מחקר חדש: מוצרי פלסטיק בסביבתנו עלולים להעלות את הסיכון להשמנת יתר

כמה כימיקלים באמת יש במוצרי פלסטיק ואיך הם עלולים להשפיע על המערכת ההורמונלית שלנו?

מתוצאות מחקר קודם שפורסם בשנת 2019 עולה כי אריזות מזון מפלסטיק מכילות לבדן יותר מ-4,000 חומרים ידועים המופיעים במאגרי הנתונים על כימיקלים. אך ביולוגים באוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה בטרונדהיים שבנורווגיה חשדו כי אולי ישנם במוצרי הפלסטיק הללו עוד כימיקלים בלתי ידועים שלא מופיעים במאגרים. לכן הם ערכו מחקר שתוצאותיו התפרסמו בינואר 2022, במהלכו הם מיצו באמצעות מתנול את כל תכולת הכימיקלים הקיימת ב-34 מוצרי פלסטיק יומיומיים – כולל שקיות הקפאה, גביעי יוגורט, בקבוקי שתייה, מגשי ירקות, ספוגים לקרצוף וכוסות שתייה חמה חד פעמיות.

המדענים השתמשו בטכניקה שקרויה ספקטומטר מסה ברזולוציה גבוהה לא מכוונת, שמאפשרת למעשה לזהות חומרים ידועים ולא ידועים ולמצות את כל מכלול הכימיקלים. השיטה הזו הניבה תוצאה מדהימה – לא פחות מ-53,000 כימיקלים נמצאו במוצרי הפלסטיק, כשמתוכם רק 629 מזוהים ומצויים כיום במאגרי המידע; מתוך אותם חומרים מוכרים, כבר זוהו 11 הידועים כמשבשים הורמונליים. בהמשך גם בחנו החוקרים תמציות מתוך כל אחד מהמוצרים האלו על סוג מסוים של תא מבשר (precursor cell) אצל עכברי מעבדה, שיכול להפוך בגוף לתא שומן. הם השוו בין השפעת התמצית על תאי העכברים לבין השפעת כימיקל אחר ששימש כנקודת התייחסות לתוצאות – רוזיגליטזון, תרופה לסוכרת הידועה כבעלת השפעה מוכרת על חילוף החומרים והעיכול.

קוקטייל הכימיקלים שהורכב מתמציתן של 4 מוצרי פלסטיק מתוך 34 שנחקרו, הפך את התאים המבשרים לאדיפוציטים (תאי שומן) שהיו גדולים יותר והכילו יותר שומן מאשר התאים שטופלו ברוזיגליטזון. זאת ועוד, במחקר גם נמצא שכימיקלים מ-11 מוצרים גרמו להיווצרותם של אדיפוציטים נוספים. ״זה מאוד סביר שכימיקלים שאינם החשודים המיידיים, כמו ביספנול A, הם הגורמים לשיבושים המטבוליים האלו״ אומר ד״ר יוהאנס פולקר, העורך הראשי של המחקר; "זה אומר שכימיקלים פלסטיים אחרים בנוסף לאלו שאנחנו כבר מכירים יכולים לתרום למשקל עודף ולהשמנת יתר חולנית״.

המדענים מדווחים כי התמציות שהם הכינו ממוצרי פוליאוריתן (PUC) ומוצרי פוליווניל כלוריד (PVC) נטו הכי הרבה לייצר תאי שומן, בעוד שאלו שהוכנו מפוליאתילן טרפתאלט (PET), פוליאתילן בצפיפות גבוהה (HDPE) וחומצה פולילקטית (PLA) לא היו פעילים בתהליך הזה. החוקרים הדגישו שאריזות מזון אינן המקור היחיד לכימיקלים משבשי מטאבוליזם; החומרים האלו יכולים למצוא את דרכם לגופנו גם דרך העור או הנשימה, למשל כשאנו נועלים כפכפי אמבטיה מפלסטיק או כשאנו שואפים חלקיקי פלסטיק. במאמרם, סיכמו זאת עורכי המחקר כך: ״בהינתן הכוח של התערובות המנגזרות ובהתחשב בקרבה והמגע המתמשך שלנו עם חומרי פלסטיק, התוצאות שלנו תומכות ברעיון שכימיקלים פלסטיים יכולים לתרום לסביבה הפוגעת בחילוף החומרים, ולפיכך למגפת השמנת היתר החולנית״.

סייגים, ביקורות והתערבות בעלי עניין – תגובות למחקר

יחד עם כל מה שאמרנו עד עתה, יש לציין שהחוקרים אומרים במפורש במאמרם כי התוצאות אינן חד משמעיות, מאחר והניסויים נעשו בתאים שגודלו בצלחות פטרי במעבדה ולא בתוך החיות עצמן. ד״ר מרטין וונגר, עורך בכיר במחקר ופרופסור עמית לביולוגיה באוניברסיטה בטרונדהיים אומר: ״מוקדם מדי לכמת את תרומת הכימיקלים הפלסטיים להשמנת יתר חולנית מזווית של בריאות הציבור, בעיקר מכיווון שהעבודה שלנו נעשתה במבחנות, ולא בגוף חי, והכימיקלים המחוללים נותרו בלתי ידועים – אז אנחנו לא יכולים לצייר חיבור סיבתי למה שקורה באוכלוסייה האנושית עד כה״. עם זאת, הוא מציין שיש בסיס עובדתי טוב ממחקרים חיים ואפידמיולוגיים שביספנול A אכן מקושר להשמנת יתר חולנית.

ישנן גם ביקורות חיצוניות שכבר הספיקו להגיע על המחקר מבעלי עניין כאלו ואחרים. ״החוקרים בדקו מיצוי ולא נדידה״ אמר למשל כריס הוויק, יושב ראש ועדת ביטחון מוצרים בפדרציית הפלסטיק הבריטית. ״החוקרים הוציאו חומרים שבאופן טבעי נשארים בתוך דגימת המוצר לאורך חייהם – כך למשל מוצרי PVC  גמישים לא הופכים לשבירים במהלך חייהם, מאחר והחומרים הפלסטיים נותרים במוצר״. לעומת טענתו של בעל עניין זה, פרופסור וונגר טוען כי הוא וצוותו כבר הוכיחו במחקרים קודמים - כמו למשל זה, שפורסם בשנת 2021 - שהרבה כימיקלים מסתננים ממוצרי פלסטיק לתכולתם, אפילו בבדיקות סטנדרטיות לחומרים שבאים במגע עם מזון שבהן השתמשו במים בלבד! ״אפילו מצאנו שהנדידה הזו מייצרת רעילות במבחנה, כולל השפעה משבשת הורמונלית״ אומר ד״ר פרופסור וונגר; עם זאת, יש עדיין סייג בדבריו כשהוא מדגיש: "לרכיבים משבשי מטבוליזם טרם ערכנו סוג כזה של מחקר, אז זה מוקדם מדי לומר אם גם הם מסתננים״.