1. להיות חברים שלהם
הורים רבים חושבים שאם הם יהיו החברים הטובים של ילדיהם, הם יכבדו אותם יותר, יקשיבו לכל מה שיגידו ואולי אף יספרו להם סודות כמוסים. קל להבין את השאיפה הזאת, אבל אם נסתכל על המצב הזה מזווית שונה וחכמה יותר, נצטרך לשאול את עצמנו את השאלה "מהו חבר?". חבר הוא אדם קרוב שאיתו אתה יכול לדבר בצורה גלויה ופתוחה על הכל, כששני הצדדים מגיעים ממקום של הבנה ולא של שיפוט. להורים לעומת זאת יש תפקיד אחר; הם מונעים מאהבה ואכפתיות, ותמיד יהיו שם כשהילד זקוק לתמיכה, אך יש בקשר הזה גם פן חינוכי שחשוב מאוד לעתידו של הילד.
הורה יכול להשתטות עם ילדיו ולהיות חברמן, אבל במקביל צריך להבהיר להם היכן עובר הגבול בין ההורה החבר להורה המחנך. יחד עם זאת, כדי שהילדים ירגישו טוב עם עצמם ויגדלו כמו שצריך, עליכם לשחרר אותם מעט ולתת להם לחפש את חבריהם בקרב אנשים בני גילם, ולא אצל הוריהם. תנו להם לדעת שאתם בוטחים באופן שבו הם בוחרים את האנשים שיהיו ראויים להיקרא חברים, ולמדו לתמוך אחד בשני ולכבד אחד את השני. רק כך תשיגו את האמון שאתם רוצים לזכות בו בעזרת יצירת החברות ביניכם, והילדים שלכם ירגישו בנוח לצדכם.
2. לענות במקומם
מעטים ההורים שלא מכירים את התרחיש הבא: אתם הולכים לבדיקה אצל הרופא או כל מפגש דומה, וכאשר שואלים את ילדכם שאלות, אתם עונים במקומו באופן אוטומטי מבלי לתת לו אפשרות לעכל את השאלה ולענות בעצמו. במצב הזה אתם לוקחים מילדיכם את האפשרות להחליט אם הם רוצים לענות ועל מה הם לא מעוניינים להשיב, ומורידים להם את הביטחון העצמי שאתם כל כך דואגים לטפח. כדי לא להוביל למצב שכזה, עליכם להבין שההרגל הזה חייב להשתנות, וזאת כל זמן שיש לילד את היכולת לדבר בעצמו. בפעם הבאה שתיקלעו למצב דומה רצוי שתעצרו את עצמכם לרגע ותתנו לילדכם את המרחב לדבר לבד במקום לענות במקומו.
3. לדכא את הצרכים שלהם
אחד הוויכוחים הנצחיים בין הורים לילדים נוגע לשימוש במילה "רוצה" מול המילה "צריך". לדוגמה כאשר הילד מבקש נעלי ריצה, הוא אומר להורה, "אני צריך נעלי ספורט מהסוג הזה". ברוב המקרים יתחיל ויכוח סביב השאלה למה דווקא את הסוג הזה ולא דגם אחר, הרי מבחינת ההורים כל הנעליים הן אותו הדבר, אך עבור הילד סביר להניח שיש סיבה טובה להעדפה הזאת, למרות שהוא לא תמיד יודע להסביר אותה. אם גם לאחר הסבר לא נקשיב לצרכים של ילדינו, הם ירגישו מדוכאים ויוותרו על רצונותיהם, דבר שעלול לגרום להם לחוש כקורבן חסר אונים, או לעורר מרדנות. על מנת שזה לא יקרה, עליכם לנסות להבין לעומק מה ילדיכם צריכים ולהשקיע מאמץ בפענוח הרצונות שלהם.
4. לפנק אותם יותר מידי
הרצון להעניק ולפצות על חסכים שהיו לנו בילדות טמון בלא מעט הורים, אך המחשבה "אני אתן לילד שלי כל מה שלי לא היה" היא בעייתית במרבית מהמקרים. ילד לא צריך שיקנו לו דברים חדשים כל הזמן כדי שיהיה שמח, והוא לא צריך שירוצו אחריו כל היום או ילבישו ויאכילו אותו כשביכולתו לעשות זאת לבד. הדבר הראשון והבסיסי שילד רוצה, וצריך, זה עצמאות. החל מגיל שנתיים-שלוש ילדים יכולים להתלבש לבד, להכניס את הבגדים המלוכלכים לסל הכביסה ויותר מכך, הם גם כנראה רוצים לעשות את זה בעצמם. הורים שלא מאפשרים זאת מונעים מילדיהם את הזכות לעצמאות ופוגעים בהם מבלי לדעת.
ילדים שחוו יחס שכזה יהפכו למבוגרים מפונקים שרגילים לכך שעושים עבורם תמיד הכל, וברגע שלא יהיה מי שיעשה זאת בשבילם הם יחושו תסכול עמוק. כדי להעצים את ילדיכם ולהעניק להם את העצמאות לה הם זקוקים, עליכם לתת להם לעשות כמה שיותר דברים בעצמם, כל אחד לפי גילו ויכולתו. אל תאמרו "זה קשה" או "הוא עוד קטן", שכן ככל שתאצילו עליו סמכות הוא יוכיח לעצמו ולכם שאין דבר שהוא לא מסוגל לעשות.
5. לבחור עבורם את התחביבים ותחומי העניין
הרצון של ההורים שילדיהם יהיו מוצלחים ומוכשרים היה קיים מאז ומעולם, ואין כל רע בשאיפות שכאלה, אך צריך להיות זהירים בנוגע לדרך שבה מממשים אותן. הורה צריך לדעת להתחבר אל נפשו של הילד ולא להכריח אותו ללמוד אחרי שעות הלימודים תחומים שהוא לא מתחבר אליהם. אם יש לכם חלום שהילדים שלכם יהיו רופאים, נגנים או מקצוענים בכל תחום אחר והם לא מוצאים בזה עניין, אל תשלחו אותם בכוח לחוג/קורס כזה או אחר. בסופו של דבר אתם תגיעו למצב שבו אתם מוציאים כסף מיותר, בעוד שהילד לא מרוויח מהפעילויות האלו דבר ורק מרגיש מתוסכל. במקום זאת, עליכם להיות סבלנים ולנסות להבין את נטיות הנפש של הילדים שלכם, לפני שאתם בוחרים עבורם תחביבים או פעילויות העשרה. שאלו אותם מה הם אוהבים ואז תפתחו להם את תחום העניין שלהם. אל תחשבו שהם עדיין לא יודעים מה הם רוצים, וזכרו שהרצונות שלהם לא תמיד יהיו זהים לשלכם.
6. לכפות עליהם העדפות אישיות שלכם
לכל אחד מאיתנו יש העדפות במגוון תחומים בחיים כמו סגנון מוזיקלי, מזון ועוד. העדפות האלו נרכשו עם השנים ואת רובן בחרתם בעצמכם לאחר ניסויים רבים וטעיות. במקום לכפות עליהם את ההעדפות האלו, עליכם להבין שילדיכם מפתחים את ההיבט הזה באישיות שלהם ולהעניק להם את הזכות והיכולת לבחור לעצמם את מה שהם אוהבים, כפי שאתם בחרתם לעצמכם. הניחו להם להיחשף לסגנונות ספרותיים שונים, סרטים מגוונים וכדומה. תנו להם לערוך את הניסוי והטעייה שלהם וזכרו שאין זה מחייב שתחומי העניין שלכם יהיו זהים. דבר נוסף שאסור לעשות הוא לכפות עליהם את הדברים שאתם אוהבים או מכירים, שכן זה רק יגרום לריחוק ולסלידה. כל שעליכם לעשות זה פשוט להיות שם עבורם וכאשר הם ירגישו שמצאו את מה שהם אוהבים, פרגנו להם אפילו אם זה לא קולע לטעמכם. גם אם ילדיכם לא מראים זאת, הדעה שלכם והתמיכה חשובים להם מאוד.
7. לקחת קרדיט על ההצלחות שלהם
יש הורים שמעלים תמונות של הילד שלהם לרשתות החברתיות עם כיתוב בסגנון: "התחלנו ללכת!", "אכלנו!" וכן הלאה, אבל מי זה בעצם אנחנו? עד כמה שזה יפה ונחמד, יש משהו שכל הורה צריך להבין – אלו הם לא ההצלחות שלכם, אלא של הילד. נכון שאתם משקיעים זמן בהאכלה, טיפול ולימוד, אבל בסופו של דבר לילדים מגיע עיקר הקרדיט. אם חשבתם שהדחף הזה מסתיים בגיל הרך יש טעות בידכם, משום שכאשר הילדים גדלים זה נעשה לעיתים אף מוגזם, במיוחד כאשר ההורים מתחילים לספר על ילדיהם שסיימו תואר ראשון, תואר שני וכן הלאה או מצאו עבודה עם שכר גבוה, ומציגים זאת כאילו זה קרה בזכותם. אין ספק שיש לכם חלק גדול בהצלחה, אבל אתם צריכים לזכור שילדיכם הם אלו שהשקיעו באמת ויש לתת חיזוק ליכולת ההתמדה שלהם. אין זה אומר שאסור לכם להיות גאים בהצלחות של ילדיכם, אבל אל תהפכו אותן להצלחות שלכם.
8. אל תבחרו את המתנות עבורם
בגיל הרך אין לילדים יכולת בחירה ואנו דואגים לקנות להם את מה שהם צריכים ולספק את כל מה שחסר להם, כולל מתנות שאנו בוחרים עבורם, כמו צעצועים להתפתחות חינוכית או בגדים יפים. מהרגע שהילדים יכולים לדבר, חשוב לשמוע את דעתם ולשאול אותם מה הם היו רוצים שתקנו להם במתנה. אין זה אומר שתקנו להם כל דבר שהם רוצים וכמובן שיש את מגבלת התקציב והגיל, אך חשוב לתת להם להביע את עצמם. לכם זאת אולי שאלה אזוטרית, אך עבורם זהו פרט חשוב ביותר שישפיע על המשך חייהם הבוגרים, שכן זה מקנה להם את היכולת לבחור, לקבל החלטות ולהתמודד עם התוצאות. אז לפני יום ההולדת הקרוב של ילדיכם זכרו לשאול אותם מה הם רוצים שתקנו להם - לכם זו שאלה שאולי נשמעת קטנה, אך היא המתנה הגדולה ביותר שתוכלו להעניק לילדיכם לכל החיים.
9. לספור להם את הכסף
כסף הוא נושא רגיש ואישי שרבים נוהגים לא לחלוק עם אף אדם אחר. אז מדוע כאשר זה מגיע לקופת החיסכון של ילדיכם, זה נראה לכם הגיוני לבדוק כמה כסף הם צברו עד עתה? נסו לחשוב איך אתם הייתם מגיבים אם ילדיכם היו פותחים לכם את הארנק ללא אישור או בודקים כמה כסף יש לכם בחשבון הבנק - סביר להניח שהייתם יוצאים מדעתכם מרוב כעס. אמנם הבדיקה שלכם נובעת מדאגה שאולי הם צריכים כסף ומתביישים לבקש, או רק מרצון לדעת אם הם מנהלים נכון את ההוצאות הכספיות שלהם, אך עליכם לדעת שזה לא בסדר. גם אם אתם אלה שנותנים לילדיכם את דמי הכיס, אל תתפתו לפתוח את קופת החיסכון שלהם ללא אישורם, שכן הכסף הזה הוא שלהם והם רשאים לעשות בו כרצונם אלא אם נקבע אחרת מראש. הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות עבור ילדיכם הוא ללמד אותם כלכלה נכונה בהתאם לגילם, למשל: איזה מטבע שווה יותר, לדעת לרכוש מוצרים בצורה חכמה, להוציא כסף רק אם חייבים ועוד. שיעורי הכלכלה שתתנו להם ילוו אותם לאורך חייהם ויהוו את הבסיס המשמעותי ביותר עבורם בעתיד.
10. לחדור לחייהם הפרטיים
כלל זה חשוב בעיקר להורים לבני נוער ומתבגרים, אך יכול לעזור לכולם. אם יצא לכם לשמוע את ילדכם אומר לכם "תנו לי קצת ספייס" יותר מפעם אחת, זה אומר שהוא מבקש קצת מרווח מחייה ושלא תיכנסו לחייו הפרטיים. אתם צריכים להבין שככל שהוא מתבגר הוא רוכש לעצמו חברים חדשים, בן/בת זוג ושדבר זה הוא נורמלי לחלוטין. שאלות חוקרות כמו "מי הבחור/ה?" הופכות למטרד שיגרום להסתרה שעלולה להיות מסוכנת. ילדים רבים יחלקו דברים אישיים עם הוריהם רק אם הם ירגישו בטוחים. במקום לחקור את ילדיכם פשוט תנו להם מעט מרווח לעצמם, ואל תשאלו יותר מידי שאלות אם אתם רואים שהם לא מוכנים לשתף אתכם בפרטים. אל תנסו להציץ בהודעות שלהם בחשאי או לקרוא אותן, והימנעו מלשאול את חבריהם עליהם. צפו מרחוק והיו זמינים להם בכל זמן שיצטרכו, עם זאת מיותר לציין שאין הדברים האמורים בסעיף זה נכללים במקרה של חשד לעבירה פלילי או מצב של סכנת חיים.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: