מיד תועבר לדף המבוקש
|
מה עלינו לעשות כשאנחנו לא מוצאים פתרון אחר מאשר לריב עם בן הזוג שלנו, אך הילדים שלנו מקשיבים לנו? לריבים של הורים עלולות להיות השלכות פסיכולוגיות על הילדים, על הדרך בה הם תופסים את עצמם ועל הדרך בה הם תופסים את העולם. לא תמיד ניתן למנוע ריבים, אבל ישנה שיטה כדי למנוע את ההשפעות השליליות על תפיסת עולמם של הילדים. |
 |
| Patrick |
|
אחת הדעות הרווחות בסוגייה זו היא שצפייה בהורים רבים, תכין אותם לעתיד, אחרי הכל הצגת כעס ועצבים הם חלק מהתנהגות אנושית. במידה והילדים לא ייחשפו להתנהגויות כאלה, הם יגיעו לבגרות בלי כלים מתאימים לתגובה. הדעה הנגדית אומרת שהעולם הוא מקום מספיק אלים וקשה, ואין זה התפקיד של ההורים לספק מודל כזה לילדים.
כדי לפתור סוגייה זו, נעשו מספר מחקרים בנוגע להשפעת ריבי הורים על התנהגות של צעירים, אחד המחקרים מצא כי ילדים שהוריהם רבים בצורה תכופה וקשה, ככל הנראה יתמודדו עם דיכאון, מתח ובעיות התנהגות עד גיל 7. אמנם הגורם המשפיע בריבים, הוא לא הדרך בה הם מתנהלים, אלא איך פותרים אותם. אי אפשר שתמיד תהיה הסכמה בין בני הזוג, כל עוד הם יודעים לעבוד ביחד על פתרון. כמו כן, על ההורים לריב בצורה בונה והוגנת, ולא סתם לצעוק ולהגיד דברים שאינם מתכוונים אליהם.
|
 |
| Tjook |
|
אמנם יש ריבים שאותם ילדים לא צריכים לשמוע. ריבים על הילדים עצמם, למשל, יגרמו להם להרגיש אשמים בכך שהוריהם רבים. ריבים הקשורים בסקס (או על חוסר בו) אינם מתאימים כאשר יש ילדים בסביבה. למעשה, שום ילד באף גיל לא היה רוצה להיות נוכח בשיחה כזאת, ובמיוחד לא כאשר עלולים לצוף דברים בלהט הרגע.
המחקר מעלה גם את עניין הצעקות, שהן ביטוי אלים לטענות העולות בריב. צעקות בכלל, ובריבים בפרט, בעיקר מפחידות ילדים, וזאת מכיוון שההורים הם מקור הביטחון של ילדים. כאשר הורים מתנהגים כאילו איבדו שליטה, העולם הופך למקום מפחיד ומאיים עבור הילדים. תחושה זו, המפעילה את הורמוני הלחץ אצל הילדים, תשפיע על המצב הנוכחי שלהם, ואף עלולה להמשיך ולגרום לקשיים בשינה, בגלל שהורמוני הלחץ נשארים בדם זמן רב. כיוון שהריב הוא בין ההורים ולילדים אין שליטה על כך, חוסר התגובה עלולה להפוך בהמשך לחרדה או להתנהגות אלימה משלהם.
|
 |
| Vic |
|
קשה מאוד להימנע מריבים, בדיוק כמו שקשה לנו לשלוט על הרגשות שלנו. כשיש לנו ילדים, זה עוד משהו לדאוג לו, והדברים שאנחנו הכי דואגים להם, הם אלה שאנחנו גם הכי רגישים לגביהם. מצבי לחץ הם אלה שמעלים את המחלוקת לאוויר ובסופו של דבר גורמים לריבים, מבלי שהתכוונו לכך. אבל זה לא אומר שלא קיים פתרון, ילדים לומדים מהוריהם כל התנהגות, וזה מה שיכול להרגיע אותנו בעניין הזה.
אם הילדים יחקו את התנהגות הריב, הם גם יחקו את ההתנהגות בה אנחנו פותרים אותו, וכאן עלינו לשים דגש. במידה ויצאנו מכלינו, אנחנו קודם כל צריכים לרסן את עצמנו, ולדאוג שאנחנו לא גולשים לפסים אלימים. אחר כך, עלינו לדאוג שהסכסוך נפתר בצורה מיושבת, לא להסתיר את הפתרון מהילדים, אמנם הם לא חייבים לשמוע את כל הפרטים, אבל כדאי שיהיו מודעים לדרך המסודרת בה הגעתם לפתרון. אל לנו להמעיט בערכם של הילדים שלנו, או בדרך בה הם מבינים דברים. ילדים קולטים יותר ממה שאנו חושבים, ובמידה וניישב את הסכסוך בצורה בוגרת והגיונית, הילדים שלנו יקבלו בעקיפין את אותם כלים שהיינו רוצים להנחיל להם, להמשך דרכם בחייהם הבוגרים.
|
 |
| Renee Barron |
|
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: