מהרגע שבני הבכור נולד שמעתי מבול "עובדות" על תינוקות ופעוטות, כמו למשל שדיבור בגיל צעיר מעיד על גאונות ושצמיחת שיניים היא הגורם לכל חולי שהוא חש. כל הסיפורים האלו גובו בהסברים שנשמעו הגיוניים ומלאו את ראשי בפחדים או במידע שסמכתי עליו בעיניים עצומות ופעלתי לפיו. עם זאת, ככל שהתעמקתי בעולם המסתורי הזה של הפעוטות, גיליתי שהקשר בין חלק מהעובדות הללו לאמת הוא מקרי בהחלט, ובעצם לא מדובר ביותר ממיתוסים שהתפתחו עם השנים. היום אחשוף בפניכם 8 מיתוסים שכאלו על פעוטות שהפסקתי להאמין בהם, ואם גם אתם רוצים להעניק לילדכם חינוך טוב, כדאי שגם אתם תעשו זאת.
1. שימוש ב"שפת תינוקות" פוגע בדיבור של ילדים
סבורים ששפת ה"גו-גו בו-בו" היא מטופשת ומיותרת, ותהפוך את פעוטכם לאיש מערות בעתיד? חשבו שנית! במהלך התייעצויות עם מומחים גיליתי שהיא דווקא כלי חשוב ועוצמתי שעשוי לעזור לו לפתח את כישורי השפה שלו ולדעת עד גיל שנתיים יותר מילים מחבריו שלא חוו תקשורת שכזו. הסיבה לתרומתה הרבה של "השפה" הזו היא שילוב מנצח בין דיבור בסולם גבוה, מצלול שנשמע מעט כמו שירה ושימוש במילים חוזרות. למעשה, מתברר שילדי וכנראה גם הפעוט שלכם מעדיפים את השפה הזו על פני זו של מבוגרים, ושהיא מושכת את תשומת לבם, עוזרת להם להיות יותר מעורבים בשיחה ומסייעת להם להבין רגשות יותר מהר - מה שמאפשר ליצור קשר טוב יותר איתנו ההורים. בשל כך, אל תתביישו להביט לילדכם הפעוט בעיניים ולדבר עימו בשפת התינוקות, וכמובן שאתם יכולים לשלב על הדרך כמה מילים "בוגרות" יותר...
2. ילדים שלמדו לקרוא בגיל צעיר מאוד יהפכו בעתיד לגאונים
אין ספק שכולנו מתרשמים מפעוט שיודע לקרוא כבר בגיל 3, לכן כמו הרבה אימהות גאות אחרות, רציתי ללמד את בני לעשות זאת בשלב כמה שיותר מוקדם – אך האם זו ערובה לכך שהוא יהפוך למחונן בעתיד? לא בטוח בכלל. לפי ד"ר ננסי רובינסון, מקימת התכנית לילדים מחוננים באוניברסיטת וושינגטון שבארה"ב, "קריאה בשלב מוקדם בחיים היא ללא ספק סימן לילד חכם מעט מהרגיל לכל הפחות", אך היא מציינת שיכולת זו לא מאפיינת את כל הילדים המחוננים, אלא רק את אלו מהם שבוחרים לפתח אותה. אלו שנדמה שיודעים לקרוא בגיל צעיר, הם בעצם בעלי ראייה מרחבית ולרוב אין להם יכולת קריאה אמיתית – הם פשוט זוכרים איך מילים מסוימות נראות, ולכן נדמה שהם מסוגלים "לקרוא" אותן. בשל כך, דווקא הם עלולים לדעת לקרוא באמת דווקא בגיל מאוחר. לכן כדי לעזור לילדכם ללמוד לקרוא בטרם הוא מתחיל ללכת לבית הספר, תקשרו עימו בשפה עשירה, גוונו את הספרים שלהם אופן קבוע והשתמשו במשחקי מילים.
3. פעוטות צריכים לאכול מגוון מזונות מדי יום
במשך תקופה ארוכה ניסיתי לגרום לבני לצרוך תזונה מגוונת ועשירה, אך נתקלתי בכל פעם בסירוב ובדחייה – ולא באמת הבנתי למה. רק לאחר שחקרתי מעט את העניין ברחבי הרשת הבנתי שלא מדובר במשהו נגד האוכל שאני מגישה לשולחן, אלא שפעוטות הם פשוט בררנים. לפי לין בירץ', פסיכולוגית וחוקרת מאוניברסיטת ג'ורג'יה שבארה"ב, זה בטבע שלהם להעדיף טעמים מלוחים ומתוקים, ולכן עלינו כהורים להבין מדוע הם דוחים סוגי מזונות אחרים שחדשים להם. כמובן שהמצב הזה משתנה לאחר שחושפים אותם לטעמים אחרים – אך אנחנו לא יכולים להכריח את הילדים לאהוב אותם במהירות. כדי לעשות זאת, הציעו לפעוט שלכם לטעום מגוון טעמים בהדרגה, היעזרו בשיטות שבכתבה הבאה ונסו להבין מה הוא מעדיף יותר ומה פחות. כמובן, השתדלו שלא לכעוס עליו אם הוא לא אוכל את כל מה שאתם מביאים לו – אתם כבר תבינו כמוני שזה לא אישי נגדכם...
4. פעוטות לא יכולים לעזור במטלות הבית – והוריהם לא יכולים להכריח אותם לבצע אותן
ילדים קטנים לא מוערכים מספיק על הדברים המופלאים שהם מסוגלים לעשות כבר בשלב המוקדם הזה של חייהם. מהר מאוד גיליתי למשל שהפעוט שלי, כמו רבים בני גילו וכנראה כמו ילדכם, מעוניין ושמח לעזור במטלות הבית. ממחקר קטן שעשיתי כדי לגלות מדוע הוא חש כך, הבנתי שכשהוא נותן יד הוא חש אחראי ומעורב יותר בחיי המשפחה, והוא נעזר במטלות האלו כדי ליצור קשרים עם בני המשפחה האחרים, בין אם זה איתי, עם אביו או אחיו. לכן אפשרו גם לילד שלכם לבצע מטלות כמו סידור הצעצועים שלו, הכנסת פרטי לבוש מלוכלכים לסל הכביסה, סידור מפיות על השולחן ואפילו שטיפת כלים מפלסטיק לאחר ארוחה. ודאו שהמטלות הללו פשוטות, מהנות וחוזרות על עצמן – ואל תשכחו להחמיא לו על ביצוען.
5. פעוטות צריכים לדעת ללכת בסביבות גיל 12-13 חודשים
ראשית, צאו מנקודת הנחה כי לא כל הילדים נולדו אותו דבר, וכל אחד רוכש כישורים ויכולות מסוימים בשלבים שונים של החיים. כמובן שיש טווח כלשהו של זמנים שבו ילדכם צריך לדעת לעשות דברים מסוימים, אך אל תדאגו אם יש איזושהי חריגה קטנה. בכל הקשור להליכה, למדתי כי התקופה שבה בני זוחל על הרצפה מסייעת לו למשל לפתח יכולות חשובות שקשורות לשמירה על שיווי משקל. לכן אם ילדכם עדיין לא יודע ללכת לאחר יום הולדתו הראשון, אל תדחקו בו למהר לעשות זאת – רוב הסיכויים שהוא יצליח לעשות זאת לבד כעבור זמן קצר. עם זאת, אם הוא לא הולך בגיל 18 חודשים, הגיע הזמן לבדוק את העניין לעומק אצל מומחה.
6. הם חייבים לישון כל הלילה רצוף
מי מאיתנו לא היה רוצה שילדיו, לא משנה בני כמה הם, ירדמו לכל הלילה וככה יאפשרו גם לו לנוח כמו שצריך? אישית, אני תהיתי במשך תקופה ארוכה מדוע ילדי מתעורר שוב ושוב באמצע הלילה ולא ישן כראוי. לאחר התייעצות עם מומחים גיליתי שפעוטות בני גילו עוברים יותר מחזורי שינה ממבוגרים, מה שמעלה את הסיכוי שלהם להתעורר יותר פעמים במהלך הלילה. התופעה הזו מתרחשת מכיוון שהם לא פיתחו שעון ביולוגי שמאפשר להם להיות עייפים בשעות החשכה, כפי שיש לנו. כתוצאה מריבוי מחזורי ושעות השינה, דרך אגב, יש לפעוטות יותר סיוטים שאתם כנראה כבר מכירים, לדוגמה על המפלצת המפורסמת שחיה מתחת למיטה שלהם ועל הצלליות המפחידות שמופיעות על קירות חדרם. רוצים לעזור לילדכם להירדם? אתם מוזמנים להיעזר בטיפים האלו של מומחית הילדים שבכתבה הבאה.
7. פעוטות יכולים וצריכים לשתף
פעמים רבות הערתי לילדי על כך שהוא לא משתף את אחיו וחבריו במשחקים ובחפצים, וניסיתי ללמד אותו כיצד לעשות זאת. לאחר שראיתי שאני לא מצליחה במשימה, התייעצתי עם מומחים והבנתי שההתנהגות הזו לא נובעת מרוע, אנוכיות או חינוך קלוקל, אלא כי הוא פשוט לא מסוגל להבין מהו שיתוף עד גיל 4. כדי לקלוט את עצם הרעיון של "שיתוף", על הפעוטות לתפוס כמה מושגים מורכבים שהם מעבר להבנתם בשלב זה של חייהם, כמו למשל לדאוג לרגשותיו של האחר ולדעת כיצד לפרשם. אם אתם רוצים בכל זאת לעזור לילדכם לשתף, אתם יכולים להשתמש בכמה שיטות שסייעו לי, למשל להשתמש בטיימר או בשעון כדי להקציב זמן לשימוש בצעצוע כלשהו. לחלופין, אתם יכולים להציע לו לשחק במשחק מסוים ולבקש ממנו להעביר אותו בתום השימוש לחברו שמחכה בתור. אם ילדכם מגיב לבקשתכם לשתף בתוקפנות, אמרו לו שאתם לא מרשים לו להתנהג כך ושקפו לו את תחושת הצד השני.
8. פעוטות עם התקפי זעם הם ילדים רעים
לא משנה כמה ננסה לחנך אותם, הרוב המוחלט של הפעוטות סובל מהתקפי זעם. זהו שלב התפתחותי טבעי ונורמלי לחלוטין בילדות, לא סימן שמעיד על כך שהם "רעים" או שאתם הורים לא טובים. הן מתרחשות בדרך כלל כשילדינו עייפים, רעבים, חשים לא בנוח וכמובן – לא מקבלים את מה שהם רוצים. התגובות הקיצוניות האלו נובעות לרוב מכיוון שהאזור שאחראי על הרגשות במוח שלהם עדיין לא מפותח דיו כדי להתמודד עם תחושות מסעירות. תוסיפו לכך את העובדה שילדים קטנים עדיין לא מבינים את החוקים החברתיים שיש בעולם ומתקשים לבטא את עצמם, ותקבלו שילוב קטלני להתפרצות זעם. כשהתייעצתי על כך עם רופאים, הם הסבירו שברגע שאוצר המילים של ילדי יתפתח, ההתקפים הללו ילכו ויתמעטו, וזה כנראה נכון גם לגבי הפעוטות שלכם. עד אז, אתם מוזמנים לטפל בהתפרצויות זעם אצל ילדים בעזרת הטיפים שבכתבה הבאה, וכמובן שלא לקחת ללב את הרגעים האלו.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: