האם לנשים הרות פחות חשק?

ד"ר יששכר רוטרי

הכותב הוא יועץ, סקסולוג, מטפל זוגי ומיני, מגשר ומרצה מוסמך בתחום המיניות, הזוגיות ושיקום האהבה ובעל ניסיון של 30 שנה בתחומו.

נשים פנו אלי וביקשו: 'אנא כתוב מאמר על סקס והריון, וסקס לאחר לידה', שהרי כל כך הרבה בעיות נוצרו בתקופה זו, ואפילו התמשכו במשך זמן רב לאחר מכן. על כן, לפניכם כתבה על השפעת ההריון והלידה על מיניותן של הנשים ולא פחות על זו של הגברים.

אז ככותרת כך השאלה - האם לנשים הרות פחות חשק מיני?

לא בהכרח! הדבר תלוי באופיין של הנשים, במיניותן הכללית (כלומר בתשוקתן וביכולת העינוג שלהן), וכן במערכת היחסים המינית והזוגית שבינן לבין בן הזוג. אם ניקח בממוצע את כלל הנשים, ונחלק את תקופת ההריון ל-3 שלישים - השליש הראשון של ההריון מתאפיין בבחילות ובחששות כנגד הפלה ספונטנית. בתקופה זו ניתן להבחין כי מרבית הנשים אכן חושקות פחות מבעבר. בשליש השני (כאשר האיום להפלה ספונטנית חלף), טוענות חלק מהנשים שחשקן גבר והוא דומה למה שהיה בטרם הריון, מאידך הן זקוקות ליותר ביטחון וחמימות מצד בן הזוג בעת הפעילות המינית (מיעוטן דיווחו שהן חושקות יותר מבעבר, ואפילו בתשוקה גבוהה במיוחד).

בשליש השלישי של ההריון, אכן קיימת ירידה בתשוקה המינית הנובעת בעיקר מתדמית עצמית ירודה עקב השינוי הגופני. יש נשים הטוענות כי הריונן גרם לכיבוי תשוקתו של בן הזוג כלפיהן, ובדיעבד הדבר פגע אף בתשוקתן אליו. מאידך, ישנם גברים שהריונן של בנות הזוג ובעיקר הבטן הבולטת, מדליקה אותם מינית. תשוקה זו של בני הזוג עשויה לתרום לתגבור התשוקה הנשית.

יחסי מין שנשים נהנות מהם (בהנחה שהן נהנות), מיטיבים מאוד עם הנשים, ולא רק איתן, שכן ההנאה המינית, האורגזמית, והרגיעה שאחריה, ובוודאי הסיפוק המיני (והפסיכולוגי) תורמים לתחושת רגיעה ונינוחות של העובר. (למרות שהוא "לא חווה אורגזמה") האם תפתיע העובדה שאם מאושרת ורגועה מגדלת עובר רגוע בבטנה? ובהמשך תינוק רגוע (אין לי סטטיסטיקה המוכיחה עובדה זאת, אך בדיעבד נשים שהתבקשו על ידי לענות לשאלונים בדבר קיום יחסי מין מענגים בעת ההריון הראו על קשר בולט בין שני הפרמטרים הללו) ישנן כמובן תנוחות רבות הניתנות לביצוע מבלי לסכן את העובר, ואפילו עד ימי ההריון האחרונים, העיקר שלא יווצר לחץ על הבטן. כל פעילות של מין אוראלי (או אף דיגיטלי, עבור נשים), הא פעילות מבורכת. ובאשר לחדירה - המצב המתאים הוא התנוחה הצידית כאשר בן הזוג מחבק את גבה של בת זוגתו וצמוד לישבנה.

מדוע נשים (לא מעטות), מדווחות על איבוד התשוקה לאחר הלידה וגם עוד ימים רבים לאחריה?

האבולוציה דאגה לנשים באופן כזה שהורמוני המין שלהן, האחראיים על התשוקה המינית (ייחום אצל בעלי החיים - יונקים) ישתחררו ויפעלו בזמן המתאים ביותר לרבייה ולא בזמנים אחרים שעלולים לשבש את ההישרדות של הצאצאים. בעת ההריון ולאחר הלידה מופרשים מספר הורמונים (בין היתר פרולקטין - האחראי על ייצור החלב בבלוטות השדיים), ההורמונים הללו מדכאים את הורמוני המין (בעיקר את הטסטוסטרון), על מנת שהאישה תהיה נטולת תשוקה מינית בעת הזו, ותוכל להתמסר ביתר שאת לטיפול בהריונה, ובאופן מיוחד ברך הנולד לאחר הלידה (התכונה ניכרת ביתר שאת אצל בעלי החיים).

לאחר תקופה של 6 עד 12 חודשים לכל היותר, אמורה התשוקה המינית הנשית להשתקם לחלוטין ואף להתגבר, אך למרות כל האמור לעיל ישנם מקרים רבים שההריון והלידה גרמו לכיבויה המלא של בת הזוג, ועוד זמן רב לאחר מכן, מה שמוכיח שלבני הזוג יש בעיה נוספת  מעבר לבעיה ההורמונלית; או שהורמוני המין שלה עדיין אינם מופרשים, בעיקר הטסטוסטרון, או שההורמון פרולקטין (שלמעשה כבר סיים את תפקידו), עדיין פעיל ומונע, כאמור לעיל, את הפרשתם של הורמוני המין. לא אתעלם מהעובדה שבמקרים מסוימים האשם על כיבויה של האשה הוא בן הזוג שלה, שלאחר הלידה היא איבדה את האטרקיביות שלה בעיניו, שכן במקום להיות אשת חיקו והיעד למיניותו, היא הפכה להיות לאם ילדיו (עפ"י הסמליות של הקדשה והקדושה, או אם תירצו - הדונה והמדונה). מבחינה סטאטיסטית הרי שלפחות כרבע מבני הזוג המדווחים על בעיות בתשוקה המינית (בעיקר של בת הזוג), הללו נוהגים להזכיר את התקופה של לפני ההריון והלידה כתקופה של ה"משיכה המינית" ולאחריה (ולא במקרה) כתקופה של "הדחיה המינית". אין כל ספק שלשני בני הזוג יש תפקיד חשוב ואחראי במיניות וביחסי המין בתקופת ההריון ולאחר הלידה. בני זוג אוהבים ומשקיענים עשויים לפתור את מרבית בעיותיהם בהקשר לזה.

מה ניתן לעשות על מנת למנוע מראש את איבוד התשוקה המינית והמשיכה המינית של שני הצדדים?

כפי שקיימים קורסים לנשים בעת ההריון, ובני הזוג שלהן נוכחים ולומדים להיות חלק מהמערכת התומכת בעת ההריון, בשעת הלידה, ואף לאחר מכן, באותה מידה בני זוג המודעים לאפשרויות שהוזכרו במאמר, טוב יעשו אם ייפגשו מראש, כבר לאחר המידע ש"אנחנו בהריון", עם מטפל זוגי ומיני שידריך אותם על מה שעומד לפניהם בהקשרים הללו ויתן להם כלים ויידע כיצד להתמודד עמם.

זיכרו! תמיד עדיף טיפול מונע על פני טיפול משקם, שלעיתים משאיר צלקות נפשיות.

מזל טוב!

בואו לשאול את ד"ר רוטרי ועוד מומחים רבים נוספים שאלות בנושאי רפואה ובריאות בפורום המומחים החדש שלנו - למעבר לפורום לחצו כאן!

* תזכורת לתשובות תתקבל בדוא"ל.