היא יושבת מולי ומלטפת מבלי לשים לב את בטן ההריון שלה כדי להרגיע את עצמה ואת העובר שלה בזמן שאנחנו משוחחים. "ממה את חוששת כשאנחנו מדברים על בדיקת מי שפיר?" אני שואל את המטופלת. "מהפלה." היא עונה. "ומה הסיכוי שזה יקרה?" אני מתעניין. "1:200" היא משיבה. אני מחייך אליה כדי להרגיע אותה ואומר לה "הסיכויים הרבה יותר קטנים מכך." כך מתאר פרופסור יוסי שלו מהמרכז הרפואי וולפסון את אחת מפגישותיו עם המטופלות ביחידת האולטרסאונד נשים שבה הוא עובד, שבמסגרתן הוא נתקל בהרבה מאוד תפיסות מיושנות ומידע מוטעה על בדיקת מי השפיר. לכל אחת מהמטופלות הוא מסביר את המצב כפי שהוא באמת, עונה על שאלות חשובות ומתייחס לכל הדאגות שיש לכל מי שעומדת לעשות את הבדיקה או שמתעניינת בה. את 7 הדברים המרכזיים שרוב הנשים לא יודעות על בדיקת מי שפיר הוא ריכז עבורכן ועבור הורים צעירים בכלל, כדי שתוכלו לעשות את ההחלטה הבריאה והחכמה עבורכם ועבור התינוקות שבדרך.
1. מה הסיכוי להפלה בעקבות מי שפיר?
על פי המחקרים האחרונים הסיכוי לאבד את ההריון בעקבות ביצוע בדיקת מי שפיר נע בין 1:500 עד 1:1000, כלומר 0.1%-0.2%. למעשה, מספר חוקרים דיווחו שלא נמצאו יותר סיבוכים או סיכוי לאבד הריון אצל נשים שעברו בדיקת מי שפיר. בשנות השמונים (לפני 30 שנה), הסיכון להפלה כתוצאה מבדיקות מי שפיר היה 1:200. הסיבה העיקרית לכך היא שמרבית הרופאים לא השתמשו באולטרסאונד ובצעו את הדיקור בצורה "עיוורת" באזור הבטן התחתונה מתוך הנחה שהעובר נמצא גבוה יותר. האולטרסאונד היה בחיתוליו, וגם מי שהשתמש בו סבל מהדמיה גרועה ממש. מסיבה זו נאלצו לבצע מספר חדירות על מנת לשאוב מי שפיר, ופעמים רבות המים היו דמיים בגלל פגיעה בשליה, מה שהעלה את הסיכון והסיבוכים.
מאז ועד היום התקדמנו רבות. כיום הבדיקה מבוצעת עם אולטרסאונד בבהירות מרבית, בדיקור אחד ומהיר וללא סיבוכים כמעט בכלל. בעבודת מחקר מאוניברסיטת גרינגן שבאמסטרדם נמצא שככל שמומחיות הרופא בביצוע בדיקת מי שפיר טובה יותר כך נתגלו פחות סיבוכים לאחר הבדיקה. כשהמטופלת עונה לי שהיא פוחדת בעיקר מהפלה אני מסביר, שלדעתי, הפחד העיקרי הוא מלידת ילד פגוע, גופנית או נפשית. ילד כזה עלול למוטט את המשפחה, לשנות את חיי בני הזוג ושאר הילדים בבית. מכיוון שאין בדיקה אחרת מלבד בדיקת מי שפיר לזיהוי מומים גנטיים בעובר, הרי שיש היגיון בהחלטה לבצע את הבדיקה בכל גיל.
אמנם על פי המלצות משרד הבריאות יש לבצע את הבדיקה בהריון תקין מגיל 35, אך מה עם הנשים הצעירות יותר? רוב הילדים הפגועים נולדים דווקא לצעירות, בעיקר מכיוון שלא נהוג לבצע את בדיקת מי השפיר בגיל צעיר. כל זוג חייב לקבל יעוץ מקיף ולהחליט האם לבצע את הברור המלא באמצעות בדיקת מי שפיר או לקחת את הסיכון שיוולד ילד פגוע.
2. ניתן לבצע בדיקת סיסי שליה במקום בדיקת מי שפיר
כאשר מבקשים לבדוק את הכרומוזומים בעובר מוקדם בהריון, ניתן לבצע בדיקת סיסי שליה בשבועות 11-14 להריון. הבדיקה נותנת תשובה זהה לזו המתקבלת בבדיקת מי שפיר בתוך 3 ימים. בנוסף לבדיקת הכרומוזומים הרגילה, ניתן גם לבדוק באמצעות סיסי שליה את ה"ציפ הגנטי". במקרה זה נקבל תשובה לאחר כ-10 ימים. בבדיקת סיסי שליה יש פחות סיבוכים נלווים מאשר בבדיקת מי שפיר, פחות זיהום ופחות סיכון לירידת מים. כאשר מבקשים לעשות ברור כרומוזומים לפני השבוע ה-16, בדיקת סיסי שליה עדיפה על דיקור מי שפיר מוקדם. בבדיקת מי שפיר לפני שבוע 16 ייתכנו בעיות פענוח במעבדה הציטוגנטית מחוסר בכמות תאים עובריים.
3. בדיקת דם במקום מי שפיר - האם הבדיקות החדשות באמת מהוות תחליף?
בדיקת NIPT הפכה לפופולרית בשנים האחרונות מכיוון שהיא נתפסת כתחליף נטול סיכונים לבדיקת מי שפיר. אך למעשה, בדיקת NIPT היא בדיקת סקר בלבד הנותנת תשובה טובה בעיקר בכל הקשור לחיזוי תסמונת דאון. לגבי כרומוזומים נוספים של העובר, היא לא בודקת את כולם, התשובות אינן מדויקות ואחוז המידע השגוי גבוה. לעומת זאת, בדיקת מי שפיר היא בדיקה אבחנתית, הנותנת תשובה מהימנה לגבי כל 46 הכרומוזומים ומאות תסמונות גנטיות קשות. למעשה, כאשר מתעורר חשד בבדיקת NIPT לבעיה כרומוזומלית, חייבים לבצע בדיקת מי שפיר על מנת לקבל תשובה אמינה וסופית. גם במקרים של הריון רב עוברי כאשר העוברים אינם זהים או כאשר, חלילה, אחד מהעוברים הפסיק להתפתח, ניתן לקבל מידע על הכרומוזומים רק באמצעות בדיקת מי שפיר.
4. מה החשיבות של גיל 35 בהמלצה לעשות את הבדיקה?
ככל שגיל האישה שבהריון גבוה יותר, כך גבוה הסיכון לבעיה כרומוזומלית בעובר. המלצת משרד הבריאות לבצע בדיקת מי שפיר בגיל 35 ומעלה קיימת כבר שנים רבות ובגיל זה הסיכוי לתסמונת דאון בעובר הוא כ-1:380. לפני שנים הסיכון לסיבוך בבדיקת מי שפיר היה 1:200 ומסיבה זו הומלץ על בדיקת מי שפיר רק מגיל 35, כאשר הסיכון בבדיקה והסיכוי לבעיה היו קרובים. כיום, הסיכון בבדיקה ירד עד ל-1:1000 וההמלצה לבצע בדיקת מי שפיר רק החל מגיל 35 מיושנת. למרות זאת, המלצות משרד הבריאות לא עודכנו ונותרה ההנחיה לבדיקת מי שפיר מגיל 35 ומעלה. כדאי לציין שכאשר מתייחסים לחשיבות בדיקת מי השפיר, צריך לקחת בחשבון שמלבד תסמונת דאון ישנן מאות תסמונות גנטיות מולדות שניתנות לבדיקה רק באמצעותה. תסמונות אלה יכולות להופיע בעובר גם אצל נשים צעירות, ולכן יש לשקול ביצוע בדיקת מי שפיר ללא קשר לגיל.
5. במקרה של הריונות מרובי עוברים, איך יודעים מאיזה שק נלקחו מי השפיר?
במרבית המקרים של הריונות תאומים, כל עובר נמצא בשק נפרד ולכן כדי לקבל מידע על הכרומוזומים של כל עובר יש לבצע דיקור מי שפיר בנפרד לכל שק. הדיקור בהריון רב עוברי מורכב וקיימת חשיבות רבה לניסיונו של הרופא. אמנם הדיקור מבוצע לכל שק מי שפיר, אך היות ותוצאות מתקבלות לאחר 3-4 שבועות, העוברים משנים את מקומם ברחם ויש לשייך את תוצאת הבדיקה לעובר הנכון. מכיוון שכך, חייבים לפני בדיקת מי השפיר ל"מפות" את שקי ההריון השונים באמצעות האולטראסאונד. עורכים שרטוט ובו מסמנים את מיקום השקים (ימין/שמאלה, מעלה/מטה), מין כל עובר, מיקום השליה בכל שק מי שפיר ואיזה מהעוברים נמצא קרוב לצוואר הרחם. רק באמצעות כל המדדים האלה ניתן לשייך בבטחה את התוצאה לעובר הנכון. במקרים שבהן קיים קושי בזיהוי המחיצה בין השקים, נוהגים להזריק במהלך הבדיקה חומר צבע כחול על מנת להבטיח שבוצעה שאיבת מי שפיר נפרדת מכל שק הריון. בדרך זו מבוצעת הבדיקה גם בהריונות שלישיה ויותר.
6. עד כמה הדיקור באמת כואב?
קיים קשר ישיר בין רמת החרדה לפני פעולה פולשנית כמו בדיקת מי שפיר לבין פחד מהכאב לפני הדיקור והרגשת הכאב עצמה בזמן הפעולה. מחקרים דיווחו כי הערכת רמת הכאב הצפויה בדיקור גבוהה משמעותית בהשוואה לכאב הנחווה בזמן הפעולה. רוב הנשים דיווחו שהדיקור היה מלווה רק בחוסר נוחות, בכאב נסבל, או כלל ללא כאב. בדופן הבטן קיימים מעט מאוד עצבי תחושה, המפחיתים את עצמת הכאב בדיקור ולכן אין צורך להשתמש בחומר מאלחש מקומי בעת ביצוע התהליך. כמו כן, מחקרים מראים כי רמת הכאב במהלך בדיקת מי השפיר קשורה במיומנות ומומחיות הרופא.
7. המחט לא ארוכה כפי שחשבת
רוב הנשים מעריכות שאורך המחט הוא כ-20-30 ס"מ, כאשר למעשה אורך המחט לביצוע בדיקת מי שפיר הוא 9 ס"מ בלבד, ומתוכם רק 2-5 ס"מ מוחדרים לדופן הבטן. רק במקרים נדירים צריך להשתמש במחט ארוכה יותר. בדיקת מי השפיר נעשית כיום בצורה מדויקת ובלי פגיעה בעובר. כאשר הרופא מיומן ומנוסה, ההליך מהיר, מדויק, קצר ועובר כמעט ללא כאבים.
מחבר הכתבה הוא פרופסור יוסי שלו, אחראי על תחום האולטרסאונד הפולשני במחלקת נשים, המרכז הרפואי וולפסון.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: