מאת: יעלה גנות
מכירים את זה שהילד חוזר מהגן, אנחנו שואלים אותו בשיא ההתעניינות איך עבר עליו היום והתשובה היחידה שמצליחים לחלץ זה 'בסדר' או 'כיף', וגם זה די בקושי? בגלל שיחות כאלה אנחנו לא מצליחים להיות שותפים לחלק משמעותי ממה שהילדים עוברים. אז מה עושים? מתחילים לדבר איתם על רגשות, משתפים ברגשות שלנו ונותנים מקום גם לרגשות פחות נעימים.
רגשות הם חלק חשוב מהחיים שלנו, הם כמו תמרורים קטנים שנותנים הכוונה; למה כדאי להתקרב וממה לברוח, מה נכון לנו ומה מסוכן, על מי נכעס ואת מי נאהב, מתי ללכת ומתי כדאי להישאר. הרגשות שלנו עונים על השאלה איך אנחנו מרגישים עכשיו, מה מצבנו ברגע זה, והרגש ממשיך ומתעדכן כל הזמן. זה התפקיד המרכזי של הרגש בחיינו, וחשוב לעזור לילדים שלנו להבין אותו. אתם מוזמנים לגלות למה ואיך לעשות את זה, וגם לקבל מתנה נהדרת בסוף הכתבה, שתעזור לכם לגדל ילדים שמחים ובטוחים בעצמם.
כמה אנחנו באמת מצליחים לדבר עם הילדים שלנו?
הילדים שלנו מדי פעם מדברים לא יפה, מתחצפים, מציקים, מקנאים, לפעמים מסתגרים בתוך עצמם, ולתחושתנו (שלרוב מוצדקת), גם לא תמיד מקשיבים לנו. המקור להתנהגויות האלה הוא הרגשות שלהם שלא מוצאים את דרכם החוצה. למה הכוונה? הילדים שלנו לא תמיד יודעים לזהות מה הם מרגישים, ולכן מתקשים להסביר מה עובר עליהם כשהם בסערת רגשות. גם במקרים שהם מזהים את הרגש, הם לא תמיד יודעים איך לבטא אותו במילים או לא מרגישים בטוח לדבר. ולפעמים, כשהם למשל מתוסכלים וצועקים, אנחנו מגיבים בכעס או בחוסר סבלנות על התסכול שלהם. רק שיירגעו! הם רואים איך אנחנו מנהלים את התסכול שלהם (בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים שהם יעשו), סופגים את התגובה הזו וככה לומדים לנהל בצורה דומה את התסכול של עצמם.
הרבה מזה יכול להיעלם כאשר הם:
-
יידעו לזהות ולהבין מה הם מרגישים
-
ילמדו איך לבטא את מה שהם מרגישים במילים ולדבר על זה בצורה פתוחה ומדויקת
-
יבינו שאנחנו באמת מבינים אותם ואת מה שהם רוצים (אגב, להבין לא אומר בהכרח להסכים)
-
יידעו שאמא ואבא הם כתובת מכילה ומחבקת לדבר על דברים קשים וכואבים ותמיד נמצאים שם בשבילם, כי לא צריך יותר ממבוגר אחד שיאמין בנו...
מה יקרה כשהילדים שלנו יתחילו לדבר רגש?
הפחתת התנהגויות שליליות - הילדים שלנו מקנאים, פוחדים, מתוסכלים, ובמקום לדבר על הדברים הם מציקים לאחים, כועסים או מתכנסים בתוך עצמם. כשאנחנו מרגילים אותם שאפשר לדבר על מה שהם מרגישים, זה מעודד ביטוי בריא יותר של רגשות, הם חשים בטוחים יותר וזה מפחית את ההתנהגויות הלא רצויות. הם מבינים שיש דרך אחרת לביטוי.
מקצר את "הזמנים המאתגרים" – במקום לבכות בוקר שלם או שמפגש עם חברים בגינה ייהרס, הילד שולט ברגש, האירוע מתקצר, ולא נהרס כל היום.
נותן לילדים כוח - הם מבינים מה עובר עליהם, איך הם מרגישים וכיצד המחשבות שלהם קשורות לרגשות. הם מקבלים את הרגשות כחלק טבעי מהחיים ומרגישים נוח לדבר איתנו ההורים על זה. הם גם מבינים שהם יכולים לשנות את הרגש בכל רגע נתון. יש להם אפשרות בחירה.
תורם להתפתחות הרגשית של הילד ולקרבה ביניכם – כשמרגילים את הילדים לדבר על רגשות בלי שיפוטיות ובמרחב הדדי שבו גם אנחנו משתפים אותם באופן בטוח ומוגן, הם לא ישמרו דברים בבטן, אלא ירגישו יותר בטוחים ויסמכו עלינו שנהיה שם בשבילם תמיד.
הורים שבוחרים להתעלם מהרגש, מנסים ליפות את הדברים ("לא הצלחת להבקיע גול, אבל אתה תלמיד מצטיין!"), להפחית ממה שהילד מרגיש ("לא קרה כלום זה סתם שטויות!") או שלא רוצים לחפור יותר מדי ורק רוצים שהילד יירגע – חשוב שתדעו: הרגש לא הולך לשום מקום, ולכן כדאי שתדברו עליו. ככה תסמנו לילד שלכם שתמיד יש לו עם מי לדבר ובעיקר שאכפת לכם ממנו.
לדבר איתם או להסתיר מהם? 2 דברים שחשוב להבין במיוחד בתקופה הזו
הילדים שלנו, גם הצעירים שביניהם, מרגישים שמשהו קורה. הם מסתכלים עלינו ועל התגובות שלנו לחדשות ולאירועים וסופגים פנימה את הכול. לא באמת ניתן להסתיר מהם את הכאב, הפחד והדאגה.
שני דברים שחשוב להבין!
1. כשאנחנו לא מדברים על זה, הילדים שלנו נכנסים לחרדה גדולה יותר בשל אי הוודאות והפחד ממשהו גדול שאולי יקרה ולא ידוע מתי ואיך.
2. הם מבינים שאמא ואבא הם לא הכתובת לדבר על דברים קשים וכואבים.
אם תעשו את זה, תהיו בטוחים שאתם הראשונים שתדעו כל דבר שקורה איתם
העוצמה בלהיות הורה היא היכולת לשים את הכול על השולחן ולדבר פתוח על הדברים, כמובן בצורה מונגשת ומותאמת גיל. כשאנחנו מרגילים את הילדים שלנו לשיח רגשי שבו מותר לדבר על הכול, הם ישתפו אותנו יותר, ירגישו בטוחים ויסמכו עלינו ההורים שנהיה שם בשבילם. הם יבינו מה עובר עליהם, איך הם מרגישים, כיצד המחשבות והפעולות שלהם קשורות לרגשות ויבינו שיש בידם את היכולת לשנות ברגע את מה שהם מרגישים. הם יקבלו ביטחון לדבר על מה שהם מרגישים גם מחוץ לבית וזה יהפוך לאוטומט אצלם. ילד שמרגיש בטוח לבטא בקול את הרצונות שלו ואת מה שהוא מרגיש הוא ילד שמח ובטוח בעצמו. ילדים עם תחושת ביטחון ומסוגלות יממשו בקלות ובהצלחה רבה יותר את הפוטנציאל שלהם ויגשימו את החלומות שלהם כבר עכשיו.
אל תפחדו מרגשות שליליים
יום אחד, כשהבאתי את בני עומר לבית הספר, הגיע ילד נוסף מהכיתה שסירב להיכנס. ככל שהתקרבה השעה שמונה הסיטואציה נהייתה "נוזלית" יותר והילד התחיל לבכות ולהשתולל. המנהלת שחררה את האבא ועלינו איתו למעלה לכיתה. כל הדרך הוא לא הפסיק לבכות ולבקש את אבא שלו. התכופפתי אליו, הסתכלתי לו לתוך העיניים, הנחתי את היד שלי על הלב שלו והתחלתי לדבר איתו. לא אמרתי לו שכיף בבית ספר ויש הרבה חברים ולומדים מלא דברים חדשים. גם לא הבטחתי לו שום דבר כי תכל'ס זה לא ממש מעניין אותו כרגע, הוא שקוע בתיסכול ובצער מהפרידה מאבא שלו. להוציא אותו משם לא רק שלא יעזור לו להתגבר, אלא יצור התנגדות חזקה יותר.
"אני רואה שממש קשה לך", אמרתי לו, "זה לא פשוט להיפרד מאבא אחרי סופשבוע יחד בבית. בטח עשיתם המון דברים כיפים וזה בטח יהיה ממש מרגש לפגוש שוב את אבא אחרי הצהריים כשיסתיים בית הספר. אתה ילד חזק ואלוף ואני סומכת עליך שתצליח להירגע". הנטייה הטבעית שלנו היא לעבור הלאה ולנסות ליפות את המצב במקום לתת לגיטימציה לרגשות כמו עצב, תיסכול וכעס. כמו תיון חזק, תנו לו רגע לשרות בסיטואציה, להרגיש את מה שהוא מרגיש, ולהגיד לו שזה הכי בסדר. כמה זמן הוא יישאר שם לדעתכם אם פשוט ניתן לו לעשות את זה במקום שייאבק בעצמו, בנו ובאמירות שלנו?
מה המסר?
אל תנסו לייעץ ולתת פתרונות בכל פעם שהילדים מספרים לכם משהו. היו אמפתיים, חבקו אותם מטאפורית ופיזית במילים רכות, בחמלה, במבט מקבל ולא מבקר, תנו לגיטימציה גם לרגשות פחות נעימים והעצימו אותם במקומות הפגיעים והכואבים שלהם, כי זו הדרך הבריאה והמהירה יותר, שבה הם יסכימו להמשיך הלאה. זכרו, ילדים שמחים ובטוחים בעצמם עם תחושת מסוגלות חזקה זה לא מזל, נוסחת קסם או משהו שנולדים איתו. זה לגמרי עלינו, ההורים, והכול נמצא בידיים שלנו.
על מחברת הכתבה: יעלה גנות היא בת זוג, אמא, יוצרת, כותבת תוכן, מנחת קבוצות ומאמנת אישית. מחברת ספר הילדים וערכת הפעילות "מראת הקסמים של אלונה".
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: