9 סימנים שמעידים על כך שילדיכם מסתירים את רגשותיהם
אז איך תדעו אם הילדים שלכם לא חשים בטוחים לחשוף בפניכם את עולמם הפנימי, את תחושותיהם ואת רגשותיהם? יתכן שהם יתנו לכם תשובה של מילה אחת בלבד, ילחצו כשתשאלו אותם שאלות, יחשפו רק פרטים שוליים או שטחיים על חייהם, או יתכן ששמעתם על מצבו של ילדכם מאדם אחר, כמו למשל המורה שלו.
כדי שזה יהיה ברור יותר, יש כמה סימנים פרטניים שיכולים לצוץ בכל אחד מהמצבים האלה, אותם ניתן לסווג לסימנים ברורים יותר וסימנים ברורים פחות.
הסימנים הברורים:
אלו הם סימנים שלא יהיה קשה להבחין בהם, ושאתם ככל הנראה כבר מודעים אליהם אם אתם קוראים את השורות האלה:
1. סירוב לקיים תקשורת
2. התעלמות
3. שקרים
4. הימנעות מקשר עין
5. שימוש בהומור וניסיון לסטות מהנושא
6. ניסיון להיראות אדישים בנוגע לנושאים שצריכים לעורר אצלם רגשות
הסימנים הפחות ברורים:
לא כל הסימנים של הימנעות רגשית נראים כמו שתיארנו קודם לכן, אלא למעשה בדיוק להיפך, ויש ילדים שיכולים להגיב בצורות הבאות:
7. תלונות יתר
8. פרפקציוניזם
9. נכונות גבוהה לספק את ההורים
למה ילדים עלולים להרגיש חוסר ביטחון רגשי מול הוריהם?
טבעי שתשאלו את עצמכם למה ילדיכם מסתירים מכם פרטים על חייהם או רגשותיהם ובכלל מאיפה זה מגיע, והאמת היא שניתן למצוא תשובות לשאלות האלה. זה יכול למשל לקרות בגלל דפוס מסוים שביססתם עם ילדיכם עוד כשהיו קטנים. כבר בגיל קטן הם לומדים לזהות האם ההורים מתייחסים לרגשותיהם בסקרנות או בניסיון לתקן אותם, ואם הם חשים פגיעים ונתונים לביקורת או עונשים, הם עלולים להחליט בצורה לא מודעת שטוב יותר לשמור את הרגשות בבטן.
בדרך כלל ילדים חוששים לחשוף את רגשותיהם מכיוון שהם למעשה חוששים מהתגובה של ההורים, בין אם יענישו, יתעלמו או שלא יבינו אותם נכון, וזה יכול לקרות אפילו אם אתם נותנים עצות מהר מדי או מנסים לטפל בבעיה בלי להתעמק בה. יש גם ילדים שאין להם את אוצר המילים הרגשי שיסייע להם לבטא את רגשותיהם ולהביע אותם באופן שיעזור להורים להבין אותם.
איך לגרום לילדים להיפתח ולחשוף את רגשותיהם?
דבר ראשון, עליכם להסתכל פנימה לתוך עצמכם ולשאול: "האם אני יודע כיצד לווסת את הרגשות שלי?" כי לפעמים התגובה שלנו למשמע דבריו של הילד היא עוצמתית ברמה שלא משאירה לו ברירה אלא לבחור שלא לשתף. אז לפני שאתם ניגשים לילדיכם בשאלות, דאגו שטון הדיבור, התנוחה ואפילו קצב הנשימה שלכם טבעיים. כעת שאלו את עצמכם: "האם אני רגוע מספיק כדי לקבל את מה שהילד שלי יספר לי, מבלי לשפוט אותו ומבלי להילחץ?"
אחרי שהצלחתם לקרקע את עצמכם, השתמשו בטיפים הבאים שיעזרו לכם לגרום לילדיכם להיפתח בפניכם:
-
דברו על נושאים טעונים רגשית בזמנים קבועים, כמעין מסורת, למשל בזמן הנסיעה למסגרות, לפני השינה וכדומה.
-
תנו מקום לרגשות של ילדיכם ואפשרו להם לבטא אותם, מבלי ללחוץ עליהם להיפתח יותר מדי.
-
שקלו להגיד דברים כמו "אתה לא חייב לדבר איתי על זה כרגע. אני רק רוצה שתדע שאני כאן אם תרצה לדבר וכשתהיה מוכן".
-
עזרו לילדיכם לתת שמות לרגשות שלהם, לזהות אותם ולהתחבר אליהם, בהתאם לגילם.
-
תנו אישור לתחושות של ילדיכם מבלי לשפוט אותן, למשל בעזרת משפטים כמו "זה נשמע מאוד מתסכל" או "אני גם הייתי עצוב אם זה היה קורה לי".
-
קחו אחריות על הטעויות שלכם; אם בעבר לא הגבתם נכון ויצרתם סביבה שהילד לא מרגיש בטוח בה לשתף את רגשותיו, תקנו את זה על ידי כך שתגידו משהו בסגנון: "אני מבין שלפעמים אני מנסה לעזור מהר מדי ובלי להקשיב עד הסוף" או "אני מבינה שאני לפעמים נלחצת כשאני שומעת שרע לך", ותמשיכו עם "אבל אני רוצה להשתפר".
מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית?
זכרו שאתם לא חייבים לעבור את התהליך הזה לבד, ואם צריך, אתם תמיד יכולים לפנות לפסיכולוג ילדים שיסייע לכם להתמודד עם הבעיה הזו או לילדיכם להתמודד עם הרגשות והבעיות שהם נאבקים בהם. אם הילד שלכם מראה סימנים לחרדה או דיכאון, או נראה שהוא אטום רגשית במצבים שבהם תצפו שהוא אמור להביע רגש מסוים, שקלו לפנות לפסיכולוג. צד שלישי שכזה יוכל לא רק לעזור לילדיכם להיפתח ולדבר על רגשותיו, אלא גם לכם להבין כיצד להתמודד עם המצב ולפתור אותו, ואיך לגשת אליו נכון.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: