מיד תועבר לדף המבוקש
1. חשוב להחליט על שעה קבועה שבה הילדים הולכים לישון – ולעמוד בה. שעת ההשכבה לישון משתנה בהתאם לגיל, וככל שהילדים גדלים כך הם זקוקים לפחות שעות שינה בלילה ויכולים להישאר ערים עד שעה מאוחרת יותר.
תינוקות ופעוטות עד גיל 3 כדאי להשכיב בהתאם לסימני העייפות. כלומר ברגע שהם מתחילים לשפשף עיניים, לפהק, או כל סימן אחר שמראה שהם עייפים – כדאי להתחיל איתם את טקס השינה ואחריו להשכיב אותם לישון. השעות המומלצות הן בין 18:30- 20:00.
בסביבות גיל 3 ילדים מתחילים לוותר על שנת הצהריים, וזה גורם להם להיות עייפים מוקדם יותר מהרגיל. לכן, כדאי לתת מענה נכון לסימני העייפות ולהשכיב אותם לישון בסביבות השעה 19:00.
ילדים בגילאי 7-4 יכולים ללכת לישון בסביבות השעה 19:30- 20:00, בהתאם למצב העייפות שלהם.
ילדים בגילאי 7 ומעלה יכולים ללכת לישון בסביבות השעה 20:30 ואף מאוחר יותר בהתאם לגיל. יתכן שבגילאים האלו הילדים ינסו להתנגד לשעת השינה המוקדמת שנקבעה להם, אבל אתם ההורים צריכים לעמוד על שלכם ולהשכיבם לישון בשעה שנקבעה מראש.
2. יש להקפיד על טקס שינה מסודר גם בגילאים בוגרים ולהקפיד על כך שהוא יבוצע באופן קבוע מדי ערב, מלבד באירועים חריגים כמובן. טקס השינה הינו רצף של פעולות שנעשות בסדר קבוע ומטרתו לבצע הפרדה ברורה עבור הילד בין זמן הפעילות לשינה. במהלך הטקס כדאי לצמצם גירויים כך שהכניסה למיטה תהיה שלווה ורגועה ככל הניתן. לכן, כדאי לבנות את הטקס בצורה כזו שיהיה מעבר מהאזור המרכזי בבית לאזור המגורים (חדר הילדים, המקלחת וכדומה) עד השינה.
כדאי להתחיל את טקס השינה בארוחת ערב (מגיל 8 חודשים ומעלה).
אחרי ארוחת הערב כדאי להתקלח - פה מתבצע המעבר לאזור המגורים.
אחרי המקלחת מומלץ להיכנס לחדר ולהישאר שם עד שהולכים לישון.
בחדר כדאי לקרוא סיפור - מומלץ גם לילדים שקוראים בעצמם, ואחרי הסיפור להיפרד עם נשיקת לילה טוב.
3. יש להימנע מצפייה בטלוויזיה כחלק מטקס השינה או לפני ההרדמות. צפייה בטלוויזיה מייצרת גירויים בשעה שכאמור כדאי להפחית אותם. כמו כן, התכנים הנצפים בטלוויזיה עלולים לגרור התרגשויות או פחדים שיקשו על ההרדמות. לכן, כשמדובר בילדים שצופים בטלוויזיה לפני השינה ומתקשים להירדם, כדאי להחליף את פעילות הטלוויזיה בפעילות אחרת ולדאוג שהצפייה בטלוויזיה תסתיים כשעה לפחות לפני השינה.
4. החליטו מראש על מתן תשומת לב אישית לכל אחד מהילדים לאחר כניסתם למיטה. תשומת לב שתמשך 3-2 דקות לערך, שבמהלכן הילד יספר את הדבר האחרון שבו הוא מעוניין לשתף אתכם לאותו יום. שתי הדקות הללו נותנות להם המון כוח לפרידה רגועה מהיום ומאפשרות כניסה שקטה לשינה.
5. טרם צאתכם מהחדר, שאלו את ילדכם אם הוא צריך עוד משהו אחרון, כי אחר כך לא יהיה מקום לבקשות – ועמדו בזה. נסו ללמוד מניסיונות עבר ולדאוג מראש שכל דבר שהילדים רוצים שיהיה לידם כבר יהיה מוכן כשאתם מכניסים אותם למיטה (כוס מים, צעצוע אהוב או כרית נוספת).
פעמים רבות ילדים מבקשים מים, חיבוק, להגיד משהו אחרון ואז עוד משהו אחרון וממש דבר אחרון ואז שיר או להכין משהו למחר לגן או לבית הספר, ועוד אינסוף סיבות יצירתיות שבגינם הם ישאירו אתכם עוד דקות ארוכות בחדר או יקראו לכם פעם אחר פעם. חשוב לשים גבול לבקשות הללו כדוגמת 'אם אתה צריך עוד משהו – זה הזמן לבקש כי אחר כך אתה הולך לישון ואני מתפנה לענייני'.
6. במקרה שילדיכם נמצאים בשלב בו הם ניגשים אינספור פעמים לשירותים בדיוק בזמנים שבהם הולכים לישון – כבדו את בקשתם ואפשרו להם ללכת לשירותים תוך הקפדה על שני דברים מרכזיים שיצמצמו את מספר הביקורים בשירותים בהדרגה מיום ליום:
שירדו מהמיטה וילכו לשירותים באופן עצמאי ללא כל עזרה מצדכם (בהתאם לגיל הילד, לרוב מתאפשר מגיל 3 ואילך).
שדרו אדישות מוחלטת לעניין. כלומר, הימנעו מתגובות חסרות סבלנות, כועסות, מאיימות ומגבילות. תגובותיכם מספקות רווח לילדיכם (גם רווח שלילי הוא רווח) וגורמות להם להמשיך בהתנהגות הזאת.
ברגע שתמנעו מכל תגובה, הירידות מהמיטה יתחילו לשעמם את ילדיכם והם יפחיתו אותם בהדרגה עד שיפסקו לגמרי.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: