גדול הפוסקים ביהדות, הרמב"ם, היה כידוע איש אשכולות שכתביו על נושאים שונים ומגוונים כמו פילוסופיה, רפואה ודת עדיין רלוונטיים כיום, יותר מ-800 שנים לאחר מותו. אף שבראייה מודרנית חלק מתפיסותיו מעוררות מחלוקות ושאלות קשות, מרתק לגלות את משנתו על משמעות החיים, מקור האושר, טבע האדם ומעמדן של החיות. 11 הציטוטים החשובים ומעוררי ההשראה הבאים יחשפו בפניכם מה חשב הרמב"ם על הנושאים שהכי מעסיקים את חיינו גם כיום. כמובן שחלק מהם בהחלט נתונים לפרשנות כזו או אחרת, אך אי אפשר להתווכח על כך שניתן לשאוב מהם הרבה מאוד חכמה...
1. "לא בדברים שמחוץ לנפש שוכן האושר, לא באוצרות חולפים עוברים. בלב האדם פנימה נשמעים צליל העונג של הטוב והיפה, של האמת והצדק".
המרדף אחר אושר חיצוני וחומרי הוא עקר בעיני הרמב"ם, היות שלתפיסתו לא שם יימצאו הסיפוק והמשמעות אותם האדם מחפש, אלא בתוך נפשו. הרמב"ם מאגד את הטוב-היפה-האמת-והצדק בתור התחושות והערכים שמהם נובעים העונג והמשמעות של האדם, בניגוד לדברים הגשמיים והזמניים של החיים. הבחירה שלו בביטוי "צליל העונג", אולי מלמדת שהתחושות והערכים עליהם הוא מדבר הינם דברים שהנפש חפצה בהם ועורגת להם בבסיס מהותה, והם אלו שיזכו בה להכרה והוקרה.
2. "גדולי החכמים - היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם".
וויכוח שמתנהל בישראל במאה ה-21 נראה שהתקיים גם במאה ה-12 במצרים, והרמב"ם לא היסס להכריע בעניינו. לפי תפיסתו, לא רק שאין סתירה בין לימוד תורה לפרנסה ממלאכה, אלא שאף חל איסור על תלמידים חכמים לקחת מן הציבור כדי לעסוק בלימודי קודש בלבד. אם אנו קוראים את דבריו בראייה מודרנית, מסתמן על פני השטח כי הרמב"ם מקניט את התלמידים הנסמכים על הציבור ואומר להם שאפילו גדולי החכמים עבדו, למדו והסתדרו בזכות עצמם.
3. "האמת והצדק הם תכשיטי הנפש, ונותנים גבורה ובטח ונצח לגוף".
על פי הרמב"ם, הדברים שיש להתהדר בהם בדומה לתכשיטים מופשטים, הם האמת והצדק. שני ערכים שבחוויה האנושית עוברים פירוק ושבירה מתמידים, כאשר שניהם נחווים כלא מוחלטים ונתונים לוויכוח מתמיד. דווקא הייחוס שנותן להם הרמב"ם כמידות שמגנות ומחזקות את הנפש והגוף, מעורר מחשבה על כך שיש חשיבות לערכים מוחלטים עבור האדם וחשיבות רבה בהבחנה שבין רע לטוב.
4. "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו".
הציטוט הבא נשמע לכאורה כמו הצעה לבחירה מבין שתי אפשרויות שאין אחת עדיפה על פני השנייה, אך מדברי הרמב"ם עולה דווקא החשיבות שהוא מניח על האחריות האנושית וחופש הבחירה. לפי תפיסתו, אדם לא יכול להיתלות באל כמי שכופה או גוזר עליו את בחירותיו, אלא עליו לשאת במחויבות ביחס לתוצאות מעשיו. הרמב"ם למעשה משחרר את תפיסת האלוהות כגורם אשר ניתן להאשימו על רע ולייחס לו טוב ברגע בו מתקיימת החלטה אישית בין אותן בחירות.
5. "הרב שלימד ולא הבינו התלמידים, לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבינותי, והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל, אפילו כמה פעמים. ואם כעס עליו רבו, ורגז - יאמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך; ודעתי קצרה".
הקשר שבין מורה לתלמיד בעיני הרמב"ם הוא כזה שמתקיים בין שני אנשים שמתעקשים על העברת וקבלת ידע מבלי להכניס ייאוש אל התהליך. המסר שלו אל הרב המלמד הוא שלא יצפה שיבינו אותו בהכרח בקצב וברמה שהוא רואה לנכון. המסר שהוא מעביר לתלמיד הוא לא להתבייש על חוסר הבנה ובעיקר לעמוד על זכותו וחובתו ללמוד. הרמב"ם אף שולח את התלמיד "להרביץ תורה" במורו ולהזכיר לו את חשיבות הנלמד, הלמידה והתלמיד.
6. "ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות - כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור אותם".
הציטוט הזה חושף לא מעט מיחסו המזלזל של הרמב"ם כלפי עולם המיסטיקה. לא רק שהוא מתנער ממנו, הוא אף מזהיר מפני העוסקים בו ומגדיר אותם כסוג של שרלטנים חסרי תועלת המייחסים לעצמם סגולות שאין ברשותם.
7. "שופט, כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע, יזיק עצמו ויזיק לבני אדם".
הציטוט הקצר הזה מבהיר עד כמה הרמב"ם מייחס חשיבות לאחריות שיש לאדם אשר משרת את הציבור ויש בידו כוח ומעמד. כאשר מידותיו של אדם "פשוט" הן רעות, הוא מזיק בעיקר לעצמו ולסביבתו הקרובה, אך כאשר האדם הוא בעל אחריות מכרעת, כמו שופט אשר תפקידו לעשות צדק, כל סטייה שלו מערכי המוסר והענווה היא בגדר נזק שמשפיע על כלל החברה ומשחית אותה.
8. "אין להאמין כי כל היצורים מתקיימים למען קיומו של האדם. נהפוך הוא, כל היצורים האחרים גם הם נועדו למען עצמם ולא למען שום דבר אחר".
הרמב"ם הזכיר בעלי חיים בכתביו הרפואיים ובהמלצות שלו לגבי אילו מזונות רצוי לצרוך לשמירה על הגוף והנפש, אך התייחסותו לחיות בציטוט זה היא פילוסופית ולא בריאותית. בתעוזה רבה, הוא מבטל את החשיבה הרווחת שבעלי החיים נוצרו למען האדם, לשימושו ולשירותו, ומגדיר אותם כיצורים חיים שמתקיימים למען עצמם. הרמב"ם לא אסר על אכילת בעלי חיים לצורכי מזון לדוגמה, אך הוא הדגיש את החשיבות והאחריות שמגיעה עם ההבנה שהיצורים החיים שסביבנו אינם חיים בכפוף לאדם וצרכיו.
9. "לצדיקים אין בונים מצבה על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם".
עצמותיו של הרמב"ם הובאו על פי הסברות ממצרים לטבריה, שם הוקם מתחם קבר עם מצבה, אליו מגיעים כיום מאמינים רבים שבאים לחוש בקדושה ולבקש ברכה. בהתחשב בהסתייגותו מאנדרטה פיזית כמוקד הנצחה, ספק אם היה מאושר לו ידע על הפולחן סביב קברו, אך העובדה שמורשת ההגות שלו עדיין חיה ובועטת יותר מ-800 שנה לאחר מותו היא עדות למימוש בסיס מחשבתו – הזיכרון מתקיים דרך הנחלת רעיון.
10. "יכול אדם להשיג, לבקר, ולהתנגד - בדרך ארץ ובנחת".
הציטוט הזה, שנפתח במילת הבחירה – "יכול", מבהיר כי הרמב"ם מודע לכך שביקורת והתנגדות נעשות לעיתים תוך התנצחות, ויכוחים וגרימת עלבון, ויתרה מכך שייתכן שאף יהיו להן תועלות בהשגת המטרה האישית. מה שהרמב"ם מתעקש להגיד הוא שקיימת ברירה אפשרית נוספת, נכונה ומוסרית יותר לתפיסתו, ושגם מי שבוחר בה יוכל להשיג את מבוקשו. המפתיע הוא שאין מדובר פה רק על חילוקי דעות שצריכים להתקיים בנחת, אלא גם על שאפתנות בפני עצמה, של מי שרוצה "להשיג" דבר מה ויכול לממש זאת גם תוך כדי שמירה על דרך ארץ.
11. "חכם – תועלתו לאומה גדולה מתועלת המלך".
מעמדו של אדם בחברה נקבע לרוב לפי משרתו והכבוד המיוחס לה, אך לפי תפיסת הרמב"ם חשיבות אמיתית איננה נובעת משררה אלא מהגות. אמנם לא ברור את מי הרמב"ם הכליל תחת הגדרת איש "חכם" והאם התייחס לאיש משכיל, מלומד דתי חכם, או לכל אדם עם ידע, אך נראה שהאמין שההשפעה המטיבה לקהילה ולעם מגיעה מאנשי הרוח וההשכלה שלה ופחות מן השלטון.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: