המחקר על התמכרות למסכים והפגיעה בנפש של הילדים
במחקר השתתפו יותר מ-4,200 ילדים מארה"ב בגיל ממוצע של 10, והחוקרים בדקו את הקשר שבין הנטייה שלהם להתמכר למסכים לבין נטיות או התנהגות אובדניות, כמו גם להפרעות נפש אחרות. החוקרים עקבו אחרי הנחקרים לאורך תקופה של 4 שנים, וכשליש מהם נהפכו למכורים לרשתות חברתיות עד גיל 14. כמעט רבע מהנחקרים הראו סימנים כלליים להתמכרות לטלפון הנייד, ויותר מ-40% מהנחקרים הראו תסמינים של התמכרות למשחקי מחשב.
ההתמכרות קושרה לסיכון מוגבר להפרעות נפשיות, שכוללות חרדה, דיכאון ומחשבות והתנהגות אובדניות. "הבעיה היא לא זמן המסך עצמו", כך מסבירה ד"ר איימי טודיי, פסיכולוגית מאטלנטה, "אלא התגובה הרגשית של הילדים והתלות הרגשית – תחושה שהם לא יכולים להפסיק, שהם צריכים עוד כדי להרגיש טוב, שהם נהיים עצבניים בלי זה – כל זה קשור להתמכרות".
יש לציין שהמחקר לא התייחס לגורמים שיכולים להוביל להתמכרות שכזו, כמו למשל המצב במשפחה, נסיבות החיים של הילדים והפרעות נפשיות קודמות שלא קשורות למסכים, כמו הפרעות טורדניות-כפייתיות למשל. זו עובדה שחשוב לציין, אך היא לא משפיעה באופן ישיר על כך שהדגש של הורים ושל סביבת הילד כולה לא צריך להיות רק לכמות זמן המסך, אלא לאופי התלות והצורך להשתמש במכשירים שונים.
סימנים להתמכרות למסכים
בין אם מדובר בשימוש של שעות על גבי שעות או רק שעתיים ביום, התמכרות למסך זה דבר שאכן קיים ושבהחלט יכול להשפיע באופן שלילי על הילדים. ד"ר ג'יימס שרר, מנהל מחלקת הרפואה ההתמכרותית בקרייר קליניק שבניו ג'רזי, משתף כמה סימנים ידועים ונפוצים להתמכרות לטכנולוגיה, שכוללים:
-
בילוי זמן רב במחשבה על טכנולוגיה ותכנון השימוש בה
-
תחושת דחף להשתמש בטכנולוגיה יותר ויותר
-
שימוש בטכנולוגיה כדי לשכוח מבעיות
-
ניסיון להיגמל מטכנולוגיה ללא הצלחה
-
עצבנות או תחושה מטרידה כשהטכנולוגיה אינה זמינה
-
שימוש בטכנולוגיה שמשפיע באופן שלילי על הלימודים או תחומים דומים
בעוד שעולה מהמחקר צורך לשים דגש על טיפול בהתמכרות למסך במקום רק לטפל בזמן מסך, ד"ר איונה פאל, פסיכולוגית מקליפורניה, עדיין ממליצה להגביל את זמן המסך של הילדים. לטענתה, ככל שזמן המסך שניתן לילדים עולה, כך עולה גם הסיכון לפתח התמכרות למסכים. היא מדגישה שילדים פגיעים מאוד לכך, מכיוון שאין להם את היכולת לאמוד את הערך של דחיית סיפוקים ולפתח תהליכי שליטה קוגניטיביים כמו תכנון וארגון – חלק זה של תפקוד ניהולי עדיין אינו מפותח מספיק במוחם.
"ממש כמו בסוגים אחרים של התמכרויות, זמן המסך הוא סם שהילדים מקבלים ושמספק להם ריגוש או בריחה שהם מחפשים, מה שבסופו של דבר גורם לחרדות, דיכאון, אובססיה, קושי ביכולת לשלוט בכעס ואפילו נטיות אובדניות כשלא מקבלים את הסם הזה", כך היא אומרת.
איך למנוע התמכרות למסכים אצל ילדים
אף על פי שמסכים הם חלק בלתי נפרד מחיינו כיום, המומחים מדגישים שהתמכרות למסך לא חייבת להיות. הם חולקים טיפים שעוזרים להורים למתן את החשיפה של הילדים למסכים וכך למנוע את ההתמכרות אליהם:
1. דברו על זה עם ילדיכם
ידעו את הילדים בנוגע לכך שהמסכים עלולים להיות ממכרים, כפועל יוצא של משחקים או רשתות חברתיות, ושזה עלול לגרום לבעיות. "דברו בפתיחות על מה זה התמכרות ואיך זה יכול להשפיע על כל אחד, לא רק מבחינת ההצלחה בלימודים, ואפילו עזרו להם להבין איך הם יכולים לזהות התמכרות שכזו אצל חבריהם", כך ממליצה ד"ר פאל. "דברו על ההשלכות של ההתמכרות ועזרו לילדיכם ללמוד כיצד לנהל נכון יותר את הזמן שלהם".
2. למדו על הדברים שמעניינים את ילדיכם במסכים
אם יש תוכניות או אפליקציות מסוימות שהילדים שלכם נוטים להשתמש בהן יותר, הכירו אותן ותבינו במה בדיוק הם מתעסקים ולמה הם נחשפים. חפשו למשל מה סיווג הצפייה לתוכן שהילדים שלכם נחשפים אליו, קראו ביקורות של הורים אחרים ונסו להבין מה מושך את הילדים לתכנים האלה. נסו גם להבין דרך הורים אחרים עד כמה הילדים שלהם נחשפים אליהם.
אם מדובר במשחקים, אל תחששו לנסות לשחק בהם בעצמכם, או לכל הפחות שבו ליד ילדיכם ותראו איך הם מגיבים למשחק בזמן שהם משחקים. "להורים רבים אין את הזמן לעשות את זה, אבל זה אפשרי, וזה מאפשר לכם גם להתקרב לילדיכם ולהבין את תחומי העניין שלהם", כך אומרת ד"ר פאל. אם אתם רואים שצריך, הציבו מגבלות מסוימות בנוגע לתכנים שהילדים שלכם מתעניינים בהם.
3. הציבו גבולות
ד"ר קהאן ממליץ לשתף את הילדים ביצירת המגבלות במקום להנחית אותן עליהם כמו פטיש. "סביר יותר להניח שהילדים ישתפו איתכם פעולה אם תערבו אותם בתהליך", כך הוא מסביר. "במקום להנחיל חוקים נוקשים, שבו עם ילדיכם וצרו יחדיו כללים. שאלו אותם כמה זמן לדעתם יכול להיות סביר להקדשה לפעילויות שכאלה ונהלו משא ומתן עד שתגיעו לפשרה שתתאים לשניכם. זה יעזור לבנות אמון וילמד את הילדים שליטה עצמית במקום רק צייתנות".
אף על פי כן, זכרו שאתם עדיין ההורים, והמילה האחרונה היא שלכם, אך ד"ר קהאן ממליץ שתיתנו סיבה לכל "לא" שאתם אומרים. אתם גם יכולים לשנות את דעתכם לאחר זמן מה ולשנות את החוקים, אך גם במקרה הזה עליכם להסביר את הסיבה לכך.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: