ההתמודדות עם ילדים ובני נוער היא אינה דבר קל והיא דורשת מאיתנו הרבה מאוד אורך רוח, סובלנות ושיתוף פעולה. לא כולנו יודעים כיצד לעשות זאת כראוי, ובחלק מהמקרים תגובה שנראית לנו ראויה עלולה לפגוע בילד שלנו או לשלול ממנו את תחושת העצמאות והביטחון. אנחנו יכולים לומר בביטחון שאף אחד מאיתנו לא נולד עם כל הכישורים שיהפכו אותו להורה לתפארת, אבל אפשר לקבל כמה כלים שיעזרו לנו להיות הורים טובים יותר, קשובים יותר ואפילו נערצים על ידי הילדים שלנו - הכירו 7 כאלה שיעזרו לכם במשימה!
1. "חייכו" להם את היום
לכל אחד מאיתנו יש תקופות קשות ובמהלך החיים אנחנו עלולים לחוות תסכולים שנובעים מכישלון נקודתי או מחוסר סיפוק כללי מהזוגיות או הקריירה. התסכול הזה גורר אחריו תחושות קשות, שלעתים "יוצאות" החוצה על הילדים שלנו בצורה לא נעימה. מצד אחד, זה מקובל להרגיש מתוסכל ואנחנו לא חייבים להסתיר את הרגשות האלה מילדינו ולהעמיד פנים שהכול בסדר, אבל מנגד אנחנו צריכים לדעת לשלוט בזה ולא "להתפרק" בפני הילד או להוציא עליו את העצבים. רוב הקטנטנים ניחנים ביכולות אבחנה חדות ומיד יודעים האם אתם כועסים או עצובים, כך שאין סיבה לתת להם הוכחה נוספת בצורה של תגובה זועמת או קולנית. אז בפעם הבאה כשאתם נמצאים בסערת רגשות והילד שלכם מבקש מכם משהו, גם אם מדובר בדבר לא חשוב במיוחד, נסו לרגע לנתק את הרגשות השליליים שלכם והשתדלו להשיב לו בנחמדות שתתפנו אליו מאוחר יותר.
2. הקפידו להיות בעניינים
הילדים שלנו לא תמיד נמצאים במצב רוח של שיחה או של מענה לכל השאלות שאנחנו שואלים אותם... אבל כשהם באים אלינו מיוזמתם לספר לנו משהו, הם מצפים לקבל את מלוא תשומת הלב שלנו, ומתפקידנו להעניק להם אותה! ניתוק קשר עין, הסטת המבט ותשובות כמו "כן, אני מקשיב" עלולים לגרום להם לחוש שהם אינם בראש מעייניכם ושיש לכם סדר עדיפויות אחר שיגרום להם להמתין זמן רב. ייתכן שאם הם ייתקלו באותה הגישה פעם אחר פעם, הדבר הזה יוביל אותם להימנע מלספר לכם דברים בעתיד. לכן, בהזדמנות הבאה שהילדים שלכם ניגשים אליכם כדי לספר לכם "משהו חשוב", השתדלו - עם כל הקושי שבדבר - לעצור לרגע את העיסוקים שלכם, להקשיב למה שיש להם להגיד, לשמור על קשר עין ורוח טובה ולהיות חלק "פעיל" בשיחה. הדבר יעלה חיוך על פניהם ויהפוך אותם למאושרים.
3. הראו להם שאתם כאן, אבל אל תלחצו
הילדים שלנו, בעיקר בימי הנעורים שלהם, נוטים לפתח אופי עקשני ומזג הפכפך. הדבר נובע מבעיות שונות שמלוות כל נער ונערה מתבגרת, ובדיוק כמונו כשהיינו צעירים - הם בטוחים שההורים שלהם לא מבינים את מה שעובר עליהם. הכי חשוב במצבים כאלה הוא לא ללחוץ על הילד או הילדה שלכם לספר על הדברים שמטרידים אותם. כל אחד מאיתנו מתמודד עם הבעיות שלו בצורה שונה וכל שנדרש מכם לעשות הוא להעביר את המסר שאוזניכם כרויות בכל עת לשיחה על בעיותיהם, אך לעשות זאת פעם אחת בלבד ולתת להם לקחת את הצעד הבא. הפצרות חוזרות ונשנות בילד שלכם רק ירחיקו אותו מכם ויגרמו לו לראות בכם גורם שתמיד דואג להזכיר לו את בעיותיו. על כן, אחרי שהבהרתם פעם אחת שאתם מוכנים לעזור בכל מה שצריך, עדיף להימנע מלהתייחס שוב באופן ישיר אל הבעיות ולתת לדברים קצת לשקוע ולחלחל...
4. הבעיות שלהם = הבעיות שלכם
אם יש דבר שגורם לילדים או לבני נוער להתעצבן או לאבד ביטחון בעצמם הוא כאשר הסביבה לא לוקחת אותם ברצינות. גם אם התנהגותו או דבריו של הילד שלכם נשמעים לכם מגוחכים ו"ילדותיים" מדי לגילו, במקום לעקוץ אותו או להטיף לו מוסר, מוטב שתבחרו בדרך שתגרום לו לחוש שרגשותיו טבעיים ולא חריגים. אם הוא או היא מציגים בפניכם בעיה מסוימת, השתדלו לנבור בזיכרון שלכם, לחפש מקרה דומה שקרה לכם בעבר ולשתף אותו כדי ליצור תחושה של הזדהות וקרבה. גם אם לא מצאתם מקרה כזה, תמיד תוכלו לחזור לסעיף 2 ולהפגין התעניינות אמיתית ופעילה בדבריו.
5. אל תחשפו את סודותיהם!
לפני שהילד או הילדה שלכם ניגשים אליכם כדי להתוודות על דבר שהם עשו או שקרה להם היום, הם אוזרים הרבה מאוד אומץ. אך ברגע שאתם חושפים את ה"וידוי" הקטן שלהם בפני אחרים, בייחוד כשהם נמצאים בסביבה ומקשיבים, הדבר עלול לגרום להם להרגיש שאולי לא כדאי לשתף אתכם בסודותיהם הכמוסים - גם אם הם לא כאלה "כמוסים" בעיניכם. לכן, כאשר הם משתפים אתכם במשהו, עליכם לדעת לזהות את הרגשות ואת המניעים שגרמו להם לשתף אתכם בסוד ולהפעיל שיקול דעת האם שיתוף של המידע הזה יגרום למבוכה ולפגיעה ברגשותיהם.
6. אל תתקפו אותם בשאלות
התחלות חדשות עלולות להיות מאוד מבלבלות ומערערות עבור רוב האנשים - קל וחומר כאשר מדובר בילדינו מחוסרי הניסיון. כשהילדים שלנו חוזרים מהיום הראשון שלהם בלימודים או בחוג והם מעט המומים, מודאגים או "בעולם אחר", זה בדיוק הרגע לתת להם לעכל את המציאות, לגבש דעה על מה שעבר עליהם ולא לתקוף אותם בשאלות על איך עבר עליהם היום הראשון. ברגע שיהיה להם מה להגיד הם לרוב יטו לשתף בעצמם. בינתיים, אתם יכולים לנסות לדבר איתם על דברים אחרים וקלילים יותר שיעזרו להם להירגע מעט. אם בהמשך היום או ביום שלמחרת הם לא נפתחים ומספרים מיוזמתם, אפשר לשאול אותם בדרכים עקיפות על היום שלהם - "מה המורה חשבה על הציורים שלך?"; "אהבתי מאוד את התיק שבחרת לשנה הזו". דרך נוספת היא לספר להם על היום הראשון שלכם בבית הספר כדי ליצור מעין מכנה משותף ותחושת הזדהות ביניכם.
7. תנו להם לפרוש כנפיים
מהרגע שהילדים שלנו נוטשים את עריסת התינוקות ו"יורדים" אל העולם האמיתי בצעדיהם המגושמים, הם עושים כל שביכולתם כדי לבחון את המציאות ולהתנסות בה באמצעות חושיהם. העצמאות הזו, שהם דואגים לפתח מדי יום, גורמת לחרדה בקרב חלק מההורים שעלולים להרגיש כאילו הם איבדו שליטה על העולל שלהם - דבר שגורם להם "לחסום" אותו בדרכים שונות מלעשות את מה שהוא חפץ. במקום להציב כללים נוקשים שמגבילים את חופש הפעולה, מומלץ לתת לילד או לילדה שלכם לקבוע את הכללים בעצמם, להתנסות בדברים שהם רוצים ולבחון מהצד את היכולת שלהם לנהוג באחריות. אין זה אומר שצריך לאפשר להם לעשות דברים מסוכנים שעלולים לפגוע בהם, אלא להפעיל שיקול דעת באילו מקרים כדאי לתת דרור לרצונותיהם כדי לפתח אצלם את תחושת הביטחון והאחריות. ברגע שהענקתם להם את ההרגשה שאתם סומכים עליהם ורואים בהם אנשים אחראיים ובוגרים, הם עשויים להפתיע אתכם ולחשוף עוד צדדים "בוגרים" באישיות שלהם שטרם הכרתם!
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: