מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
איש עם כלבו הלכו בדרך כל בשר,
והגיעו לשמיים בסופו של דבר.
הלכו בדרך אבני זהב משתלבות,
לאורך חומת שיש בנויה לתלפיות.
ליד שער פנינים אשר באור השמש זוהר,
ישב על כורסת עור נוחה השוער.
"סליחה" שאל בעל הכלב "להיכן הגענו?"
"כאן גן העדן" ענה השוער "פה ממש לפנינו..."
עלץ ליבו של בעל הכלב ושאל "אפשר מים לשתות?"
"בודאי" ענה השוער "כנס, ויגישו לך משקאות..."
"האם אוכל להיכנס עם חברי הטוב?"
"אין כניסה לחיות מחמד, עליך אותו לעזוב"
מבלי לחשוב אפילו פעמיים,
החליט האיש לוותר על המים,
קרא לכלבו והמשיכו ללכת,
בדרך לא דרך, דרך עפר משתרכת.
הגיעו לשער עץ ללא שום גדר סביב,
ליד השער עמד קורא בספר איש חביב.
"סליחה" שאל האיש "יש פה מים לשתות?"
"ודאי" ענה הקורא בספר מבלי להשתהות.
"כנסו ושתו כאוות נפשכם, נשמח אתכם לכבד"
הם נכנסו ושתו, מרווים את צימאונם הכבד.
"תודה, מה הוא המקום הזה?" שאל האיש בפליאה,
"כאן, הוא גן העדן" ענה הקורא כשהוא ממשיך בקריאה.
שאל האיש "קודם אמרו לנו שגן העדן שם במקום אחר"
ענה הקורא "ברחוב המוזהב עם שער הפנינים הזוהר?
הלא שם מעבר לשער הזוהר נמצא הגיהנום, לא עליכם..."
הקשה האיש "האם לא אכפת לכם שהם משתמשים בשם שלכם?"
"לא, אנחנו מאד שמחים,
שהם אליהם תמיד לוקחים,
כל מי שאת החברים שלהם בחוץ מפקירים,
ואנחנו בשמחה עם כל השאר נשארים..."
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: