היחס בין החיובי לשלילישרה חנה רדקליף, ד"ר לפסיכולוגיה

לפני שאפשר להתחיל להתהדר באסטרטגיות הורות מתוחכמות, חשוב קודם לבנות את הבסיס.

יחסי הורים וילדים הם בראש וראשונה מערכות יחסים. ה"כוח" של ההורים נובע מהיחסים הטובים שיש להורה עם ילדו. הדבר ברור במיוחד בגיל ההתבגרות, כשהכוח הפיזי לבדו כבר אינו מקנה להורה שום נקודות יתרון.

ההשפעה היחידה שיש להורה על ילדו בגיל ההתבגרות נובעת מאהבה. אם לילד אכפת מהוריו, הוא ינסה לעשות את הדבר הנכון למענם. אם לא אכפת לו מהוריו, הוא יעשה ככל העולה על רוחו.

גם בשנות הילדות המוקדמות עיקרון זה נכון, אולם הוא פחות ברור. לעתים הורים לילדים צעירים סבורים שהסמכות שלהם נובעת מהכוח שלהם ומעובדת היותם גדולים יותר. עם זאת, סוג זה של כוח יכול לשלוט רק בגופו של הילד – לא ברוחו, שנשארת תמיד חופשייה. הכוח אמיתי של ההורים נובע תמיד מאהבה.

אבל אנחנו אוהבים את הילדים שלנו!

מובן שאתם אוהבים אותם! אבל השאלה היא, האם ילדיכם יודעים זאת?

האם ילדכם זוכה לנשיקות עדינות כשהוא ער – או רק כשהוא ישן? מה קורה כשהוא מתעורר בבוקר? האם אתם מרעיפים עליו באופן קבוע מחמאות, שבחים ויחס חיובי בלתי מותנה?

או אולי זה נשמע יותר כך: "קדימה! אתה תאחר! הניחי את זה מיד לפני שתשברי את זה! תנקה את הבלגן שעשית תיכף ומיד! תאכלי את ארוחת הבוקר שלך... צחצחי את השיניים... סדר את המיטה... אתם עוד מעט מאחרים!... עזבי את אחיך בשקט... איפה שיעורי הבית שלך?... נו כבר!"

אתם לא מתכוונים להיות ביקורתיים. ילדכם פשוט זקוק להרבה הכוונה בבוקר. ואחר הצהריים. ובערב. ובעיקר לפני שהוא הולך לישון.

אז איך אפשר לגרום לו/ה לזוז?

התשובה תמיד טמונה באיכות היחסים. נכון, יש כמה טכניקות חשובות בהן ניתן להשתמש כדי להשיג שיתוף פעולה, אבל אין שום טכניקה שתעבוד בהיעדר מערכת יחסים בטוחה ואוהבת. מערכת היחסים היא הבסיס לכל המשמעת וההכוונה. אם כך, הבה נשוב למערכת היחסים:

ככל שילדכם יקבל תשומת לב חיובית רבה יותר, כך הוא ישתף יותר פעולה. חזרו על משפט זה בקול עשר פעמים: "ככל שילדכם יקבל תשומת לב חיובית רבה יותר, כך הוא ישתף יותר פעולה". משפט זה הוא המפתח להורות מוצלחת. שננו אותו!

ממצאים אלה מבוססים על ניתוח מעמיק של אינטראקציות (שתועדו בווידיאו) בין הורים לילדים בשעות שיא במשך היום.

לדוגמה, כיצד תיראה האינטראקציה שלכם עם ילדיכם בשעה שלאחר ארוחת הערב? אם היה עליכם לסווג כל משפט כאינטראקציה חיובית (+) או כאינטראקציה שלילית (-), מה היה היחס בין השלילי לחיובי?

ומה לגבי תחילת היום? ובשעת ההשכבה לישון?

כדי לסייע בבדיקה העצמית, להלן סוגי אינטראקציות חיוביות עם ילדיכם:

+ חיבוקים ומגע נעים אחר.
+ נשיקות.
+ שבחים ומחמאות.
+ הקשבה אמפתית ולא שיפוטית.
+ הענקת מתנות, הפתעות, פרסים.
+ חיוך, צחוק.
+ משחק עם הילד, הקראה לילד.
+ דיבור, שיתוף במחשבות וברגשות.
+ הירגעות או עבודה משותפת זה לצד זה.
+ מתן עזרה או עצה כשהילד מבקש זאת מכם.

להלן סוגי אינטראקציות שיכולות להיות שליליות לגבי ילדיכם:

- חלוקת הוראות.
- תיקון הדברים שהם עושים, אומרים וכו'.
- איומים.
- עונשים.
- בקשות חוזרות ונשנות.
- הרמת קול וסימני כעס אחרים.
- הבעת פנים כעוסה.
- התנהגות מגבילה (אמירת "לא" או "די").
- אלימות מילולית כגון קריאה בשמות, עלבונות, ציניות, השפלה.
- התעלמות או הפגנת חוסר עניין או היעדר זמינות מצידכם.
- זירוז.

שאלה של יחס

למעשה, בלתי אפשרי להיות הורה מבלי להשתמש בחלק מהאינטראקציות השליליות. אותן אינטראקציות לא נועדו להיות שליליות – הילד פשוט מרגיש שהן שליליות. ההורה משתמש בהן כיוון שהן הכרחיות בזמן נתון.

מובן שאנחנו לא משתמשים באינטראקציות השליליות רק בגלל שהן נדרשות מפעם לפעם, אלא בעיקר משום שאנחנו בני אדם בעלי חולשות ומגבלות אנושיות – כגון מצבי רוח רעים, עצבנות, מזג רע, אימפולסיביות ותחושת לחץ או חוסר אונים שהופכים לזעם.

יש מקום לחולשה אנושית בתפקיד ההורות, אך הכול למעשה תלוי ביחס בין האינטראקציות החיוביות לשליליות. באיזו תדירות אתם משתמשים בטכניקות שליליות בהשוואה לחיוביות? בשעה נתונה, כמה אינטראקציות חיוביות וכמה אינטראקציות שליליות יש לכם עם הילד?

אם יש להורה בעיקר אינטראקציות חיוביות עם הילד, הילד יחשיב את ההורה כהורה אוהב. מצד שני, אם להורה יש בעיקר אינטראקציות שליליות עם הילד, הילד בדרך כלל ירגיש שההורה לא אוהב אותו ואפילו פוגע בו – למרות שההורה עשוי להרגיש מלא אהבה כלפי הילד!

היחס האידיאלי בין אינטראקציות שליליות לחיוביות הוא 80-20. כלומר, הורה יכול להרשות לעצמו אינטראקציה שלילית אחת עם הילד על כל ארבע אינטראקציות חיוביות.

לדוגמה, שלושה חיבוקים ונשיקה יקנו לכם בקשה אחת ("הגיע הזמן לשיעורי בית"). או לאחר שלוש מחמאות ועוגיה, תוכלו להשתמש באיום ("הפסק להציק לאחותך או שתצטרך לעזוב את החדר").

לא משנה כמה דברים ילדיכם עושים שלא כשורה, אינכם יכולים להרשות לעצמכם לשנות את היחס של 80-20.

מקור: aish