איך תדעו מי מביניכם הוא הבאר הרגשית של הילד?
מעבר להתנהגות הבעייתית שמתרחשת רק איתכם, הדרך הכי פשוטה לזהות את ההורה שמהווה את הבאר הרגשית לילד היא לשאול את עצמכם – האם כשאתם נכנסים לבית הילד רץ אליכם עם חיבוק וקורא "אימא!" או "אבא!"? אם זה נוטה לקרות רק לאחד מכם, זה אומר שהוא האדם שהילד תופס בתור הבאר הרגשית שלו.
למרבה הצער, כבני אדם אנחנו מרשים לעצמנו הרבה פעמים להיות "קשים" יותר עם האנשים שאיתם אנחנו הכי פתוחים, וזה נכון לא רק בנוגע לילדים, אלא גם למבוגרים. על כן, אם הילד שלכם מתנהג יותר יפה איתכם (כלומר, אתם לא הבאר הרגשית שלו), זה לאו דווקא אומר שאתם עושים עבודה טובה יותר איתו או שאתם נוקשים יותר. מה שזה כן עלול להגיד זה שאתם לא עונים על הצרכים הרגשיים של הילד שלכם, ומשמעות הדבר היא שהמטלה הזו נופלת כולה על בן או בת הזוג שלכם.
למה הילדים מתנהגים פחות יפה דווקא איתכם?
אז אם הבנתם שאתם הבאר הרגשית, כעת נשאלת השאלה – למה הילדים שלכם מרשים לעצמם להתנהג לא יפה דווקא כשהם איתכם? למה אתם צריכים להיות אלו שסובלים את ההתנהגות הפחות טובה שלהם? זה אכן מתסכל, אך יש לכך סיבה פסיכולוגית. ד"ר זישן קהאן, פסיכולוג קליני שמטפל בילדים ובמתבגרים, מסביר את זה כך: "הילדים נוטים להראות את הקשת השלמה של הרגשות שלהם עם האנשים שאיתם הם חשים הכי בטוחים, מכיוון שהם סומכים עליהם שיאהבו אותם ללא תנאים, לא משנה כיצד יתנהגו, ואותם הורים מהווים כמווסתים הרגשיים של הילדים שלכם."
מילת המפתח כאן היא ויסות רגשי, מכיוון שהילדים שלכם לא באמת מופרעים – רק בסביבות גיל 5 הם מתחילים ללמוד כיצד לווסת בעצמם את רגשותיהם. "לכן, הם 'משחררים' את הלחץ, התסכול והחרדות שלהם על ההורה שאיתו הם מחוברים יותר מבחינה רגשית", מסביר קהאן. "זה לא סימן שמשהו לא בסדר – זה רק סימן לקשר חזק בין הילד להורה". במילים אחרות, זו לא בעיה ולא כישלון – זו מחמאה וזה תהליך טבעי. אתם ממלאים תפקיד שהילד בינתיים לא באמת מסוגל לבצע בעצמו.
איך אפשר להקל על ההורה שהילד קשה איתו?
זכרו שאתם ההורים צריכים לעבוד כצוות, וכשלאחד מכם קשה יותר, השני יכול לעזור בשלל דרכים שיסייעו להפחית את הנטל. אז הנה כמה טיפים להורה שקל לו יותר עם הילד, שיעזרו לו להקל על ההורה שקשה לו:
1. קחו אחריות על הטיפול הרגשי בילד
שני ההורים צריכים לקחת אחריות על תפקידם כמחנכים, ועליהם להיות דינמיים. חשבו יחדיו מה כל אחד צריך לעשות טוב יותר, ובמקרה הזה, סביר להניח שההורה שקל לו יותר עם הילד צריך להיות מעורב יותר רגשית. תוכלו להתחיל עם המדריך הזה, ובאופן כללי דאגו להיות שם בשבילו כשהוא עצוב, מתוסכל וכועס, ולא רק כשהוא צוחק, מחייך ונהנה.
2. היו צוות אחד עם מטרה משותפת
אל תיתלו אשמה על ההורה השני, שכאשר הוא נוכח הילד פתאום מתחיל להתנהג פחות יפה. כפי שכבר ציינו, יש לכך סיבה, וזו לא מתוך אשמה בדבר מה, אלא להיפך – זה דבר חיובי וחשוב. חשבו על המטרה המשותפת שלכם כצוות, ואם נראה שלאימא או לאבא שמהווים את הבאר הרגשית של הילד קשה באותו הרגע להכיל את רגשותיו והתנהגותו של הילד, היו שם כדי לסייע ולא כדי להאשים.
3. בלו יותר זמן איכות עם הילד
אחת הדרכים להקל על העומס שקיים על ההורה שמהווה את הבאר הרגשית היא על ידי הקדשת יותר זמן איכות אחד-על-אחד עם הילד, גם ובייחוד כשההורה השני בסביבה. בזמן הזה אתם תהיו בלי טלפונים ניידים, ותבססו את האינטראקציה בפעילות שמהנה לילד, לא רק לכם. זה יאפשר לילד להתחבר אליכם יותר מבחינה רגשית, וגם ייתן קצת מנוחה להורה השני, שבמצב הנוכחי ככל הנראה מעביר זמן רב יותר בטיפול בילד.
4. שלבו את הילד בתהליך השינוי שיתרחש בבית
גם הילדים שלכם הם חלק מהצוות המשפחתי, ובהתאם לגילם, תוכלו להסביר להם שהם יכולים להרגיש בטוחים להיות מי שהם עם כל אחד מההורים. ההורה שאינו מהווה את הבאר הרגשית צריך לקחת כאן צעד אחד קדימה ולהוכיח את זה במעשים ולא רק במילים; כשהילד מתנהג בצורה מסוימת בבית שבדרך כלל הייתה מקבלת התייחסות מההורה השני, עליו להראות נוכחות ולתמוך גם כן בילד וברגשותיו.
5. אכפו גבולות וחוקים באופן עקבי
אי אפשר שהורה אחד יציב גבול בדבר מסוים וההורה האחר יחפף בו – ככה פשוט לא עובד צוות. אם הורה אחד החליט שיש כללים והשלכות מסוימות להפרת הכללים הללו, בסופו של דבר הילדים ינסו למתוח את הגבולות דווקא מול אותו הורה, מכיוון שכך הילד בוחן את ההורה ואת הגבולות האמיתיים שלו. באופן טבעי, בסופו של דבר זה מוביל ליותר התפרצויות זעם מול ההורה שקבע את אותם חוקים, אך זה קורה עוד יותר אם ההורה השני נוטה להרשות את מה שהראשון לא. הילדים צריכים לדעת מה בדיוק מצופה מהם ומה ההשלכות של מעשיהם, והם לומדים את זה משני ההורים, לא רק מאחד.
לסיכום
אם הילד שלכם נוטה להתפרע ולהתפרץ בזעם יותר איתכם מאשר כשהוא עם בן או בת הזוג שלכם, זה לא סימן רע, אלא בדיוק להיפך – זה סימן לאמון ולכך שאתם המקור של הילד לוויסות רגשי. אם המצב הוא הפוך ואתם דווקא ההורים שקל להם יותר עם הילד, זה אומר שעליכם לקחת צעד קדימה ולהיות מעורבים יותר בעולמו הרגשי. מה שחשוב באמת זה שתעבדו כצוות, ואל תאשימו אחד את השני בהתנהגות של ילדיכם. כל אחד מההורים צריך לבצע את תפקידו בחינוך וגידול הילדים, וכשעובדים כצוות זה הופך להיות קל יותר לשני הצדדים וטוב יותר בשביל הילד.
נגישות
.png)
.png)
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: