1. איך לגרום לילדים לבחור לאכול מזון בריא יותר?
על פי ד"ר אדילין, ממש לא יעזור להסביר שממתקים או מזון מהיר אינם בריאים, ולמעשה גם לא כדאי להגדיר מזונות מסוימים כטובים ואחרים כרעים, כדי שילדיכם לא יפתחו רגשות אשמה אם יאכלו את "הרעים". במקום להתרכז במה שאסור לאכול, התרכזו במה שכדאי לצרוך והשתמשו בשפה שהילדים מבינים, למשל "תאכל מרק תהיה חזק", "תאכל מלפפון תגדל המון" וכדומה. זה יעזור לילדיכם לקלוט שיש מזונות שעדיפים על פני אחרים.
פרט לכך עליכם לשאול את עצמכם איזה מזון זמין לילדיכם במטבח ומזמין אותם. אם תציבו צנצנת עוגיות על השיש היא לבטח תהיה זו שילדיכם יגישו אליה יד על אף כל ההסברים שלכם, זאת לעומת סלסלת פירות שתוכלו להניח שם במקומה. עם זאת, מתינות היא שם המשחק, ומומלץ שלא פשוט לאסור על אכילת מזונות מסוימים, אלא להציב גבולות. התייחסו לנושא הזה כמעין מרתון ולא כריצת ספרינט – בשלב הזה של ילדותם מדובר בתקופת החינוך של ילדיכם, שבה תוכלו להסביר ולהבהיר להם מה בריא יותר ומה פחות, ובהמשך חייהם אין ספק בכך שהם יאכלו הן מזון מהיר והן מזון בריא, כשהשאלה היא כמה מכל אחד ובאיזו תדירות.
2. איך להתמודד עם סבא וסבתא בעלי גישה אחרת לחיים ולגידול ילדים?
לטוב ולרע, כיום יש לנו הרבה יותר גישה למידע ממה שהיה להורינו, ואנחנו מכירים טיפים להורות שלהם יכולים להיראות שונים ומוזרים. עליכם לשאול את עצמכם ראשית ממה אתם מודאגים – מה בסגנון ההורות או הפילוסופיה של הוריכם עלול בכלל לפגוע בילדיכם? אם למשל הם מתקשים להאמין בכך שיש כזה דבר "אלרגיה למזון" וילדכם מגיב לא טוב למזונות מסוימים, פשוט אל תתנו להם לדאוג להאכלות. אם מנגד הוריכם מביעים הערות גזעניות או סטריאוטיפיות כאלו ואחרות ליד ילדיכם, השתמשו ברגעים האלה כהזדמנות ללמד את ילדיכם שתגובות שכאלה אינן נכונות.
אם תנסו לצמצם את הזמן של הסבא והסבתא עם הנכדים, יכול להיות שהחלטה שכזו תגרום ליותר לחצים במשפחה מאשר הדרך האחרת. עליכם פשוט לפקוח על הקשר ביניהם עין ולהציב גבולות וכללים ברורים; אם הם עוברים על הכללים פעמים רבות מדי, השתדלו לא להשאיר אותם לבד עם ילדיכם. זכרו עם זאת שגם אתם ככל הנראה יכולתם לאכול כמה ממתקים שרציתם אצל סבתא ויצאתם בסדר, אז תסמכו על כך שגם ילדיכם יחוו זאת כך. בסופו של דבר, הילדים שלכם ינצרו את היחסים האלה בעתיד בדיוק כמוכם עם סביכם וסבתותיכם.
3. מה לעשות כשהילד אומר לראשונה מילה גסה שלא שמע ממני?
יתכן שתגיבו בצחוק או בכעס, אך חשוב שתימנעו מכך מכיוון שילדכם יזהה שהמילה הזו היא כמו לחיצת כפתור שגורמת לכם להגיב. מצד שני, אם תתעלמו מהמילה אתם תפספסו הזדמנות ללמד את ילדיכם שהיא לא טובה, אז איפה עוברת דרך המלך? דבר ראשון עליכם לשאול את ילדכם היכן הוא שמע את המילה הזו, ואמנם יכול להיות שלא תקבלו תשובה אמינה, אך זו עדיין התחלה טובה. זה יכול להיות דרך חבר, אח או אפילו סרטון ביוטיוב, וכך תקרבו את עצמכם למקור ותדעו ממה או ממי להיזהר עם ילדכם.
אפילו אם ילדכם לא סיפק לכם את המקור למילה, למדו אותו מילה חיובית אחרת,שמטרתה להחליף אותה. במקום להגיד "ציצים" למשל, למדו אותו להגיד "חזה", שזה שמו של החלק בגוף עליו הוא מדבר (זוהי דוגמה מאוד עדינה, אנחנו בטוחים שתמצאו חלופות טובות גם למילים גסות יותר). לא תצליחו לעולם למנוע מילדיכם לשמוע את כל המילים הגסות הקיימות, אך תוכלו לעזור להם לדעת איך לתייג מילים כהולמות או לא הולמות ולהסביר להם באילו מומלץ להשתמש. קללות למשל הן בהחלט מילים לא הולמות, ומהן מומלץ לעזור לילד להימנע ככל האפשר.
4. איך להגיד לילד אחר להפסיק להציק לילד שלי?
דבר ראשון צריך להסביר שייתכן כי הילד המציק הוא בעל שוני נוירולוגי שגורם לו להיות אימפולסיבי כלפי ילדים אחרים, או שיש לו קושי להבין כיצד להתנהג עם אחרים. כך או כך, ישנו סיכוי גבוה שהוא לא ביריון ששם לעצמו מטרה להיות רע, ואל לכם להתעצבן עליו ולהתחיל לצעוק – החינוך שלו זו העבודה של הוריו ולא שלכם. עוד לפני שאתם ניגשים לעשות דבר מה, כבו את האינסטינקט שקיים בכם להגן על ילדכם, ונסו לראות כיצד הוא יגיב או האם ההורה של אותו ילד יגיע לטפל בו. זה חשוב כי ילדכם צריך ללמוד בעצמו כיצד להתמודד עם מצבים שכאלה, וכאמור, אתם לא המחנכים של אותו ילד.
אם המצב יוצא מכלל שליטה או שילדכם בסכנה מסוימת, והוריו של הילד המציק לא נמצאים לידו, גשו אליו אך לא באופן שיגרום לכל ההורים בפארק להסתכל עליכם. כרעו ברך, הסתכלו עליו בגובה העיניים ואמרו לו "אני אימא שלו ונראה לי שאתה גורם לו להרגיש מצוברח. אני ראיתי רק מרחוק ואני לא בטוחה מה קרה, אתה רוצה לספר לי?". אפילו אם אתם בטוחים שזה מקרה של ילד מציק, שאלו אותו כך מה קרה. כשהילד יענה תגידו לו: "אהה כן, ראיתי את זה. אני חושבת שילדים אחרים לא ירצו לשחק איתך אם תמשיך ככה. אם אתה רוצה לשחק וליהנות, כדאי שתפסיק להרביץ / תשתמש במילים יפות יותר".
5. מה לעשות אם הילד שלי גנב ממני כסף?
את התשובה לשאלה הזו יש לחלק ל-2 – ילדים קטנים וילדים גדולים:
אם מדובר בילד קטן בן פחות מ-3 והוא טוען שזה לא הוא, סביר להניח שהוא לא משקר כי הוא לא מסוגל לספר בדיות עדיין. ילדים בין הגילים 3-7 לעומת זאת יכולים לשקר, אך הם עדיין מתבלבלים לפעמים בין מציאות לבדיה בעצמם. בנוסף, עבורם "גניבה" לאו דווקא נתפסת כמעשה רע, וסביר להניח שהגבולות שהצבתם להם בנושא זה היו מטושטשים.
ככל הנראה הם פשוט ניסו לפתור בעיה מסוימת וגילו את הפתרון הנכון עבורם – הם רצו לקנות דבר מה ומצאו את הכסף בארנק שלכם. המבט העצבני שלכם ירמוז להם שהם עשו משהו רע, ולכן הם ישקרו לכם. הראו להם שאתם לא כועסים ושהם לא יקבלו עונש, ואמרו למשל: "מוזר... היה לי כסף בארנק ועכשיו אני לא מוצא אותו, מעניין מה קרה..." הם לא חייבים להתוודות כדי שתוכלו להסביר להם באותו רגע שלקיחת כסף מהארנק שלכם זה דבר אסור.
אם זה ילד גדול יותר בין הגילים 8-12 הוא ככל הנראה מבין שגנב ושעשה משהו לא בסדר, ויכול להיות שהוא בודק את הגבולות שלו. גם כאן אין להתייחס לילד כפושע, ופשוט לראות בכך כפתרון לא טוב שהוא מצא לבעיה שהייתה לו. בגיל שכזה עם זאת עליכם לקיים שיחה רצינית על הנושא לפני שזה יהפוך לבעיה גדולה יותר.
סביר להניח שילדכם לא חשב על האופן שבו פעולתו משפיעה עליכם, ואתם צריכים להסביר לו את זה. נסו להבין מה גרם לילדכם לגנוב כסף ולשקר על כך, ומצאו עונש מתאים ומידתי – למשל להחזיר את הכסף או את מה שקנה בכסף שגנב. אם הילד לא מראה סימני חרטה וממשיך במעשים שכאלה, ייתכן שתצטרכו לפנות לעזרה מקצועית.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: