ראשי > בריאות ומשפחה > תזונה ובריאות

ההתאהבות והשינויים הביוכימיים במוח

167

גודל גופן:

א א

(וגם מדוע אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים, כאשר אנו מאוהבים?)

ד"ר יששכר רוטרי

הכותב הוא יועץ, סקסולוג, מטפל זוגי ומיני, מגשר ומרצה מוסמך בתחום המיניות, הזוגיות ושיקום האהבה ובעל ניסיון של 30 שנה בתחומו.

לבבות ההתאהבות היא כנראה תכונה מאוד ייחודית של המין האנושי. השאלה המתבקשת היא: הכיצד זה ששני זרים שאין ביניהם ולא כלום מצליחים לפתח קשר ריגשי כל כך חזק (בזמן קצר יחסית), שמטשטש את שיקול הדעת שלהם ומאפיל על תכונות שליליות בולטות של הצד השני, שבעיניהם הוא כליל השלמות?

התאוריה האבולוציונית מסבירה שהתרוממות הרוח האדירה (האופוריה), נוצרה במהלך הסינון של הברירה הטבעית (הבלתי מתוכננת) של המין האנושי משני הטעמים הבאים:

1. על מנת שנדבק בצד השני כתגמול להנאה המינית המוקנית לנו בחברתו.

2. שנהיה מעוניינים לחיות בזוגיות בלעדית (מונוגמית).

אחד ההסברים הוא שזוגיות קבועה מקלה על בת הזוג בגידול הצאצאים ולכן סיכוייהם לשרוד ולהתפתח גדולים יותר, ולבן הזוג יש פתרון של קבע (לפחות בתאוריה), ל'פורקן מיני' ללא הצורך לחפש לו "הרמון" של נשים, בדומה לחלק מבעלי החיים (החברתיים).

אותו תכנות גנטי, התפתח כך שתקופת ההתאהבות לא תתארך יתר על המידה, כך שתתאפשר חזרה לחיי השיגרה, הואיל שקשה לפרנס ולגדל ילדים ובאותו הזמן להיות תחת ההשפעה האופורית הבלתי פוסקת של רגשות ההתאהבות, שאם לא כן, היינו מגיעים לתשישות מינית, או שהיינו פוגעים ונפגעים ממעשי שטות.

המקור להתנהגות זו (בעת ההתאהבות) נמצא במספר חומרים כימיים המשתחררים במוח במהלך התקופה והם אלו שיוצרים את שיכרון החושים האחראי לליקויים בשיקול הדעת.

החומר הראשון הוא הפנילאתילאמין (pea) - אמפטמין טבעי המקנה תחושה הדומה לתחושת השיכרות מאלכוהול או לתחושת המיסטול ממריחואנה ויוצר התרוממות רוח ותאווה מינית חזקה כלפי מושא התשוקה. האפמטאמין מוריד אף את תחושת התיאבון וזו אחת הסיבות מדוע מרזים בתקופת ההתאהבות, אף יותר כאשר אחד המאוהבים ננטש. יש המתמכרים לחומר הנ"ל ועוברים מהתאהבות להתאהבות בעבור תחושת האופוריה הממכרת... התופעה אכן קרויה: "התמכרות להתאהבות".

החומר השני הוא הדופאמין - הוא משתחרר במוח כבר בתחילת ההתאהבות ומשפיע על התאווה והמשיכה המינית אל הצד השני. העדר דופאמין בגיל מבוגר עשוי לגרום לפריצת מחלת הפרקינסון (הנה לכם עוד סיבה טובה ונוספת שחשוב וניתן להתאהב בכל גיל).

שני החומרים הבאים הם הנוראפרמין והסרוטונין, החומרים הללו, כאשר הם משתחררים בתקופת ההתאהבות - מקנים את ההרגשה העילאית, הרגיעה הנפשית, וכן גם תורמים לשיכוך הכאבים הגופניים והנפשיים. בנוסף, הם יוצרים רצון עז לנתינה, לפירגון ואף להקרבה עבור הצד השני. אגב חומרים אלו הם מרכיבים חשובים בגלולת ה"פרוזאק" ובניגזרותיה. על כן אולי עדיף להתאהב מליטול גלולות.

החומר האחרון הוא האוקסיטוצין (שקרוי גם הורמון החיברות) המשתחרר אצל הנשים בעת האורגזמה החזקה (בעיקר כאשר הן מאוהבות). הוא מגביר וגם משמר את תחושת אהבתה אל הצד השני שגרם לה לאורגזמה. הנה סיבה נוספת וחשובה המסבירה מדוע כדאי לבן הזוג לדעת לענג את בת הזוג ולהביא אותה לאורגזמה.

מאידך, אסור להתעלם שקיים אף צד שלילי בהתאהבות. חלקנו עושים שגיאות קשות במהלך ההתאהבות, שיגרמו לעינויי נפש ואפילו עינויי גוף, לאחר ההתפכחות. הם עלולים להצטער מאוד על שעשו אותם, לעיתים קרובות אין דרך חזרה מהנזק שנעשה.

אתן מספר דוגמאות:

* חלקם מאבדים שליטה על תחושות הקנאה האישית שלהם (מול הצד השני), וזו משתלטת עליהם לממדים כאלו עד שהם ממאיסים עצמם ואת התנהגותם החקרנית והדרשנית על הצד השני ואלו בורחים מהם כל עוד נפשם בם.

* חלקם (בעיקר הגברים) מתנהלים בבזבוז כספים מוגזם על מנת להרשים את בנות הזוג שלהם כאילו שהם עשירים, עד שהאמת (והחובות) טופחים על פניהם, ואף על פניהן, או-אז הם ננטשים וסובלים.

* חלקן ואף חלקם, עלולים להפוך לצייתנים וכנועים (באופן מוגזם), עד שהצד השני מאבד בהם כל עניין. נשים הופכות את עצמן ל"שפחות מין" ומזייפות אורגזמות, ואילו גברים הופכים ל"עבדים" המשרתים את "המלכה" (כל זאת בניגוד לאישיותם ואופיים האמיתי), ומהחשש והחרדה להינטש ע"י הצד השני. ואילו הצד השני כתמורה מאבד בהם עניין, מואס בהם ואף נוטש.

אין ספק שלהיות מאוהב זה לאבד את השפיות באופן זמני. כל אלו שיקראו את המאמר הזה עשויים לזהות את עצמם, או את התנהגותם של בני הזוג שלהם בתקופת ההתאהבות. אלו שיודעים לכבד ולהעריך את עצמם (לא באגואיזם ובאגוצנטריות), מגבירים את סיכוייהם שיתאהבו בהם. אכן חשוב וטוב להנות מההתאהבות מאידך חשוב לא פחות ללמוד מהשגיאות שנעשו ולא לחזור עליהן.

לכל אלו שנהנו או שנפגעו, או גם וגם - מוקדש מאמר זה.