חרדות והורות הולכות לעיתים יד ביד, כשהחששות בנוגע לשלמות הגוף והנפש של הילדים מגיעים לרוב לאחר אירוע טראומטי של ההורים הקשור לילדיהם או עקב דמיון מפותח מאוד. כל אחד דואג לילדיו, אך יש הורים שדואגים יתר על המידה, וזה משפיע לרעה על האופן שבו הילד גדל, לומד על העולם וזוכה בעצמאות ובביטחון עצמי. אתם כמובן לא רוצים להעביר את החרדות שלכם לילדיכם, אך כיצד ניתן לזהות שאתם אכן הורים חרדתיים ומה ניתן לעשות בנוגע לזה? כל זאת תגלו כבר עכשיו בעזרת 7 הסימנים הבאים שניתן לפניכם והפתרונות להם.
1. אתם מזהירים ומלחיצים את ילדיכם
הורים חרדתיים חוזרים לרוב על מידע מלחיץ כמה פעמים – רק ליתר ביטחון. לדוגמה, אם אתם עוברים ליד כלב רחוב ומזהירים את ילדיכם מפניו בטון לחוץ או כזה שמבטא את הפחד שלכם, בסופו של דבר הילדים שלכם יפתחו פוביה מכלבים. אתם למעשה מעבירים את הפחדים שלכם אל ילדיכם, ובמחקר שנערך באוניברסיטת קיימברידג' נמצא כי גוננות יתר על הילדים מובילה אצלם לחרדות ולדאגות.
זכרו שאתם תמיד נמצאים בשליטה, ואם ניקח שוב את הדוגמה הקודמת, מה שעליכם לעשות במקום להלחיץ את ילדיכם זה קודם כל לוודא שאתם לא מציגים את הכלב כמפלצת. למדו את ילדיכם מה לעשות במקרה חירום שבו הכלב רץ לכיוונם, אך עשו זאת בטון ניטרלי – מבלי לבטא את רגשות הפחד שלכם.
2. אתם מראים את הפחדים שלכם
אם אתם נמנעים מדברים מסוימים או מגיבים בבהלה לאחרים, יש סיכוי טוב שהילדים שלכם יקלטו את זה ויפעלו באופן דומה. עשו כל שביכולתכם כדי להפחית את הגורמים שמעוררים אצלכם פחדים, אך אל תעשו זאת בבהלה – התייחסו לכך כדבר מה שבשגרה. אם אתם נאבקים בהתמודדות קשה עם פחדים מסוימים שיש לכם, תוכלו לפנות לפסיכולוג שיסייע לכם לגלות כיצד ניתן לטפל בבעיה.
3. אתם משגיחים על ילדיכם ללא הפסקה
הורים חרדתיים הם לרוב גם פרנואידים - כאלו שחייבים לבדוק כל דבר כדי לוודא שהוא כשורה. ציונים, תפקוד בחוגים, על מה הילדים מדברים אחד עם השני – אתם מרגישים שעליכם להתוודע להכל, וכתוצאה מכך אתם מגדלים ילדים שיהפכו לחרדתיים בעצמם או לפרפקציוניסטיים. כל טעות קטנה שהם יעשו תיראה להם כמו עניין גדול, והם יגיבו לזה באופן מוגזם.
עליכם להבין שאתם לא יכולים לשלוט על כל דבר שילדיכם עושים, לכן התרכזו במה שאתם כן יכולים לעשות. למשל רכשו להם ספרים בנושאים שמעניינים אותם כדי שיקראו יותר, ואם הם לא מראים עניין, דעו שזה לא באשמתכם ושאין משהו אחר שתוכלו לעשות. שחררו את מה שלא בשליטתכם.
4. אתם מספקים במהרה כל רצון קטן של ילדיכם
אם בכל פעם שהילדים שלכם נכנסים להתקף זעם אתם ממהרים לנחם אותם, יתכן שאתם חרדתיים. ההתקפים האלה מעידים על כך שיש צורך מסוים שהילד לא מרגיש שמקבל מענה, אך אם אתם מגיבים בחרדה ובלחץ, זה יגרום לילדיכם לפתח התנהגות דומה בהמשך. למעשה, התנהגות לא הולמת שמתלווה להתקפי זעם היא אחד הסימנים לחרדה שכזו.
בפעם הבאה שזה קורה, אל תיתנו מיד תשומת לב לילדיכם. בסופו של דבר ההתקף יעבור מעצמו, ואם הילד שלכם לא התנהג יפה במהלכו - דברו איתו על זה לאחר מכן מבלי להיות שיפוטיים.
5. אתם מעמיסים על ילדיכם שאלות
הורים חרדתיים צריכים לדעת כל פרט קטן בחייהם של הילדים כדי להפחית את רמת החרדה שלהם. מידע מדויק מספק נחמה מסוימת, מכיוון שההורה החרדתי לא צריך להפליג בדמיון כדי לחשוב מה אולי קורה במציאות. עם זאת, הילדים עצמם הופכים לדאגניים יותר כשהם נתונים למצב תמידי שכזה, מכיוון שהם חוששים שההורים שלהם יגיבו בצורה לא פרופורציונלית כשיעשו טעויות.
התרכזו בהווה ואל תחשבו שלילי – זה רק יחמיר את המצב. עליכם להבין שברוב המוחלט של הפעמים, הדמיון שלכם הרבה יותר פרוע מהמציאות, ומה שקורה באמת הוא כנראה לא נורא כמו שאתם חושבים ואולי לא נורא בכלל.
6. אתם לא מאפשרים להם לשמור לעצמם סודות
אם הילדים שלכם מסתירים דבר מה, זה בטח משהו נורא, נכון? כמובן שהתשובה היא כנראה שלא, ולמעשה שמירת סודות היא חלק מהותי מהתפתחותו של כל ילד – הם מגלים מודעות פנימית, אוטונומיה ויכולת דמיון.
יש שני סוגים של סודות – טובים (מפתיעים) ורעים (מצבים שמובילים לעצב או מבוכה). עליכם להבחין בין שניהם ולדעת להתערב רק כשמדובר בסוד שעלול לסכן את חייהם או בריאותם הפיזית והנפשית של ילדיכם.
7. אתם לא מאפשרים לילדיכם לעשות דברים בלעדיכם
הורים חרדתיים לא סומכים על החברים של ילדיהם או המקומות שבהם הם מבלים. הם מרגישים שאינם יכולים לשחרר את השגחתם מילדיהם ומגוננים עליהם יתר על המידה. כך למעשה הם מגדלים ילדים חרדתיים ותלותיים שלא זוכים לפתח עצמאות.
כדי למנוע את זה, תנו לילדים שלכם משימות קטנות שיעניקו להם תחושת עצמאות, כמו למשל מטלות ברחבי הבית. בה בעת, נסו להפחית את מידת השליטה שלכם בחייהם. אם אתם עדיין מרגישים שילדיכם נמצאים בסכנה מסוימת, תוכלו לדבר איתם על כך באופן שהומלץ בסעיפים הקודמים.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: