אנשים (גברים ונשים) מפריעים לי לגמור!! רק אני באמצעות הפנטזיות שלי ואצבעותיי יודעת להביא את עצמי לחוות אורגזמה.
עייפתי. אני כל כך רוצה שמישהו יביא אותי לאורגזמה (כמו סיפורי חברותיי), יפנק אותי מבלי שאצטרך להתאמץ ולפנטז (כמעט נגמרו לי הפנטזיות). רוצה להיות כמעט פאסיבית ולחוות את האורגזמה החמקמקה בקלות. מה הבעיה שלי לדעתך?
אנא עזור לי.
המטפל משיב:
נשים, בניגוד לגברים, אינן זקוקות לאורגזמה שלהן על מנת להרות, אך חשוב להן מאוד לחוות אורגזמה ביחסי מין עם בן הזוג שהן אוהבות. מבחינתן הארוע הוא מיצוי אהבתן אל בן הזוג.
מה שלא ידוע להן הוא שהפרשת ההורמונים: דופמין ואוקסיטוצין (משתחררים רק בעת האורגזמה), הם אלו האחראיים על רוב הרגשות שיבואו בהמשך. הדופמין יוצר את ההתאהבות, הריגוש המיני ואת התשוקה המינית. האוקסיטוצין יוצר את האהבה העמוקה והבשלה בהמשך, וכן את רגש הנאמנות של האישה כלפי הגבר.
אחת התאוריה המקובלת היום אצל חוקרי הביולוגיה היא שהאורגזמה הנשית התפתחה על מנת ליצור טעם של "עוד", הואיל שפעילות זו (לעיתים קרובות) משפרת את סיכויי ההפרייה שלה. אך הטענה העיקרית היא שהאורגזמה הנשית משחררת הורמונים חשובים ביותר לבריאות הנפשית ולבריאות הגופנית, וכן מאריכה את חיי הנשים.
ממחקר שנערך באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב לפני כ-25 שנים, התברר שנשים שחוו אורגזמות ברוב ימי חייהן (כמובן גם באוננות) האריכו את חייהן בכ-7 שנים יותר מול האחרות שלא חוו אורגזמות, או חוו רק בתחילת דרכן. ידוע אף שנשים עשויות להתרגל לאוננות, אם כי ביחס הרבה יותר נמוך משל הגברים (הללו ממש עלולים להתמכר לאוננות). נשים עשויות להתרגש מינית במצבים רומנטיים, או באירועים לא שיגרתיים כגון: "מיקום" - בעת המסיבה, כאשר היא נעתרת למגעים נסתרים בין רגליה מתחת לשולחן, "עיתוי" - נשיקה חפוזה כאשר 'אשתו' יצאה למטבח, "מגדר"- יחסי מין בין נשים, ועוד. מתוך דבריי, ברור לך שאת התרגלת לחוויית האוננות ורק בדרך זו את מסוגלת לחוות אורגזמה.
על מנת שיתאפשר לך (אולי בעתיד) לחוות אורגזמה בחברת גבר ומבלי להתאמץ (כדברייך)...
בתור התחלה, מומלץ לך להפסיק לאונן לפחות במשך חודש (אני יודע שזה קשה). כל זאת על מנת לצבור מספיק ליבידו (דחף מיני) וכן גם תשוקה מינית. רק אז רצוי שתקיימי יחסי מין עם גבר שאת מרגישה אליו קצת יותר מאשר רק משיכה מינית. במילים אחרות, לצורך העניין רצוי שתתאהבי בבן הזוג החדש. מצב ריגשי זה יגביר משמעותית את התשוקה המינית שלך ויגביר את סיכוייך לחוות את האורגזמה הראשונה שלך בעזרת הצד השני.
פתרונות אפשריים:
בהנחה שאת בחברת בן זוג חדש, לאחר שאת סבורה שאת מאוהבת בו (אפילו קצת), או לפחות נמשכת אליו מינית. לפנייך מספר הצעות:
* לשכלל את היכולת שלך לאבד שליטה במהלך המשגל. כלומר היסחפות מלאה, בלי הצורך לתכנן את המהלכים. במילים אחרות: פאסיביות בשליטה בתנועות, אך אקטיבית בקולות, ואפילו מילים של זימה.
* לשמור את הריכוז והפינטוז בעת המשגל, בדרך זו את תמנעי מהמחשבות הטורדניות להפריע לך.
* את יכולה (עוד בטרם המשגל) להדריך את בן הזוג כיצד לגעת בך באותם מקומות, בקצב, ובלחץ, ובאופן המגע שאת זקוקה לו, ומתוך היכרות עם עצמך, כפי שאת נוגעת בעצמך בעת העינוג העצמי. במילים אחרות - תרגול ואימון.
* לגלות את נקודת ה-'G' ולהדריך את בן הזוג כיצד להפעיל את המגע הספציפי באיזור זה.
* להאריך את המשחק המקדים ככל האפשר, לפחות כמחצית השעה, בטרם מגע באיזור של איבר המין שלך.
* לנסות לחוות אורגזמה באוראלי או ידנית, עוד בטרם החדירה והעיקר שלא ישנה את התנוחה. כל עוד שאת שרויה 'בקצב ההמראה של ההתפתחות האורגזמית', כלומר במומנטום של היווצרות האורגזמה.
* ייעוץ מקצועי עשוי לקרב ולהעצים את היכולת האורגזמית שלך בחברת גברים (ואף נשים).
ציטוטים מתוך סיפרי - "שיקוי אהבה":
"מאהב הוא רב אמן,
אם לא יזניח דגדגן.
אף את נקודת ה-'G ',
אם לא מצא.. אז שימציא."
*כמו כינור גוף האשה,
מושך הקשת הוא יידע,
כי את צלילי המנגינה
יפיק באופן המגע.
*הוא ממשיך לנבור,
ואת רוצה לגמור.
ידך הושיטי בגנבה...
ואז טפלי ב'נקודה'.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: