maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

אורתורקסיה - כשהבריאות הופכת לאובססיה


"לאכול בריא!" זו סיסמא שרשתות שיווק, רופאים, דיאטנים, תזונאים ומדריכי ספורט מטפטפים לנו דרך קבע. לצד הגידול בתופעת ההשמנה בעולם, נדמה כי הסיסמה הזו לא פעם נשמעת כמו קריאה מצילת חיים, ואין ספק כי המודעות לאכילת מזון בריא גדלה מאוד בשנים האחרונות - אך האם ייתכן מצב של יותר מדיי אוכל בריא?
תופתעו לגלות אבל בחלק מהמקרים, התשובה היא כן.

Orthorexia - אורתרוקסיה (אובססיה לאכילה בריאה) היא מונח שטבע דוקטור סטיבן בראטמן, מומחה לרפואה אלטרנטיבית בשנת 1997. זה אינו מונח קליני והוא לא הוגדר באופן רשמי כהפרעה נפשית המוכרת על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית ובכל זאת, מחקרים בנושא מצאו שמדובר בתופעה הולכת וגדלה. תזונאים, פסיכולוגים ודיאטנים שונים מעידים כי התמקדות באכילה בריאה, יכולה להפוך לעניין אובססיבי ולטפח התנהגות לא בריאה בהחלט.

אורתורוקסיה

ד"ר ברטמן הגדיר אורתורקסיה בספרו משנת 2004, Health Food Junkies כ"בולמוס אכילה שנובע מרצון לשפר את הבריאות". לטענתו, מדובר בגבול דק בין רצון להיטיב עם הגוף לבין יצירת נזק ממשי.

"אין לנו קריטריונים ספציפיים לאבחן את זה, אבל אנחנו יודעים לזהות את זה כשאנו רואים את זה" מסבירה ג'ולי אפטון, דיאטנית המתמחה במקרים של אורתורקסיה. אפטון, שעובדת בעיקר עם אוכלוסייה אתלטית מסבירה שהיא רואה ספורטאים שבאופן עקבי חוצים את הגבול בין אכילה בריאה ומבוקרת לבין אובססיה למזון בריאות. לטענתה,  ספורטאים הם מועמדים טבעיים לסבול מהאובססיה, כיוון שהתזונה הבריאה היא חלק בלתי נפרד מהקריירה שלהם; בניית הגוף האתלטי, הכושר והסיבולת שלהם.

כאשר התבקשה ד"ר אפטון לצייר פרופיל של אותם אנשים שסובלים מההפרעה, היא הסבירה שמדובר באנשים שמשקיעים את יומם בתכנון מוקפד של הארוחות שלהם, אנשים שנמנעים מלאכול במסיבות ובאירועים חברתיים, ואם הם לא עומדים בפיתוי, הם פשוט לא משתתפים בהם. "אורתורקסיה היא מגבלה נוקשה שהאדם שם לעצמו" אומרת ד"ר אפטון "אך סוג ההגבלה משתנה מאדם לאדם".

התזונאית מדלין פרנסטון מסבירה כי אורתורקסיה היא הפרעה שמתקדת באיכות האוכל ולא בערך התזונתי שלו. ההפרעה אינה נובעת בהכרח מצורך לרדת במשקל, אלא בעיקר מצורך בשיפור הדימוי העצמי. "אנשים שסובלים מאורתורקסיה קושרים בין אכילה בריאה לערכים חיוביים, כך הם חושבים שהם טובים יותר ושלמים יותר רק כאשר הם אוכלים אוכל בריא".

אנשים שסובלים מאורתורקסיה הם כאלה שבוחנים את מרכיבי המזון של כל מוצר על המדף; צבעי מאכל, חומרים משמרים, חומרי טעם, חומרים נגד מזיקים, שומנים, סוכרים או מלחים שאינם מהסוג שנחשב "בריא". מבחינת ההכנה הם מקפידים על צורת השטיפה של המזון, הסטריליות של כלי ההכנה והליך העיבוד והשימור שלו.

לכאורה נדמה כי זוהי מודעות חיובית, אך כמו כל גישה בחיים - יש להקפיד על מינון!

בעוד שחינוך לתזונה נכונה ובריאה זה דבר חיובי לכל הדעות, הרי שייתכן מאוד כי הסביבה היא זו שמעודדת יחידים לאמץ תזונה נכונה כהפרעה. "בסביבה שלנו היום" מסבירה הדיאטנית רוברטה לארסון "יש לנו את היכולת לקבל מידע על כל מוצר ועל כל  מרכיביו עד לרמה המיקרוסקופית ביותר - עודף מידע, עשוי לייצר חרדה".

נוצר מלכוד שבו הקמפיין ליצירת מודעות לאכילה בריאה, הקושר בין תזונה לבריאות גופנית ונפשית, הכניס אנשים לבהלה. נוצר מצב שבו אנשים מגלים יתר מודעות ולוקחים את זה למצבי קיצון.

בעוד שברוב המקרים, התנהגות אובססיבית מובילה ללחץ פסיכולוגי יותר מללחץ פיזי - התבודדות חברתית ואיבוד שמחת החיים, יש אנשים שההפרעה שלהם הופכת גם להשפעה גופנית והם יכולים ממש לפגוע בעצמם. אורתורקסיה יכולה לגרום לחוסר אנרגיה בגוף, כאבי ראש, בחילות, אובדן קיצוני במשקל ואובדן טונוס השרירים. הדחף לאכול מזון בריא בלבד תוך הימנעות מוחלטת מקבוצות מזון המספקות בין היתר חומרים נחוצים כמו שומנים בלתי-רווים, ויטמינים ומינרלים, יכולה להיות הרסנית.

"ברגע שאדם מתחיל לבטל קבוצות מזון, לבטל קטגוריות גדולות של מזון, הוא נמצא בסיכון לאבד ויטמינים ומינרלים חיוניים" מסבירה הדיאטנית רוברטה לארסון. כאשר זה נעשה ללא פיקוח והתפריט אינו מאוזן, יכולה להיות לכך השפעה פיזית ונפשית.

"נוצר מצב אבסורדי, מצד אחד יש אוכלוסיה גדולה שלא משגיחה על מה שהיא אוכלת" מסבירה הדיאטנית קתרין ברוקינג "ומצד שני, יש אוכלוסיה גדולה שמרעיבה את עצמה!"

אורתורוקסיה

כיוון שאורתורקסיה זו הפרעה שטרם קיבלה מינוח קליני, עוד לא ברור כיצד ניתן להתמודד איתה. פסיכולוגים מציעים להתמודד איתה כמו כל הפרעת אכילה אחרת, שכן בבסיסה היא תולדה של דימוי עצמי נמוך, אך הקושי העומד בפניהם הוא אבחון ההפרעה - כיצד יודעים מתיי זה יותר מדיי בריא?

המגזין WEBMED סיפק רשימה של 10 שאלות שמטרתן לעזור לאבחן אנשים שנמצאים על סף אורתורוקסיה. בחנו את עצמכם:

1. האם אתם מבלים יותר משלוש שעות ביום במחשבה על מזון בריא?

2. האם אתם מתכננים כבר היום את התפריט המלא למחר?

3. האם הערך התזונתי של מה שאתם אוכלים חשוב לכם יותר מאשר ההנאה שבלאכול אותו?

4. האם אתם מונעים מעצמכם לאכול מאכלים שאתם אוהבים כיוון שהם לא "המזונות הנכונים"?

5. האם איכות החיים שלכם ירדה כתוצאה מעליית איכות התזונה שלכם?

6. האם הדיאטה שלך מקשה עליכם לאכול מחוץ לבית או בחברת משפחה וחברים?

7. האם אתם מרגישים אשמה עצמית ושנאה עצמית גדולה כאשר אתם חורגים מהדיאטה שלכם?

8. כאשר אתם מקפידים על תפריט, האם אתם מרגישים בשליטה מוחלטת?

9. האם הפכתם נוקשים מאוד כלפי עצמכם?

10. האם ההערכה העצמית שלך גדלה כאשר אתם אוכלים בריא? האם אתם מזלזלים באחרים שאינם אוכלים כך?

אם עניתם בחיוב על שתיים או שלוש השאלות הללו, ייתכן ואתם סובלים מהפרעה קלה של אורתורוקסיה, אך היא בשליטה. אם עניתם בחיוב על ארבע או יותר שאלות, יש לכם נטייה מוגברת לסבול מההפרעה. אם כל התשובות נכונות לגביכם, קרוב לוודאי שהפכתם אובססיביים לגבי אוכל בריא ורצוי שתפנו לטיפול פסיכולוגי.

חשוב להבהיר כי בעוד שקמפיינים שונים מעודדים אותנו לגלות מודעות למזונות שאנו צורכים, אף אחד מהם לא מעודד אותנו לנקוט בצעדים קיצוניים של הרעבה ופגיעה באיכות החיים. אימוץ תזונה נכונה ובריאה זה דבר שצריך להיות בהרמוניה עם אורח החיים ולא כפעולה סגפנית של הענשה. אם אתם חשים כי הדימוי העצמי שלכם נמוך וכי בחסות עובדה זו אתם מוצאים עצמכם מצדיקים פעולות שיש בהן מן ההרסנות העצמית לטווח הארוך, קחו את עצמכם בידיים כבר היום והציעו לעצמכם טיפול נכון יותר.

 

ליקטה וערכה: טל עזר

מילה תרגומים - שירותי תרגום

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: