שיפור התקשורת עם הילדים / ד"ר הינדי ו. בלוסטון

כיצד למנוע מהאינטרנט להיות מקור המידע הראשוני של ילדכם

כבר כמעט עשור שאני מלמדת ילדים אונליין. התחלתי את הקריירה שלי בחברת האינטרנט "אמריקה אונליין" בתוכנית "שאל את המורה", והמשכתי להתקדם עד שעבדתי בכמה מחלקות שלהם. אחת מהן כללה מעקב אחרי 'חדרי צ'אט', כדי לאתר "טורפי ילדים" שמנסים ללכוד ילדים ברשת. השגחתי על קטינים ועקבתי אחרי מי שניסה למצוא אותם.

בכל פעם הופתעתי מחדש מכמות המידע שילדים משחררים, ומכמות ההורים שאפילו לא מעלים בדעתם שילדיהם משתתפים בחדרי צ'אט.

למרות קיומן של תוכנות סינון רבות שמאפשרות להורים לפקח על האתרים בהם ילדיהם מבקרים, ילד נחוש ומנוסה יכול לעקוף את רוב המחסומים האלה. ובדרך כלל, הילדים נחשפים פעמים רבות להרבה יותר ממה שהוריהם מעלים בדעתם.

לכן חשוב במיוחד שההורים ישוחחו עם ילדיהם על נושאים רבים. חלק מנושאים אלה עלולים להביך, אבל חשוב מאוד לשמור על קו תקשורת פתוח. אם ילד מתרגל מגיל צעיר לדון עם הוריו על היום שעבר עליו, הוא לא יתקשה לשוחח גם על דברים רציניים ופרטיים יותר עם הוריו, לכשיתבגר.

טוב מאוד לשאול את הילדים שלכם מה הם עשו במשך היום, ועם מי הם שיחקו. כבר מההתחלה, הילד צריך להבין שהוא צריך לדווח על מעשיו במשך היום. "כלום" זאת לא תשובה. ברור שמשהו קרה במשך היום. אכלת? מה? היה טעים? לא? למה? אפילו שאלות סתמיות כמו אלה פותחות שיחה.

במידת הצורך, צרו קשר עם המורים. בדרך כלל הם הראשונים שמבחינים שמשהו אולי לא בסדר.

הורה ערני

ההורים צריכים לדעת מי החברים של ילדיהם. אם החבר/ה לא מוצאים חן בעיניכם, שוחחו על כך עם הילדים ותנו להם הסברים ברורים. אם סתם אומרים לילד "אני לא רוצה שתשחק עם יוני", בלי לתת שום הסבר, רק מעודדים את הילד להיות יותר עם יוני כשאבא ואמא לא שמים לב. נורא מרגש לעשות דווקא משהו שמוטל ב"טאבו". בכל אופן, אם הילד שלכם מבין את הסיבות לכללים, יש סיכוי גדול יותר לשמור על אמון הדדי.

היו הורים "ערניים". אם אתם הולכים ברחוב או נכנסים לחנות, ואתם רואים שהילד(ה) שלכם בוחן משהו בעניין – תשאלו. על מה אתה מסתכל? אתה מבין את זה? יש לך שאלות? זה יכול להיות נושא טוב לשיחה כמו פרי אקזוטי שהילד רואה בפעם הראשונה. כך, כשלילד שלכם תהינה שאלות רגישות יותר, כמו למשל הבדלים בין מגדרים, משפחות במבנה לא מסורתי, ילדים חריגים וכו' כבר יהיה לכם קו שיחה פתוח.

כשילד מעלה שאלות מהותיות, היזהרו לא להביך או לבייש אותו, או לסרב לענות לשאלותיו. היו כנים עם ילדיכם. הבחירה היא או שאתם תשוחחו עם הילדים שלכם על הנושאים האלה, או שמישהו אחר ידבר איתם עליהם. היום המקור שהכי קל לגשת אליו הוא האינטרנט, או חבר שמחובר למקורות המידע.

כשילד מגיע אליכם עם שאלה מסקרנת, חשוב לברר למה. איפה הוא ראה את הדבר עליו הוא שואל? מה הוא (לא אתם) חושב על מה שראה? מה הוא היה רוצה לדעת על מה שראה? האם הוא מסתקרן?

לא טוב לומר, "כשתגדל תבין", או "זה לא נושא לילדים", משום שהאמת היא שהילד שלכם ראה משהו איפה שהוא, ויש לו שאלה. השאלה הזאת תכרסם בו, והוא כבר ימצא דרך כלשהי אל תשובות שיספקו אותו. אם תביישו ילד רק בגלל שלא נעים לכם, תגרמו לכך שבעתיד הילד יהסס – או יחדל לחלוטין – לשאול אתכם שאלות.

סימני אזהרה

לעולם לא אשכח את בת ה-14 שנלכדה ע"י המשטרה, אחרי שהוריה דיווחו על היעלמותה. היא עלתה על אוטובוס כדי לפגוש גבר שהכירה אונליין. הנערה סיפרה למשטרה שהוריה מעולם לא הקשיבו לה, אז היא בסוף מצאה מישהו שמוכן להקשיב. למרבה המזל המשטרה עצרה אותה לפני שהיא פגשה את הזר.

הורה ערני צריך להיות מסוגל לאתר כל בעיה לפני שהיא מתרחשת באופן מעשי. כמה נקודות שחשוב לשים אליהן לב:
 

•       אם הילד שלכם רגיל לשאול אתכם כל מיני שאלות ופתאום הוא מפסיק.
•       אם לילד שלכם אין אף פעם מה לספר לכם על בית ספר, למרות שהוא שואל, חוקר ושומר על קשר עם המורה שלו.
•       אם הילד שלכם פתאום נבוך, מתבייש או מסמיק בקלות כשאתם שואלים אותו על החברים שלו.
•       אם אתם מאפשרים לילדכם להשתמש במחשב והוא מכבה אותו במהירות כשאתם נכנסים לחדר.
•       אם הילד הפתוח והגלוי שלכם נהיה שקט וצופן סוד.

כל אחת מההתנהגויות הנ"ל מהווה תמרור אזהרה. התשובה יכולה להיות פשוטה כמו מריבה עם חבר, אבל היא יכולה להיות יותר מזה. אז הניחו בצד כל מבוכה או בושה. למען ילדיכם, אפשרו גישה נוחה וישירה אליכם, ושבו איתם לצ'אט (לא ווירטואלי) פתוח מלב אל לב.

הינדי וולף בלוסטון היא מורה באקדמיה העברית בקליבלנד.
יש לה תואר ראשון בהיסטוריה והיא מוסמכת להוראה עם דגש על הפרעות התנהגות חמורות.
בנוסף יש לה M.A. בקרימינולוגיה, והיא עובדת כעת על Ph. D בפסיכולוגיה חינוכית.

מקור: aish