maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

אשתי ואני - סיפור אישי מרגש!

החיים לוקחים אותנו למקומות לא ידועים, ולא תמיד יש לנו שליטה עליהם. לעומתם, הדברים שאנו כן שולטים עליהם הם הבחירות שלנו, והסיפור הבא הזכיר לי את הבחירה הגדולה ביותר שבחיינו, הקמת משפחה, ואת חשיבותה לחיינו, ביחוד כשאנו מרגישים שעלינו לבצע בחירה מחודשת בקשר לחיים אלה. 

 

הסיפור מלווה במוזיקה - מומלץ להדליק רמקולים.
להפסקת המוזיקה לחצו על "השהה".

 

הגעתי הביתה באותו לילה, אשתי הגישה את ארוחת הערב, לקחתי את ידה ואמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר...

היא אכלה באיטיות ובשקט מופתי, הסתכלתי עליה וראיתי את הכאב בעיניה כאילו היא ידעה מה רציתי לומר.

לא ידעתי איך להגיד את זה, אז פשוט אמרתי: ״אני רוצה להתגרש.״

היא הסתכלה בהלם ושאלה אותי בעצב: ״למה?"

באותו הלילה לא דיברנו... היא רק בכתה וחיפשה תשובות, עד שעניתי לה עם המון רגשות אשם: ״התאהבתי באישה אחרת". 

גירושין

 

ביום למחרת כתבתי הסכם גירושין וכתבתי שאני משאיר לה את הבית, הרכב ו-30% מהעסק. ברגע שהיא ראתה את ההסכם היא קרעה אותו לגזרים.

25 שנות נישואין, ולפתע נראינו כמו זרים. כאילו ו"בזבזנו" את כל השנים שהיינו יחד...

היא התחילה לצעוק ולבכות...

למחרת הגעתי הביתה ומצאתי אותה כותבת. הלכתי למיטה בלי לאכול ובלי לדבר.

קמתי בבוקר וראיתי שהיא עדיין כותבת. היא כתבה את הסכם הגירושין עם התנאים שלה.

היא לא רצתה כלום מלבד דבר אחד. היא ביקשה שאשאר לחודש נוסף. חודש בו נשוב לחיות כמו בימים הראשונים של הנישואים, כאילו כלום לא קרה, כדי שהילדים לא ידעו דבר. עוד משהו היא ביקשה, היא ביקשה שבמשך אותו החודש, אשא אותה בזרועותיי כל בוקר מחדר השינה לדלת, בדיוק כמו ביום חתונתינו.

חשבתי שהיא השתגעה, אבל הסכמתי כדי שכל תהליך הגירושים יעבור בשלום ובשקט.

ביום הראשון הרגשתי אי נוחות להרים אותה מהמיטה לדלת, אבל ככל שעברו הימים התרגלתי והתחלתי להיזכר ברגעים היפים שלנו...

כעבור יומיים אחד הילדים ראה אותנו ואמר: "כמה כיף לראות אתכם ככה!"

היא לחשה לי: "אל תגיד להם כלום בינתיים, זה ישבור אותם".

הנהנתי בהסכמה, אבל כעסתי. היא נשארה בבית ואני הלכתי לעבודה.

גירושין

 

לאחר שבוע היא הניחה את ראשה על החזה שלי כשהרמתי אותה. יכולתי להריח את הבושם שלה על הצוואר. האמת שכבר הרבה זמן לא הסתכלתי עליה ככה. היא כבר לא כל כך צעירה, אפילו החלו לצוץ קמטים שלא הכרתי. היה ברור שהיא לקחה את ההחלטה שלי בקושי רב, לרגע הרגשתי חרטה.

לאחר שבוע הרגשתי שהלב שלי חוזר ונפתח. האישה שנתנה לי 25 שנים מחייה, פתאום חזרה לי ללב.

לאחר שבועיים היא החלה להיות קלה מתמיד. כבר לא התאמצתי להרים אותה... הבחנתי בכך שהיא רזתה, ליטפתי את שערה ואחד הילדים אמר בהתלהבות: "הגיע הזמן שתיקח את אמא בזרועותייך!" זה נהפך למשהו חשוב בעיני הילדים.

פחדתי לשנות את דעתי אבל כבר לא יכולתי להסתיר. התאהבתי בה מחדש.

קניתי זר פרחים לאשתי וכתבתי לה: "אהובתי, כשהחזקתי אותך בזרועותיי, הרגשתי שאני רוצה להחזיק אותה כל החיים".

הגעתי הביתה עם הזר ביד ובחיוך גדול רצתי במעלה המדרגות. מצאתי את אשתי בחדר השינה ללא רוח חיים.

הרופאים אמרו לי שאשתי נפטרה מסרטן. איך לא ידעתי? איך לא שמתי לב? כל הזמן הזה היא הלכה ואזלה לי בין הידיים...

היא ידעה שנותר לה רק עוד חודש לחיות, בגלל זה היא ביקשה ממני להישאר. בגלל זה היא התעקשה שלא נספר לילדים. עד היום חרוט בראשם שהייתי אבא ובעל מדהים שאוהב ומעריץ את אישתו... בזכותה, הכל בזכותה.

היום אני מודה, היא חסרה לי ואני חושב עליה כל הזמן. בכל בוקר, אני יורד במדרגות לאט לאט, נושא אותה בליבי כל הדרך...

 

היו קשובים לבני הזוג שלכם,

ונסו להסתכל על החיים בראייה רחבה יותר שתתרום לכם ולמשפחתכם.

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: