בְּרָכָה לְבֶן הַשְּׁמוֹנִים
מאת דוד אשל
צִלְצֵל הַשָּׁעוֹן שֶׁמֵּקִיץ יְשֵׁנִי:
הִתְעוֹרֵר!!! חֲבֵרְךָ הַיּוֹם בֵּן שְׁמוֹנִים,
הִבְטַחְתָּ לִכְתֹּב אוֹדוֹתָיו כַּמָּה מִלִּים
לַמְרוֹת שֶׁאֶת גִּילוֹ הוּא מַעֲלִים.
אֲנִי רָגִיל, שֶׁלִּפְנֵי כְּתִיבָתִי מֵעֵת לְעֵת
אֲנִי מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ... בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵט,
בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַבְּרָכָה מְגִיבָה
וּפֵרוֹת, הִיא מִיַּד מְנִיבָה.
אֲנִי יוֹשֵׁב לִכְתֹּב
וְלֹא יוֹצֵא לִי טוֹב,
אֲנִי כּוֹתֵב וּמוֹחֵק, כּוֹתֵב וּמוֹחֵק
וְכָל הַזְּמַן, אֲנִי בּוֹכֶה וְצוֹחֵק.
אִם אֲיַפֶּה וַאֲהַלֵּל אֶת חַיָּיו שֶׁל בֶּן הַשְּׁמוֹנִים
חֲבֵרַי לֹא יַתְנוּ בִּי יוֹתֵר אֱמוּנִים,
אֲבָל לִכְתֹּב אֲנִי חַיָּב
וְאִם אֶכְתֹּב אֱמֶת, אֲקַצֵּר אֶת חַיָּיו,
לַמְרוֹת שֶׁבַּעַל הַשִּׂמְחָה, בַּעַל הַיּוֹם הֻלֶּדֶת
אָהַב עַל זְקֵנִים תָּמִיד "לָרֶדֶת",
הַאִם אָשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ?
לְעַצְמִי הֵשַׁבְתִּי: לֹא וָלֹא
כִּי יִהְיוּ שָׁם רַבִּים, שֶׁהֵם בְּנֵי גִּילוֹ.
בְּכָל זֹאת, מָה כּוֹתְבִים?
רֵאשִׁית, שֶׁכֻּלָּנוּ אוֹתוֹ אוֹהֲבִים,
הֲגַם שֶׁזּוֹ הַגְזָמָה
הִיא תַּעֲשֶׂה לוֹ טוֹב עַל הַנְּשָׁמָה.
הוֹסַפְתִּי גַּם, שֶׁהוּא נִרְאֶה נִפְלָא
לַמְרוֹת שֶׁזֶּה נָכוֹן רַק בַּאֲפֵלָה,
שָׁלַפְתִּי מִן הַמְּקוֹרוֹת אֲמִירָה
שֶׁגִּיל שְׁמוֹנִים, הוּא "גִּיל הַגְּבוּרָה",
וְזוֹ אֲמִירָה כָּל כָּךְ אַכְזָרִית
כִּי מֵהַגְּבוּרָה בְּגִיל זֶה, נוֹתְרָה רַק שְׁאֵרִית.
כָּתַבְתִּי, שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה הוּא לֹא מְוַתֵּר
וְיֶשְׁנָן מִלִּים שֶׁאוֹמֵר הוּא יוֹתֵר,
מִלִּים שֶׁהֵן תָּמִיד אִתּוֹ
וְהוּא מְנַצְּלָן מְצֻיָּן לְטוֹבָתוֹ,
בְּמִלִּים אֵלּוּ הוּא מַמָּשׁ סוֹחֵר
בַּמִּלָּה: "מָה" וּבַמִּלִּים: "לֹא זוֹכֵר",
הוּא מַרְבֶּה גַּם לוֹמַר: "אֲנִי רוֹצֶה כְּבָר לָמוּת"
אֲבָל הוּא לֹא מְגַלֶּה שׁוּם יַזָּמוֹת,
אַדְּרַבָּה, הוּא כָּל כָּךְ נִזְהַר מִלִּמְעֹד
כְּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִחְיוֹת עוֹד וָעוֹד.
עוֹד כָּתַבְתִּי, שֶׁהוּא מַרְבֶּה לְהַרְהֵר
וּלְעוֹלָם הוּא אֵינוֹ מְמַהֵר,
וְשֶׁאֲנִי מִתְפַּעֵל מִתּוֹרָתוֹ הֶהָגוּתִית
עַל שֶׁהִיא כָּל כָּךְ מְרֻסֶּנֶת וְאִטִּית.
לֹא הִזְכַּרְתִּי, יְלָדִים, נְכָדִים וְנִינִים
כִּי לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ אִם הוּא בָּעִנְיָנִים,
לֹא כָּתַבְתִּי מִלָּה עַל צָרוֹת
לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּצְרוֹרוֹת,
כָּתַבְתִּי אֶת מָה שֶׁהוּא רָצָה לִשְׁמֹעַ
בִּמְקוֹם לִכְתֹּב אֱמֶת וְלִדְמֹעַ.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא:
01
טוביה רביב
השיר לבן 80 הוא לא מצחיק ולא יוצר שום עליזות. הוא פשוט טיפשי ומלא בסטראטיפים. גם הכשרון הוא לא משהו שצריך להתעכב עליו.
הגבעמי קשת
טוביה רביב, לא ראוי לתגובה
הגבקדים עמירם
באתה לברך יצאתה מקלל גבורת ה80+ גבורת העבר אלוהים אמר לי רב לך פנה ותן להמשיך אל תחסום את מפעלי חייך. הרופאים אמרו לי כל חייך לא פנית אלינו ועכשיו אתה בורח עכשיו אנחנו נעשה עליך הון רב נעלה לך .. קרא עוד
הגב