1. אתם מסבירים לילדיכם דברים יתר על המידה
כאשר אתם נותנים לילדיכם סיבות והסברים לדברים שאתם מבקשים מהם, הם מחקים את ההתנהגות הזו ועושים בדיוק כמוכם. משפטים כמו "אם לא תסדר את החדר שלך לא תמצא כלום בבלגן", גורמים לילדים לחשוב שיש לתת סיבה לכל דבר והם יחזירו לכם באותו מטבע עם שאלות כמו "למה אני צריך לסדר את החדר? הרי הוא יתבלגן שוב". המנגנון הזה של שאלה – תשובה – סיבה יגרום לכל הורה להיכנע בסופו של דבר לרצונו של הילד, שכתוצאה מכך יחשוב שחייבים לתת לו דין וחשבון על כל פעולה שמבקשים ממנו לעשות. בעזרת הניצחונות בוויכוחים וקבלת רצונותיו, הוא יהפוך למפונק.
מה הפתרון?
כדי לפתור את בעיית הווכחנות, עליכם להיות אסרטיביים ולגרום לילד שלכם להבין שיש דברים מסוימים שצריך לעשות גם אם אנחנו לא רוצים, כמו לסדר את החדר. תנו לו הוראות ברורות, בלי משא ומתן בסגנון "עליך לסדר את החדר לפני שתצפה בטלוויזיה". כדי להקל על עצמכם לעמוד על שלכם, אמצו משפטים כלליים שתוכלו להשתמש בהם במגוון תחומים, כמו "במשפחה הזו, כולם אמורים לסדר את החדר שלהם", כך שהילד יבין שיש חוקים ברורים ואתם לא צריכים לתת סיבה לכל דבר.
2. אתם רוכשים לילדיכם יותר מדי דברים
סימן מובהק לילדים מפונקים יתר על המידה הוא דרישה של דברים שלטענתם הם פשוט "לא יכולים" בלעדיהם. זה קורה כאשר הילדים "מציקים" לנו על דבר מה מסוים שהם רוצים מחנות כלשהי, ואנחנו נכנעים להם כי זה פשוט יותר מאשר להתחיל עמם וויכוח. אם הילד שלכם מתחיל בהתקף זעם ואתם נכנעים לו, הוא לומד שכל מה שעליו לעשות כדי לקבל את חפצו זה לעורר מהומה קטנה. גורם נוסף לפינוק יתר בתחום הזה נובע מהעובדה שלעתים אנחנו רוכשים לילדינו דברים כדי לשמח אותם, וכאשר זה הופך להרגל הם לא יעריכו זאת באותה מידה כמו בעבר. זה גוזל מהם גם את האושר שבציפייה לדבר מה שייקח להם זמן לקבל וגם את השמחה שהם מרגישים בעת קבלה של מתנה ייחודית.
מה הפתרון?
אם אתם הולכים לחנות עם ילדיכם, הכינו אותם מראש בנוגע למטרת הרכישה, ואמרו למשל: "אנחנו הולכים לחנות הצעצועים כדי לקנות מתנה לבן הדוד שלך". אם ילדיכם עושים מהומה, התעלמו מהם והמשיכו בתכנון שלכם. חשוב שתבהירו להם גם שהם יקבלו מתנות במועדים מיוחדים ולא בכל פעם שמתחשק להם צעצוע חדש. כך, אם למשל הם מבקשים שתקנו להם ערכת רכבת, אמרו להם "אנחנו יכולים לרשום את זה ברשימת המשאלות שלך ליום ההולדת". בנוסף, השתדלו לספק לילדיכם חוויות חיוביות שלא קשורות לחפצים גשמיים, כמו פעילויות משותפות בתוך ומחוץ לבית, כך שהם לא יהיו תלויים בגורמים חומריים שיביאו להם אושר.
3. אתם נותנים לילדיכם יותר מדי תשומת לב
לעתים, בניסיון לגרום לילדינו להרגיש שהם מיוחדים, אנחנו מביאים אותם לחשוב שהם האדם היחידי בחדר וכל תשומת הלב צריכה להיות מופנית אליהם. אם ילדכם מנסה למשוך את תשומת לבכם בכל מצב ואתם מאפשרים לו לקבל אותה, כמו בזמן שיחה עם הורה אחר בגינה למשל, זה עלול להיות בעייתי ולגרום לו להפוך למפונק. חשוב לגרום לילדים להרגיש מיוחדים ואהובים, אבל אסור לנו להפנות את תשומת לבנו בלעדית אליהם בכל רגע נתון, כך שבסופו של דבר הם יחשבו שהמיקוד צריך להיות תמיד עליהם. "זה אף פעם לא מוקדם מדי להגיד לילדכם 'אתה חשוב מאוד, אבל כולנו חשובים'" אומר פרופ' סאל סבר, יועץ לחינוך ילדים.
מה הפתרון?
בנוסף להסבר על החשיבות של האנשים סביב, חשוב שלא תתנו לילדיכם יותר מדי תשומת לב יחידנית. הסבירו להם על מצבים בהם אסור להם להפריע, למשל "כשאתה רואה שאני בטלפון, אל תקטע אותי", ומתי הם יוכלו להגיד את מה שהם רוצים, כמו "אני אדבר איתך ברגע שאסיים את השיחה. בינתיים, תחשוב על מה שאתה רוצה לעשות אחרי שאסיים". חפשו גם הזדמנויות להראות להם שאנשים אחרים הם גם חשובים; "זה מעניין מאוד אבל עכשיו אנחנו רוצים לשמוע על הטיול של סבתא".
4. אתם עוזרים לילדיכם יותר מדי
"אימא, אני צמא! תביאי לי מים!" זה משפט שהורים רבים מכירים, ואמנם יש פעמים שילדינו זקוקים לעזרה, אבל לא צריך למהר אליהם בכל פעם שהם מבקשים דבר מה. הסיבה שהם עושים זאת היא משום שהתרגלתם לסייע להם בכל עניין פעוט, אפילו בגילאים שהם כבר מסוגלים לעשות דברים באופן עצמאי. פעמים רבות זה קורה להורים באופן בלתי מודע, אז חשוב שתהיו ערניים להתנהגות הזו ותלמדו לתת לילדיכם לעשות דברים בעצמם ברגע שהם מסוגלים לכך, אחרת הם עלולים להפוך למבוגרים עצלים ונטולי מוטיבציה.
מה הפתרון?
"הדרך היחידה להתמודד עם תחושות של תסכול היא לחוות אותן", כך אומר פרופ' דן קינדלון, פסיכולוג מאוניברסיטת הארוורד, "אז עמדו רגע בצד ואפשרו לילדכם להתמודד עם ההמתנה. אמרו לו 'אני עסוק עכשיו, אבל אעזור לך אחרי שאסיים לנקות את המטבח'". כאשר אתם עושים זאת, הדגישו בפני ילדכם שהוא מסוגל לבצע את מה שהוא רוצה בכוחות עצמו עם משפטים בסגנון "אני בטוח שילד גדול כמוך, שמתגלש לבד, יכול גם למרוח חמאה על הטוסט בכוחות עצמו". כאשר תעשו זאת, ילדיכם יבינו שיש דברים שהם מסוגלים להתמודד איתם בכוחות עצמם וכך הם יוכלו להפוך למבוגרים עצמאיים בעלי יכולת התמודדות עם אתגרים.
5. אתם מוותרים לילדכם על התנהגות לא מתחשבת
"הם רק ילדים" זה משפט שגור בפיהם של הורים רבים, אך לשלושת המילים האלה עלולה להיות השפעה שלילית ומרחיקת לכת שיכולה לגרום להם להיות מפונקים ולא מתחשבים. אכן יש שלב בינקות שילדינו לא מודעים לרגשות הסביבה, אך כאשר הם לומדים לדבר ולתקשר, חשוב לגרום להם להבין שלמילים שלהם יש השפעה על תחושותיהם של אחרים. אל תמחלו להם על משפטים כמו "אבל רציתי ברבי!" כאשר הם מקבלים בגד ליום ההולדת למשל.
מה הפתרון?
אין זה מספיק להגיד את המשפט "זה חצוף", שכן חשוב שתגרמו לילדכם להבין איך אנשים אחרים מרגישים. למדו אותם לשים את עצמם במקומם של אחרים: "איך אתה חושב שהיית מרגיש אם היית מבלה את כל אחר הצהריים בהכנת מתנה עבור דודה שלך והיא הייתה אומרת 'זה לא מה שרציתי'?". תגרמו להם להבהיר את העמדה שלהם בצורה מכובדת ונעימה כדי שיהיו אנשים מתחשבים, כך שבמקום להגיד "לא רציתי פסטה לארוחת ערב!" הם יגידו משפטים כמו "תודה שהכנת פסטה, אבל זה כבר לא המאכל האהוב עליי. אפשר להכין שניצל בקרוב?"
6. אתם לא מלמדים את ילדיכם לחלוק
"זה שלי!" הוא משפט שנאמר על ידי לא מעט ילדים, ויש לכך סיבה ביולוגית; אם ילדיכם מסרבים לחלוק צעצועים או מכים אחרים שמנסים לקחת אותם מהם, זה נובע מדחפים בלתי נשלטים שגורמים להם לבטא את רגשותיהם בצורה פיזית ולא מילולית. זה הופך לבעיה כאשר הם ממשיכים בהתנהגות הזו לאורך זמן ומסרבים לשתף בחפציהם בגינת המשחקים למשל. אם אתם מוחלים לילדיכם על התנהגות כזו ולא מלמדים אותם לחלוק, הם יתפנקו יותר ויותר עם הזמן ויסרבו לחלוקה ושיתוף גם כשיהיו מבוגרים יותר.
מה הפתרון?
תחילה חשוב להבין שחוסר הרצון לחלוק הוא טבעי ויעבור עם הזמן בתנאי שתלמדו את ילדכם כיצד לעשות זאת. אם יש לילדכם צעצוע אחד אהוב במיוחד והוא חושש לחלוק אותו כאשר חבר אמור להגיע, אל תכריחו אותו לעשות זאת דווקא עם אותו הצעצוע - במקום זאת, עזרו לו להניח אותו בצד והוציאו צעצועים אחרים במקום. כאשר ילדכם מסרב לשתף צעצועים שהם לא שלו, בגינה למשל, התערבו ואמרו לו שצריך לתת גם לאחרים ליהנות מהמשחקים וודאו שהוא עושה זאת. הילד אמנם עלול לכעוס מעט, אך זה יעבור והוא ילמד לחלוק ולא לחוש שכל דבר בסביבתו שייך אך ורק לו.
7. אתם מבדרים את ילדיכם בכל פעם שהם דורשים זאת
ילדים נהנים לשחק במשחקים שונים ולקחת חלק בפעילויות שמתאימות לגילם, וזה אמנם נחמד לעשות זאת יחד איתם, אך אם תפריזו בכך אתם תהפכו למקור הבידור העיקרי של שלהם. זה יגרום להם להתפנק ולדרוש עוד מזמנכם בכל עת שהם ירגישו מעט משועממים.
מה הפתרון?
חשוב שתנחילו לילדיכם את העובדה שהם יכולים להיות לבדם ולבדר את עצמם גם אם אתם לא בסביבתם. אמרו להם שהם משחקים יפה לבד והבהירו להם שאתם לא יכולים לשחק איתם בכל עת ושהם יכולים להסתדר בעצמם. הקצו זמן קבוע שבו תעסקו בפעילויות יחד עם ילדיכם, וביתר הזמן הניחו להם לבדר את עצמם כך שילמדו לעשות זאת לבד בלי צורך בהורה בסביבה.
8. אתם מנסים לעשות את ילדיכם מאושרים בכל עת
החיים הם לא סוגה בשושנים ואנחנו מודעים לזה כמבוגרים, אך רובנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים כל הזמן. זאת אמנם עובדת חיים לא נעימה, אבל חשוב שתבינו שילדיכם לא יכולים להיות שמחים בכל רגע נתון, ואם תנסו לגונן עליהם מהאמת הזו הם יהפכו למפונקים ויחשבו שמגיע להם הטוב ביותר בכל עת.
מה הפתרון?
לגרום לילדיכם להבין שיש קשיים בחיים זה אחד האתגרים הגדולים, אך בו זמנית מהחשובים ביותר בהתפתחות שלהם. על מנת שילדינו ישתלבו בחברה ויתמודדו בהצלחה עם החיים כמבוגרים, חשוב לתת להם להתנסות גם בקשיים שהחיים מציבים. אם למשל יש ילד בגן שפגע ברגשות של ילדכם, הניחו לו לעבד את הרגשות הללו והיו לו לאוזן קשבת במקום להפריד בינו לבין הילד הפוגע. הסבירו לו בדרך שהוא יבין שיש דברים שליליים שקורים לנו וצריך להתמודד עמם. למשל, אמרו לו שכשם שברך חבולה מחלימה לאחר נפילה, כך גם רגשותיו יחלימו. הדגישו בפניו שקשיים הם דבר שצריך להתמודד עמו ולא לנסות לעקוף אותו, כי זה בלתי אפשרי.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: