מיד תועבר לדף המבוקש
|
החזקנו מעמד והגענו לחגיגה,
אנו שנולדו לפני כמעט שבעים שנה.
נולדנו לפני מלחמת העולם השניה,
עוד לפני שקמה המדינה.
לפני הטלויזיה, הפקס והגלולה,
לפני האנטיביוטיקה ועדשות המגע.
לפני המזון הקפוא וצילומי המסמכים,
לפני מדיח הכלים והסדינים החשמליים,
לפני שהאדם צעד על הירח ונגע בכוכבים.
לפני ששברו את מהירות הקול והורידו גשם מעננים,
לפני המחשב המרכזי והמחשבים האישיים.
לפני הטלפונים האלחוטיים והסלולריים.
נולדנו לפני שבעים שנה,
ומאז כל העולם השתנה.
מעבד תמלילים עוד לא היה,
העתקים עשינו עם נייר העתקה,
בקושי המציאו את מכונת הכתיבה.
מחשבותינו רשמנו בכתיבה תמה,
ומכתב שלחנו עם בול ומעטפה.
שבבים רק ניתזו מעצים בעת הכריתה,
חומרה – פני המורה שכעסה,
ולא הייתה קיימת כלל התוכנה.
נולדנו רק לפני שבעים שנה,
וראו איך כל העולם השתנה.
שעון קיבלנו לבר-המצוה,
לבשנו סרפנים, חולצות רוסיות ושמלות עם שרוכים.
הבנות הלכו עם נעלי סירה,
הבנים לא ענדו עגיל וכתובת קעקע.
הסתפרנו אצל הספר – ולא מעצב שיער,
שחקנו "סוס ארוך","חבל"," אמת וחובה".
רקדנו ריקודי עם בערבי שישי בתנועה,
ובחופשות יצאנו למחנות עבודה.
חיינו לפני שחרור האישה,
ובכל זאת לבנות היה חלק שווה בעשייה.
נשאנו תחילה ורק אחר כך חיינו ביחד,
אמצעי מניעה לא היו, עשינו זאת בפחד.
ואם ייולד לנו בן אן בת לא יכולנו לדעת.
נולדנו רק לפני שבעים שנה...
בשעות הפנאי קראנו ספרים,
טלויזיה לא הייתה, נפגשנו עם חברים.
אהבנו הטבע, עשינו טיולים,
באופניים שלנו ואז במכונית של אחרים.
לאמריקה הגענו (אם בכלל) בשבועיים הפלגה.
מכונת כביסה הייתה אגדה,
מיקרוגל לא היה לחימום הארוחה.
מקרר עבד על קרח, מקפיא לא היה,
קניות עשינו בצרכניה.
קניון היה ואדי עמוק ומרשים,
רשת שמשה להגנה מפני יתושים.
"גראס" היה דשא באנגלית,
ו"רוק" הנוזל שנתקע בקשית.
ארונות שמשו לאחסון ואף אחד לא החליט לצאת מהם,
שפנפנות היו חיות קטנות שאוכלות גזר.
צלחות נועדו לאכילה ולא לשידור מלווין.
נולדנו רק לפני שבעים שנה, וכל העולם השתנה.
ולכן מובנת וברורה המסקנה, הדרך עוד רבה ועוד רבה המלאכה.
עדיין לא סיימנו לחתן את כולם,
לא גמרנו להביא נכדים ונינים לעולם.
התאבון גדול והחלום לא תם,
כך שאסור להתייאש, העסק עוד חם.
בעולם יש מקומות יפים ומרתקים,
שאליהם טרם הגענו ולנו מחכים.
את הבית עדיין אנחנו משפצים,
אולי נחליפו באחרית הימים.
אמנם קצת שיבה זרקה בשערנו,
אבל אנחנו בכלל לא השתנינו.
וכלל לא מבינים איך הגיל הזה התלבש עלינו.
מידי פעם מישהו או משהו שוכחים,
ולמרות המשקפיים לא תמיד רואים,
אבל רכשנו נכס בלעדי – נסיון החיים.
אז אמרו אתם חברים יקרים,
נכון שיש חיים אחרי השבעים.
אלוהים נתן לנו את החיים,
אז הרימו כוסית לבריאות ולעוד הרבה שנים!
|
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: