יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה הוא זמן של אבל במדינה שלנו אשר מוקדש לזכר החיילים, החיילות וכל מי שכבר לא איתנו בשל מעשיהם של אלו שרוצים להשמיד אותנו. רבים מהנופלים האלו קיפחו את חייהם במסגרת פעולות צבאיות מורכבת וקשות בהן הם היו צריכים להפגין אומץ, תושייה ונחישות, ומן הצד השני ישנם גם חיילים ששרדו את האירועים הקשים האלו. לזכר הנופלים ולהנצחת גבורת הלוחמים שהגנו על המדינה שלנו תוך סיכון הדבר החשוב ביותר, חייהם, נוצר פרויקט "מצפן מורשת" של חיל החינוך והנוער. הפרויקט כולל סרטוני מורשת קרב שמשלבים עדויות אישיות עם קטעי אנימציה שעוזרים להמחיש את סיפורי הקרב וההקרבה. אתם מוזמנים לצפות ב-7 סרטונים שכאלו אשר יזכירו לכם את גדולתם של חיילי צה"ל בכלל ושל הנופלים בפרט.
סיפורו של "כוח צביקה" במלחמת יום הכיפורים הוא אחד מסיפורי מורשת הקרב המפורסמים ביותר של צה"ל. הגיבור שלו הוא סרן צביקה גרינגולד, מפקד טנק בחיל השריון, שביחד עם קומץ חיילים נוספים הצליח לעכב את ההתקדמות הסורית ברמת הגולן ובכך כנראה שינה את מהלך כל המלחמה. הוא זכה בעיטור הגבורה בשל פעולותיו באותם רגעים קריטיים, וככה הם נראו דרך העיניים שלו...
בחג הפסח של שנת 2008, בשעות הראשונות של הבוקר כשערפל מכסה את מעבר כרם שלום הצמוד לרצועת עזה, כוחות צה"ל בפיקודו של רס"ן וואחיד אלהוזייל נמצאים בכוננות. למרות זאת, הם לא באמת מודעים לסכנה שמתקרבת אליהם. אירוע שמתחיל בירי מרגמות ורקטות מתפתח לחדירת רכב חבלני ומרדף בתנאי ראות קשים, שבסופו החלטה מצילת חיים של מפקד עם תושייה ונחישות.
כשכוחות גבעתי נכנסו לרצועת עזה כדי למנוע את ירי הרקטות לשטחי ישראל בשנת 2008, היה ברור שמי שהולך ראשון עומד להיתקל בכוחות אויב. למרות זאת, סגן נתנאל שמכה תמיד הלך בראש, גם אחרי שכוח שהוא פיקד עליו איבד את סמ"ר דורון אסולין ז"ל. שמכה חזר לפעילות זמן קצר אחרי האירוע הזה, וכעבור שבועיים הוא הוביל צוות שתקף בניין בו התבצרו אנשי חמאס ונפגע מכדור בחזה...
בערב חג סוכות של שנת 2004 חיילי חטיבה 50 של גדוד הנח"ל מאיישים מוצב בתוך רצועת עזה מול מחנה הפליטים ג'באליה. בעקבות התראות, חלק מחיילי הכוח יוצאים למארבים באזור וכשהלילה יורד ערפל כבד משתרר בעזה. בחסות החשכה מחבלים מתחילים לתקוף את המוצב וסמ"ר תום אלגרט, שמפקד על הכוח, צריך לנהל את האירוע ולהתמודד עם מטעני חבלה, רימונים וירי כבד...
חיילים שיוצאים למארבים שבהם לא מתרחש שום אירוע, חשים לפעמים תסכול ושעמום, בדיוק כפי שהרגישה הדר (משולם) הופנברג, חיילת בגדוד קרקל. היא השתתפה בהרבה מארבים על גבול ישראל מצרים ושירתה בתור קלעית חוד. בשנת 2009 היא יצאה לעוד מארב בו היא הייתה בטוחה שדבר לא יקרה, עד שאחד מהחברים שלה מעדכן אותה שהוא רואה תנועה ותוך דקות ספורות היא צריכה להחליט האם לסחוט את ההדק או לא כדי להגן על חיי המפקדת שלה.
לאחר יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000, הכפר ע'ג'ר הופרד על ידי הגבול החדש עם ישראל, מצדו האחד עמדות של כוחותינו ומהצד השני של חזבאללה. הרצון לחטוף חיילים ישראלים היה מורגש בגזרה לכן כל הזמן בוצעו פעולות לשבירת שגרה כדי לבלבל את האויב. יום אחד הוחלט אפילו להחליף את החיילים באחת מהעמדות בדמויות קרטון, וזה גם היה היום שבו כוחות חיזבאללה פתחו בירי כבד על כל האזור. בתוך האירוע הקשה והמורכב הזה, קלע אחד מגדוד 202 הפגין גבורה וחתירה למגע ראויים להערצה.
לאורך השנים ידעה ישראל תקופות קשות של פיגועים מסוגים שונים, ואתם כנראה זוכרים את שורות אירועי פיגועי הדריסה באמצעות שימוש ברכב של שנת 2008. במסגרת אחד מהאירועים הבולטים ביותר בתקופה הזאת מחבל על טרקטור תקף אזרחים ברחובות ירושלים. טוראי משה פלסר, שבכלל היה בחופשה והגיע לאזור רכוב על אופניים, ראה את האירוע הזה וידע שהוא צריך לחתור למגע ולסכל את פעולת המחבל. הסיפור הזה הוא הוכחה מוחצת לכך שהחיילים שלנו תמיד שומרים עלינו, גם כשהם בבית.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: