מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
רב חכם הלך עם תלמידיו בין עיר וכפר, אי שם במזרח אירופה. בדרכם, ראו איכר שצועד לשוק שמשך אחריו פרה בחבל.
הרב שאל את תלמידיו: "מי מוליך את מי?"
"האיכר את הפרה, וודאי!" ענו לו תלמידיו פה אחד, "הפרה היא המובלת, והאיכר אדונה."
"אלמד אתכם משהו היום" אמר להם הרב.
פנה הרב אל האיכר ושאל: "מדוע אתה מרשה לפרה להוליך אותך?"
"הפרה לא מוליכה אותי, אדוני, אני הוא המוליך אותה!" ענה האיכר.
"אם אתה שולט בפרה, מדוע אתה מוליך אותה עם חבל?" הקשה הרב,
האיכר המבולבל ענה לו: "כיוון שאם אעזוב את החבל, כמובן שהפרה לא תבוא אחריי!"
"תלמידיי!" פנה הרב אל האברכים הצעירים, "הפרה כאן לא נשלטת, למעשה, אין לה כל עניין באיכר. אם הוא ישחרר את החבל היא תלך לה לדרכה. לעומת זאת, האיכר תלוי בה לחלוטין, היא האחראית לפרנסתו, ואם תברח הוא נותר חסר כל."
"במקרה הזה" המשיך הרב לדבר אל תלמידיו הנרגשים, "הפרה היא כמו המחשבות שלנו. כל אותן השטויות שאנו נושאים עמנו, וחושבים שהן הדברים החשובים ביותר בעולם. אנחנו מרגישים כל כך תלויים בהן, שאנחנו חייבים לאחוז בהן חזק חזק ולא להרפות. אך, אם נאבד בהן עניין ונשחרר את החבל, הן יעזבו אותנו לחלוטין."
התלמידים הביטו זה בזה, כמו שרק מי שהבין דבר מה לראשונה יכול להביט.
"שחררו את המחשבות המשעבדות אתכם, אותן מחשבות שאתם כל כך מתעקשים לאחוז בחבל, ועד מהרה הן יעזבו אתכם וילכו לדרכן. תנו למחשבות טובות יותר לתפוס את מקומן. מחשבות על אהבה, משפחה ומעשים טובים - כי אלו המחשבות שכדאי שיובילו אתכם."
 |
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: