אנחנו אוהבים אותם מכל הלב, אבל לפעמים הילדים שלנו חווים התפרצויות זעם קשות וזה פשוט בלתי אפשרי לדבר איתם או להרגיע אותם ביעילות. אז מה עושים? נותנים להם את מה שהם מבקשים רק כי הם כועסים ומתוסכלים? מתעלמים מהם? דרכי הפעולה האלה ממש לא מומלצות באופן קבוע והן עלולות להזיק לעתיד של הילד או הילדה שלכם. במקביל, מדובר רק בפתרון זמני ולא בתגובות שעשויות להקל על תכיפות ועוצמת התפרצויות זעם בעתיד. לכן כדאי להכיר את מודל קשת התפרצויות הזעם, שמספק כלים לזיהוי השלבים השונים של התפתחות ההתנהגות הזאת ועצות להתמודדות עם כל אחד מהם ועם התופעה בכלל. אם תכירו אותו ותפעלו לפי הטיפים שהוא מספק לכם, אתם והילדים שלכם תזכו בחיים הרבה יותר רגועים ונעימים.
1. נורמליות
לרוב אין סימנים מקדימים להתפרצויות זעם לפני האירוע המחולל, וה"טריגר" של התפרצות הזעם יכול להיות גם משחק תמים עם חיית מחמד שלא עמד בציפיות הילד. אך למרות זאת, בהחלט יש להיות מודעים לכך שהסיכוי להתפרצות זעם עולה כאשר ילדים עייפים, עבר עליהם יום קשה או שהם מרגישים לא טוב.
טיפים לשלב הזה:
-
ילדים שישנים ואוכלים כמו שצריך בדרך כלל פחות פגיעים להתפרצויות זעם, לכן חשוב לשמור על שגרת יום מסודרת שכוללת סיפוק צרכים חשובים שכאלה.
-
אם לילדים שלכם יש נטייה להתפרצויות זעם בזמנים מסוימים או בעקבות אירועים מסוימים, נסו לבצע הצגה מקדימה של השלכות, שבאנגלית נקראת Front-loading. למשל: "אם לא תהיי רגועה כשנשכיב אותך לישון, לא יהיה זמן לסיפור" או "אתה צריך להיות בשקט בזמן הנסיעה או שלא תוכל לשחק עם הטלפון בבית".
-
עזרו לילדים שלכם לתרגל שליטה עצמית באופן כללי - ולא רק בהקשר להתפרצויות זעם - בעזרת הטיפים והעצות שבכתבה הבאה.
2. הסלמה
בשלב הזה הילד מתמודד עם הרגעים הראשונים אחרי אירוע שעורר בו רגשות שליליים - הוא יהיה כעוס, וכחן, עקשן וכנראה שגופו גם יפגין סימני מתח ולחץ כמו כיווץ ידיים. זה ממש לא תענוג להתמודד עם ילד במצב שכזה, אך זה עדיין לא השיא של קשת התפרצויות הזעם ולפעמים אפשר למנוע את המעבר לשלב הבא.
טיפים לשלב הזה:
-
אל תילחצו, אתם עדיין לא במצב קיצוני מבחינת התגובות האפשריות של הילדים שלכם. גם אם תגיעו לשם, עדיף לטובת שני הצדדים שתנסו לשמור על קור רוח כבר מעכשיו.
-
צרו נוכחות מרגיעה ויציבה בעזרת שפת הגוף וההתנהלות שלכם. תוכלו תחילה לקחת 2-3 נשימות עמוקות ואיטיות, אחר כך לשחרר קצת את הכתפיים, ליצור מרחק הגיוני מהילד או הילדה - קרוב, אבל לא חונק, להאט את קצב התנועה ולשים לב גם לקצב הדיבור.
-
רדו לגובה העיניים של הילד, רככו את הבעת הפנים שלכם והכירו בכך שמשהו מטריד אותו. אפשרו לו להראות ולהשמיע את התסכול או הכעס שלו, הפגינו אמפתיה ואם צריך אז עזרו לילד לנסח את רגשותיו במילים.
3. חוסר ויסות
זהו השיא של התפרצות הזעם, והוא נקרא בשם הזה מפני שאובדן שליטה על הרגשות גורם לחלקים מסוימים במוחו של הילד להיכנס ל"תרדמת" זמנית. מה ששולט עליו ברגעים האלו הוא מנגנון הילחם, הימלט או קפא, כאשר התגובה השלישית היא פחות נפוצה, אך עדיין אסור להתעלם ממנה. בשלב הזה ילדים בדרך כלל צורחים, מרביצים לסביבה, זורקים חפצים, קופצים במקום והמוח שלהם למעשה קורס תחת נטל "הצפת הרגשות" שהוא חווה.
טיפים לשלב הזה:
-
משום שמדובר במצב קיצוני, תחילה חשוב לדאוג לביטחון הגופני של הילדים שחווים אותו, לאנשים אחרים בסביבה וכמובן שגם לעצמכם.
-
הזכירו לעצמכם להירגע - אם אתם לא רגועים ואתם מגיבים בצורה קיצונית להתפרצות הזעם, הסיכוי שלכם לדכא אותה בצורה מהירה ובריאה יורד. אם מרגישים שהילד או הילדה שלכם חצו קו אדום מאוד ואתם צריכים כמה רגעים להירגע, עשו זאת בלי בושה. עדיף שתעמדו במקום ותנסו פשוט להיות נוכחים ברגע במקום שתגיבו בהתפרצות זעם משלכם.
-
אל תנסו לפנות להיגיון, להבטחות שניתנו או לרגשות אשמה, כי כאמור מוחם של ילדים בשלב הזה עמוס מדי מכדי להבין, לזכור או להגיב אליהם. גם מונולוגים ארוכים לא יחדרו כנראה אל מוחו של אף ילד, או ניסיונות להתווכח ולתת עצות להתמודדות. באופן כללי התערבות מילולית לא תורמת הרבה בשלב הזה.
-
יש ילדים שצריכים מרחב ומרחק מההורים כדי להתגבר על התפרצויות זעם ויש כאלה שלא. נסו ללמוד ולהבין את ההעדפות של הילד או הילדה שלכם ולספק להם את מה שהם צריכים כאשר זה מתאפשר. אם אתם נשארים קרובים אליהם, בדרך כלל רצוי להמעיט בדיבור, תגובה או מעורבות באירוע המחולל - אלא אם קיימת סכנה כלשהיא.
-
היו זמינים וערניים לניסיונות של הילדים שלכם להסדיר את הרגשות שלהם ואם זה אפשרי, הרחיקו מסביבתם את הגורם שעורר את ההתפרצות, או שלחלופין הרחיקו אותם ממנו. בחלק מהמקרים ניתן לזהות את ניצני הניסיונות האלו בכך שילדים מפסיקים לחזור שוב ושוב על אותם דברים, ומתחילים לפתח או לגוון את מה שהם אומרים.
4. רגיעה הדרגתית
אם פעלתם לפי הטיפים של השלב הקודם, אפשר לקוות שלא יעבור הרבה זמן עד שהילדה או הילד שלכם יתחילו להירגע. הרע ביותר מאחוריכם, אבל עוד יש כמה דברים לעשות ולזכור כדי לעבור את הקשת בצורה המלאה והבריאה, שגם תעזור למנוע חזרה עתידית על מקרים כמו זה שחוויתם. סימני הזיהוי של השלב הזה הם פחות צעקות, תנועות איטיות יותר, לפעמים התחבאות וכאמור גם תוכן הדברים שהם אומרים שנהיה מעט הגיוני יותר.
טיפים לשלב הזה:
-
אל תתערבו! זהו לא "אור ירוק" בשביל לעשות את כל הדברים שנמנעתם מלעשות עד עכשיו כמו הרצאות או איומים ועונשים.
-
קחו את הזמן ותנו לתהליך ההדרגתי הזה להתרחש. במקביל אתם יכולים וצריכים גם לקחת רגע לעצמכם, לשמר את הרוגע שלכם ולבדוק שהכל בסדר בסביבה שלכם.
-
הציעו חיזוקים רגשיים הדדיים כמו למשל "חיבוק שמעלים כעס" או "נשיקה של סליחה" וחפשו שינויים בשפת הגוף ואופן הדיבור של ילדיכם. אם הם כבר כמעט וחזרו למצב שלהם לפני המשבר זאת אומרת שעברתם אותו - אבל שימו לב שיש עוד שלב חשוב מאוד שנותר בפניכם.
5. חזרה לשגרה
בסופו של דבר בעיית חוסר הוויסות חולפת והמוח של הילד שעבר את התפרצות הזעם חוזר לתפקוד שגרתי. הוא יפגין את האופי הרגיל שלו וזה יהיה הזמן שלכם "לבנות פיגומים" לבסיס יציב שימנע מקרים דומים בעתיד. הטיפים הבאים שיעזרו לכם לעשות זאת הם לא פתרון קסם שעובד בפעם אחת, אך לאורך זמן תהייה להם השפעה חיובית על ילדיכם ואולי גם עליכם.
טיפים לשלב הזה:
-
לפני שאתם מעלים את נושא התפרצות הזעם, לא משנה אם זה קורה שעה או שבוע אחרי שהיא התרחשה, ודאו שמערכת היחסים שלכם ושל ילדיכם תקינה. אם יש צורך, התנצלו על חלקכם בה וצפו גם מהילדים להתנצלות דומה.
-
נסו לתאר לילד או לילדה שלכם מה עובר לכם בראש בזמן שאתם ניצבים מול משהו שמתסכל אתכם ואיך אתם מתמודדים עם זה. במקביל תוכלו לעבוד ביחד כדי למצוא שיטות שמתאימות במיוחד להם, כמו למשל מחשבה על איך גיבור על אהוב היה מתמודד עם הבעיה או פנייה למבוגר ברגע שמתרחש אירוע מחולל כלשהו.
-
אל תעשו עניין מכל התפרצות זעם, כי ברוב המשפחות זה עניין שקורה לא מעט. לא כדאי לעשות שיחת נזיפה, הרצאה או לנסות ללמד שיעור חשוב לחיים אחרי כל אחת מהן, כי ילדים צריכים זמן לבנות את הכלים שמאפשרים להם לבצע ויסות רגשי. אם אתם בכל זאת מוצאים את עצמכם מנהלים הרבה שיחות שכאלה משום שיש כמות גבוהה של התפרצויות זעם, נסו שלא לגרום לילדים שלכם לחוש אשמה ובצעו התייעצות הורית עם בן או בת הזוג שלכם כדי לנסות להבין מה מקור הבעיה.
מקור התמונות: dailyinfographic.com
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: