כיצד להתמודד עם מצוקה של ילד?

מצוקה של ילד היא אחת ההתמודדויות הקשות ביותר עבור ההורים. לא רק שלא תמיד אנו ערים או מזהים את המצוקה, אלא שבחלק מהמקרים איננו יודעים כיצד מומלץ להתמודד איתה. אנחנו, שמטיבים לחנך את הילדים כי 'כוונה טובה' שווה המון בחיים, מגלים שיש מקרים שבהם זה לא מספיק.

כיצד מזהים מצוקה של ילד שעובר התעללות חברתית במסגרת בית הספר? איך מומלץ להתמודד עם מצוקה זו? ומה אם הילד שלכם הוא "הילד המתעלל?"  האם דרושה התערבות מצידכם ובאיזה אופן?

מרים לבין, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית העוסקת בהדרכת הורים וטיפול בהפרעות חרדה ודיכאון, מספקת את התשובות שיעזרו לכם, לא רק להיות עם היד על הדופק, אלא גם לשמור על הלב שלא יישבר מכאב.

ד"ר לבין, האם ישנם כלים פרקטיים שבאמצעותם ניתן לזהות האם הילד עובר התעללות במסגרת בית הספר?
ילד שעובר התעללות חברתית מתמשכת מרגיש חלש, חרד וחסר יכולת להתמודד. ישנם מספר סימנים שניתן להבחין בהם כשהילד נמצא במצוקה וביניהם: עצבנות, רגזנות והתפרצויות של כעס. קושי להתרכז, דכדוך ועצבות, כמו גם ירידה בהישגים הלימודיים, הימנעות חברתית והסתגרות, שינויים בתיאבון ובשינה, וסירוב ללכת לבית-הספר.

כמובן שלא מדובר בשינויים חולפים, אלא בכאלו הנמשכים לאורך זמן. בנוסף, יכולות להתלוות לילד תחושות של בושה ואשמה ומחשבות כמו:"מדוע זה קורה דווקא לי?"

לעיתים, לא די בשיחה של ההורים עם הילד או המתבגר כדי לברר מהו מקור המצוקה ויש צורך לפנות לעזרה מקצועית. למשל, פנו אלי הורים שהתברר כי ילדתם שעברה התעללות חברתית, סובלת מחרדה חברתית. אותה ילדה חשבה באופן מוטעה שהיא "מוזרה" וכתוצאה מכך חששה להתקרב לילדים אחרים ונהגה להתבודד. התנהגותה גרמה לכך שילדים אחרים אכן התייחסו אליה כשונה. כלומר, נוצרה כאן נבואה המגשימה את עצמה. כאשר טיפלנו בבעיה זו, מצבה החברתי השתפר באופן משמעותי.

יש לציין כי הורים רבים שפונים אלי מגלים כי הילד שמרגיש חלש או נתפס בעיניהם כחלש אינו בהכרח כזה, אלא הוא נתון במצב חברתי קשה שאין לו כישורים להתמודד איתו. בהחלט ניתן לסייע לילד כזה לרכוש כישורים חברתיים טובים יותר שיביאו לשינוי משמעותי במצבו.

האם ניתן לשרטט פרופיל של "ילד מתעלל" שמשליט טרור בחצר בית הספר?
לא ניתן לשרטט פרופיל כזה, כיוון שישנם הרבה מתחים ומצבים בחיים שיכולים לגרום לילד להכות, כמו למשל משבר משפחתי. רק 7%-12% מהילדים המתעללים יעשו זאת באופן סדרתי ולכן לא כדאי למהר ולהסיק מסקנות לגבי פרופיל אישיותי של הילד.

פעמים רבות הילד המתעלל הוא ילד מתוסכל וכועס שאיננו מצליח לבטא את רגשותיו באופן הולם. חשוב לפנות ליעוץ והדרכת הורים כדי לזהות את מקור המצוקה וללמוד כיצד לסייע לילד לשנות את התנהגותו. אני נוהגת להסביר להורים שפונים אליי כי תגובתם צריכה להיות מבוססת על שילוב בין הבעת אמפטיה למצוקת הילד לבין הצבת גבולות ברורים להתנהגות האלימה. במפגשי הדרכה אני נותנת להורים הנחיות ברורות כיצד להגיב מול הילד על פי גישה זו.
 

אם הילד שעובר התעללות, כמו גם "הילד המתעלל", מסרבים לשתף פעולה עם ההורים, כיצד מומלץ לנהוג?
מומלץ שההורים יגיעו ליעוץ והדרכת הורים ללא הילד. פעמים רבות די בכך שההורים מגיעים, בכדי ליצור שינוי משמעותי בהתנהגותו של הילד.

הנחיות כלליות של "עשה ואל תעשה" להורי הילד שעובר התעללות (כמובן שכל מקרה לגופו):

• מומלץ לשוחח עם הילד, להביע אמפטיה והבנה מבלי לשדר מסר שהוא אשם במצב, באופן כזה או אחר.

• לנסות לחזק את ביטחונו העצמי של הילד דרך חיזוק הדברים שהוא טוב בהם, כמו למשל מציאת תחביב.

• להדריך את הילד להיות בחברת ילדים אחרים בהפסקות ולא לבדו, כמו גם לעזור לו למצוא חברים.

• לא להתערב ללא הסכמת ילדכם. רצוי שכל התערבות שתעשו תהיה בשיתוף הילד ומתוך הקשבה לצרכיו.

• לא לומר לילד "תנסה להתעלם" או "תהיה יותר טוב מהם". רצוי ללמד אותו להגיב באופן ישיר ואסרטיבי מבלי להשתמש באלימות.

• לא להתערב אל מול הילד "המכה". כאמור, הילד "המכה" עלול להיות במצוקה והוריו ומוריו הם אלו שצריכים לסייע לו. כדאי לשתף פעולה עם הורי הילד "המכה" ועם המורים. פעמים רבות, הילד שעובר התעללות, סובל "בשקט" והסביבה שלו אינה מודעת למצבו.

• לא לתת למצב להימשך לאורך זמן, שכן זה עלול לפגוע בדימוי העצמי ובמצב-הרוח של הילד. כדאי לפנות ליעוץ והדרכת הורים שיכוונו אתכם כיצד ללמד את ילדכם להגיב באסרטיביות ולבנות את הכישורים החברתיים שלו.

באדיבות: מרים לבין, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית העוסקת בהדרכת הורים וטיפול בהפרעות חרדה ודיכאון.

עריכה: טל עזר ובועז מזרחי