ההמבורגר – קציצה עסיסית ושטוחה (בדרך כלל מבשר) שמוגשת בין שתי לחמניות רכות, ושניתן להכין אותה במגוון רחב של אופנים: מטוגנת במחבת, צלויה בגריל או בפלאנצ'ה ואפילו בתנור. עם השנים הפך ההמבורגר לאחד ממאכלי המזון המהיר הנפוצים והמוכרים ביותר בעולם וגם בישראל, וכאשר מכינים אותו מתערובות בשרים איכותיות וטריות מתקבלת מנה מעולה שרחוקה שנות אור מהג'אנק פוד הפשוט! בעקבות האהבה העזה למנה האהובה נולדו גרסאות רבות ומגוונות שלה, כמו: שניצל המבורגר, המבורגר סושי, המבורגר דגים, המבורגר טבעוני ועוד...
סברות רבות קיימות לגבי מקורו של ההמבורגר - יש הטוענים כי ההמבורגר הראשון נוצר במאה ה-17 כסטייק טרטר, ורק באמצע המאה ה-18 הוא הפך למה שכולנו מכירים היום. באופן רשמי הוא הומצא במאה ה-18 ונוצר מבשר פרות שגדלו בגרמניה בעיר המבורג (מכאן כנראה הגיע שמו), נטחן ועורבב עם שום, בצל, מלח ופלפל, ונוצרה הקציצה שאותה אנחנו מכירים היום. טענה אחרת היא שבשנת 1900 אדם בשם לואי סן, מהגר מדנמרק שהתגורר בקונטיקט, הוסיף לקציצה שתי פרוסות טוסט מלחם לבן (רק בהמשך הגיעה הלחמנייה) עם תוספות בצל, עגבניות וממרח גבינה. אצלנו בארץ בשנת 1959 אייבי נתן ז"ל, הבעלים של מסעדת "קפה קליפורניה" בת"א, היה הראשון שהגיש המבורגר.
בעולם (גם בלא מעט מסעדות מוכרות בארץ) נהוג לאכול את ההמבורגר עם גבינה, בד"כ גבינת צ'דר. מניחים פרוסת גבינה על גבי הקציצה ונותנים לה להימס באיטיות עד להתכה – מנה זאת נקראת צ'יזבורגר.
הבשר: ככל שהבשר איכותי וטרי יותר, כך רמת העסיסיות גבוהה יותר. המלצת השפים היא להשתמש בבשר עשיר בטעמים כמו: אנטריקוט, שפונדרה או כתף, ואף להעשיר זאת יותר באמצעות שומן כבש. את הבשר עדיף לטחון גס יחסית (לא טחינה דקה כמו לקציצות).
הכנת הקציצה: עדיף לערבב כמה שפחות. ערבוב מסיבי וארוך יגרום לפירוק ושחרור החלבון ויהפוך את הבשר לדביק וקשה ללעיסה. הלישה היא בעיקר כדי לפזר את התבלינים באופן שווה על כל הבשר. לניסיון ובדיקת הטעם כדאי מאוד לטגן חתיכה קטנה מתערובת הבשר לפני שממשיכים עם כל שאר הקציצות.
גודל הקציצה: הקציצה יכולה להיות עבה ועסיסית, ולחלופין דקה עד בינונית, לבחירתכם. רצוי לשקול 200 גרם ולשטח לעובי של כ-2 סנטימטר. קיימת גרסה משוטחת של הקציצה בשם "סמאש בורגר" – כדור הקציצה נמעך ע"י מרית מתכת ומתקבלת קציצה דקה ושטוחה שבד"כ מתלווה לאחת נוספת בתוך הלחמנייה.
התיבול: על כל ק"ג בשר טחון מומלץ לשים כפית מלח שטוחה וכפית פלפל שחור גרוס. אם בא לכם לשדרג "ולהשתולל" הוסיפו לבשר רוטב ברביקיו, שום כתוש, סרירצ'ה, פפריקה מעושנת או כל תבלין אחר שתרצו.
הטיגון: ככל שהבשר חשוף זמן רב יותר לחום, כך יוצאים ממנו יותר נוזלים החוצה ומתחיל תהליך קרישת חלבונים שגורם לו להיות יבש ופחות רך ועסיסי. הכל תלוי במידת העשייה האהובה עליכם: רייר – הבשר בפנים אדום ונא; מדיום רייר – הבשר בפנים מקבל גוון ורדרד ובמרכזו עדיין מעט נא ואדום; מדיום – הבשר עשוי היטב מבחוץ, ומבפנים מקבל צבע ורדרד; וול-דאן - הבשר חרוך מבחוץ וצלוי היטב מבפנים.
הלחמנייה: במנה הקלאסית היא עגולה ורכה, חוצים אותה לשני חלקים, צורבים כל חלק פנימי במחבת או על הפלאנצ'ה/גריל וממשיכים בהרכבת המנה.
תוספות: ניתן להוסיף בצל מטוגן, פטריות, גבינה, קטשופ, מיונז, מלפפונים חמוצים, ביצת עין, חסה, גוואקמולי, אווז מעושן, שבבי בצל, ויש כאלה שמכניסים לתוך הלחמנייה גם צ'יפס!
עבור לבא-במייל
