6 דברים שאתם צריכים להגיד לילדים שלכם

לא צריך להיות גאון כדי לדעת שאחד הדברים הבסיסיים שעליכם להגיד לילדכם זה "אני אוהב אותך", בעוד ששבחים בסגנון "אתה כל כך חכם!" הוכחו כבר במספר מחקרים כמזיקים למוטיבציה, וקביעות כמו "אתה מושלם!" גורמים לדחף פרפקציוניסטי מזיק. נותר לנו לתהות מה הם המשפטים שאנו אמורים להגיד לילדינו על מנת שיגדלו להיות עצמאיים ושאפתנים? את התשובות תמצאו בכתבה הבאה.

1. פעוטות (גיל 3-1): "בבקשה"

"לפעוטות עיניים גדולות והם חוקרים את העולם שסביבם באופן תמידי על מנת להבין כיצד הכול עובד", אומרת איימי מקרידי, סופרת ויועצת להורים. "אם תגידו להם כל הזמן 'לא' או 'אל תעשה את זה', תורידו להם את הרצון והיכולת לחקור את סביבתם, ובכך אתם עלולים לפגוע גם ביכולותיהם העתידיות". מומלץ שתביעו באופן ברור את המסר שברצונכם להעביר כדי שילדכם יבין אתכם בצורה הנכונה ביותר. אמרו למשל "היה עדין" במקום "אל תרביץ!". קבוצת הגיל הזו נמצאת בשלב בו הבנת השפה עדיין מתפתחת, ופקודות שדורשות מהם לא לעשות דברים מצריכות חישוב כפול (קודם כל צריך לזכור שאסור לעשות את הפעולה הזו, ואחר כך צריך לפעול באופן מודע כדי למנוע אותה). במקום זאת, מומלץ להשתמש בפקודות "עשה" במקום "אל תעשה", אשר יתסכלו פחות אותם וכך גם אתכם.

2. הגיל הרך (5-3): "כן!"

מאבקי כוח עם ילדים שלומדים להגיד "לא" יכולים להתיש אתכם, אך זה לא תמיד חייב להיות ככה לפי הצעתה של מקרידי. הפתרון הוא למצוא דרך להגיב לכל שאלה ב-"כן". אם למשל בתכם מתעקשת שתיקחו אותה לפארק לרכוב על אופניים בדיוק כשאתם צריכים לעשות קניות לשישי, במקום להגיד לה "לא!", נסו להגיד "אין בעיה, טיול אופניים יהיה כיף, רוצה לעשות כזה ביום שבת?". ייתכן שתידרשו לחשוב על התשובות שלכם, אך אם תתאמנו על כך התגובות החיוביות לא יאחרו להגיע. בנוסף לכך, זה שווה את המאמץ משום שכל אמירת "לא" בלבד מזמינה משא ומתן ונדנודים מצד הילדים. התשובה שאומרת "כן" נותנת להם את ההרגשה שקיבלו את מה שרצו ברוב המקרים.

3. גיל בית ספר יסודי (11-6): "העבודה הקשה השתלמה!"

חשוב לשבח את הילדים, כך אומר הפסיכולוג הטקסני ד"ר קארל פיקהרדט, שכותב ספרים מצליחים בנושא גידול ילדים. "תגובות מילוליות פשוטות וישירות לפעולה או החלטה מסוימת שהילד עשה יכולות להשפיע רבות על בניית הביטחון העצמי שיהיה לו". כיוון שילדים בגיל זה מתחילים להתמודד עם קבלת ציונים בבית הספר בפעם הראשונה, דאגו לציין את ההשפעה שהייתה למאמץ על התוצאות. "כדאי שתקדמו את מה שנקרא 'הלך רוח צמיחתי'", מסבירה מקרידי. "כך תרמזו להם שעבודה קשה מניבה תוצאות טובות. ילדכם לא רק חכם, אלא גם מסוגל לכל דבר, כל עוד ישקיע מאמץ. הראו זאת לילדכם והם יישמו את היכולות האלה בבית הספר, במגרש הכדורגל, וגם בשלב מאוחר יותר, בקריירה".

4. גיל ההתבגרות המוקדם (15-12): "אני מבין אותך"

במהלך תקופת המרד הזו לאמפתיה יש תפקיד משמעותי. ילדכם עובר תקופה שמתחילה להיות לא פשוטה עבורו, ואם תראו שאתם מזדהים ומודעים למה שהוא עובר, מקרידי נשבעת שהוא לא יתנהג כמו נער חצוף שיחשוב שכל העולם, כולל אתם, נגדו. "כשנערים צעירים מרגישים שאתם בצד שלהם בכל נושא (בריונות בבית הספר, מערכת יחסים חדשה), הסיכוי שיהיו פתוחים ויבואו לדבר על כך אתכם עולה", היא אומרת. פשוט הראו להם שאתם מבינים את צרותיהם, אפילו אם הן מגיעות מכם באופן ישיר, למשל אם ביקשתם מבנכם לפנות את מדיח הכלים ואין לו חשק, הגיבו ב"אני יודעת שאין לך חשק, זו גם לא הפעילות המועדפת עליי, אך מטלות בבית לא נעשות בחשק, אלא כי צריך לעשות אותן."

5. גיל ההתבגרות המאוחר (21-16): "מה התוכניות שלך?"

"אנחנו לא יכולים לצפות מנערים שייקחו אחריות אם אנחנו לא נותנים להם את ההזדמנות לתרגל אותה", אומרת מקרידי. אמנם חלקם עשויים ללמוד את משמעות האחריות במהלך השירות הצבאי, אך חלקם הגדול עדיין אינם באמת לוקחים אחריות על חייהם ועל עתידם שלאחר השחרור. עוד לפני הגיוס, עליהם לדעת לאן הם רוצים להתגייס, ועוד לפני השחרור, מומלץ שידעו מה הם רוצים לעשות עם חייהם. "שאלו את ילדיכם שאלות כמו 'במה אתה מתכנן לעבוד בחופשת הקיץ?' או 'אתה צריך להתייעץ?'", אומרת מקרידי. "זה מבטא את הביטחון והאמונה שלכם בהם ובכך שיש להם יכולת לתכנן קדימה, וגם דורש מהם להשקיע מחשבה בעתידם". כמובן שהם עלולים לפשל לפעמים ולעשות את הבחירות הלא נכונות, מוסיפה מקרידי, אך אם הם יזהו את התמיכה שלכם, תתפתח בהם תחושת עצמאות. "אמון הדדי הוא קריטי", אומרת ד"ר קתרין קרסי, פרופסור לשעבר לחינוך מוקדם עבור ילדים באוניברסיטת אולד דומיניון שבווירג'יניה, ארה"ב. "אם בני נוער יודעים שאתם סומכים על שיקול הדעת שלהם, זה יגרום להם לרצות לעמוד בציפיות שיש לכם מהם", היא אומרת. 

6. ילדים בוגרים (22 ומעלה): "אני כל כך שמח לראות אותך!"

אחרי שעזבו את הבית ויצאו לחיות את חייהם הבוגרים, הילדים שלנו חוזרים לבקר את הוריהם מדי פעם, חלקם לעתים קרובות יותר וחלקם לעתים רחוקות, אך שלא כמו בשלבי הגילאים הקודמים, בגיל הזה כבר לא תראו את ילדכם באופן רציף, והשינויים שבו יהפכו לבולטים יותר. הימנעו מהערות בסגנון "עלית במשקל?", או "למה אתה לא מביא לפה איזו מישהי חמודה?". הערות מסוג זה עלולות לגרום לילדכם לבקר פחות ופחות בשל הלחץ שאתם מפעילים עליו לרצות אתכם, למרות שהתחיל בחיים עצמאיים הסובבים סביב צרכיו שלו. כשילדכם מגיע לביקור, פשוט הראו לו כמה שאתם שמחים לראות אותו והזכירו לו שאתם אוהבים אותו ודואגים לו, אך גם סומכים עליו שיעשה את הבחירות הנכונות. אם פעלתם על פי כל העצות שבשלבי הגיל המוקדמים יותר, גידלתם ילד שמסוגל להיות עצמאי ושאפתן.