בשנות ה-70 הופיע כימיקל חדש במוצרים רבים ושונים שאנו משתמשים בהם מדי יום, כמו משחות שיניים, סבונים וחומרי ניקוי. לאותו כימיקל קוראים טריקלוזן, ולו השפעות אנטי-בקטריאליות ואנטי-פטרייתיות. במשך שנים מנהל המזון והתרופות האמריקאי חקר את אותו חומר פלא שצץ לפתע בשלל מוצרים ובדק את הבטיחות של השימוש בו, ורק בשנת 2016 יצרו חקיקה ברורה לגביו שאסרה את הימצאותו בסבונים. עם זאת, הוא עדיין קיים בתכשירים רבים שאנחנו משתמשים בהם, כמו משחות שיניים ומגבונים לחים, וחשוב שתכירו אותו ואת הסכנה שהוא מציב על בריאותכם.
מה מדענים חשבו על טריקלוזן עד היום?
ג'ון וודקוק, מנהל מחלקת המחקר וההערכה של תרופות במנהל למזון ותרופות, אמר בהקשר לטריקלוזן כך: "צרכנים חושבים שתכשירים אנטי-בקטריאליים יעילים יותר מאחרים בחיסול חיידקים, אך אין ראיות מדעיות לכך שהם אכן יעילים יותר מסבון ומים יחדיו". מנהל המזון והתרופות האמריקאי הבהיר שאין להשתמש בטריקלוזן, יחד עם עוד 18 תרכובות אחרות, בתכשירים אנטי-ספטיים כמו סבון ידיים, אך החקיקה שיצר המנהל הייתה מוגבלת, ועדיין נעשה שימוש בכימיקל לייצור משחות שיניים, מגבונים לחים ותכשירים לחיטוי.
לאורך השנים מספר עולה וגובר של מחקרים הראה כי הטריקלוזן מזיק לאדם ולסביבה, כשעוד הראשונים שבהם הוכיחו כי יש סיבה לדאוג מכך שהכימיקל משמש כחומר משבש אנדוקריני - כלומר מפריע לתפקוד הפיזיולוגי של ההורמונים. בנוסף, שימוש בטריקולזן מגביר לאורך הזמן את היכולת של החיידקים לפתח עמידות לאנטיביוטיקה.
ההשפעה הישירה של הטריקלוזן על בריאות האדם היא דבר שהתדיינו עליו רבות, ולפי סקירת מחקרים שנערכה על ידי ממשלת קנדה, המסקנה אליה הגיעו המומחים היא ששימוש בכימיקל בכמויות נמוכות לא מזיק לבריאות האדם; זה כולל את הכמות שמשתמשים בה לייצור מוצרי קוסמטיקה, שמפו ומשחות שיניים. עם זאת, הממשל הקנדי הבהיר שהכימיקל אכן מזיק לסביבה; למעשה, מדובר באחד מ-10 החומרים המזהמים הנפוצים ביותר בנהרות באמריקה הצפונית.
מה יש למדענים להגיד על טריקלוזן היום?
באוניברסיטת מסצ'וסטס החליטו החוקרים לבדוק את השפעותיו של הטריקלוזן, ובאופן פרטני האם יש קשר בינו לבין דלקות במעיים – בעיה שצצה יותר ויותר מאז שהחלו את השימוש בכימיקל. במחקר בדקו את תגובת גופם של עכברים לכמות נמוכה של טריקלוזן, אשר ניתן לזהות בדם; לאחר 3 שבועות שבהן בדקו עכברים שלפני כן היו בריאים, אכן החלו להופיע בהם תסמינים של דלקות כרוניות במערכת העיכול.
את המחקר ערכו שוב באותה צורה, אלא שהפעם על עכברים שהונדסו גנטית לפתח מחלות מעי דלקתיות. תסמיני הדלקת של העכברים התפתחו מהר יותר הפעם, וחלקם פיתחו גם קוליטיס כיבית - מחלה שמגבירה את הסיכויים לסרטן. אותה קבוצת עכברים שפיתחה את הקוליטיס הכיבית הייתה גם בעלת תוחלת חיים קצרה יותר משאר העכברים.
החוקרים סבורים שטריקלוזן משפיע על קהילת החיידקים במעיים בצורה שיכולה להיות מהותית להיווצרות השפעות דלקתיות. כדי לבדוק את המנגנון הזה לעומק החוקרים ערכו שוב את המחקר, אלא שהפעם עם עכברים שלא הייתה להם שום קהילת חיידקים במעיים. ואכן, לא הייתה שום השפעה שלילית על המעיים של העכברים האלה.
חשוב להדגיש שכל המחקרים האלה עדיין לא נערכו על בני אדם, אך החוקרים סבורים שאותן תוצאות יופיעו גם בקרבם. הישייה יאנג, אחת מהחברות בצוות החוקרים, אומרת כך: "ידוע מעט מאוד על השפעת הטריקלוזן על גוף האדם, והמחקר שלנו מעיד על כך שצריך לבדוק את ההשלכות של השימוש בו והחשיפה אליו ולעדכן את חוקיות השימוש בו".
מה כל זה אומר לגבינו?
במחקר קודם שנערך באוניברסיטת מסצ'וסטס נמצא שהטריקלוזן נוטה להיאגר בסיבי מברשת השיניים, וגם אם עוברים להשתמש במשחת שיניים שלא מכילה את הכימיקל, הטריקלוזן שנותר על המברשת משתחרר ישירות בתוך חלל הפה בכמויות מסוכנות. לכן גם אם אתם מחליטים להתחיל לבדוק האם משחת השיניים שלכם מכילה טריקלוזן כדי להחליף אותה, מומלץ שתחליפו גם את מברשת השיניים שלכם. כאמור, עדיין לא ברור האם יש קשר בין טריקלוזן לדלקות במעיים אצל בני אדם, אך בהחלט שווה לערוך את השינוי הקטן הזה – להשתמש במשחת שיניים שלא מכילה אותו – ולבדוק האם מערכת העיכול שלכם עובדת טוב יותר.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: