נחש קטן בא בוכה לאימא שלו ואומר: "אימא, אנחנו ארסיים?" – "כן חמוד, למה אתה שואל?" – "כי נשכתי לעצמי את הלשון…"
גמל קטן אחד מעיר את ההורים שלו ב-3 לפנות בוקר ומבקש מהם לשתות קצת מים. "אי אפשר להמשיך ככה כל הזמן!" אומר לו האבא שלו בכעס, "כבר נתנו לך לשתות פעמיים החודש!"
גברים הם כמו...
מקור תמונה: STE-J-ARTלכל אותם גברים שאומרים: "למה לקנות פרה אם אפשר לקבל חלב בחינם?", הנה לכם עדכון קטן: 80% מהנשים בימינו מתנגדות לנישואין. למה? מאחר שנשים מבינות שאין צורך לקנות עגל שלם בשביל לקבל נקניקיה קטנה. למעשה, גברים הם כמו..
1. גברים הם כמו חומר משלשל. הם גורמים לכל הרע לצאת ממך.
2. גברים הם כמו בננות. ככל שהם מתבגרים ככה הם פחות קשים.
3. גברים הם כמו מזג האוויר. לא ניתן לעשות דבר כדי לשנות אותם.
4. גברים הם כמו בלנדר. צריך אחד כזה, אבל אף אחד לא בטוח למה.
5. גברים הם כמו חטיפי שוקולד. מתוקים מתוקים, אבל יגיעו ישר לירכיים שלך.
6. גברים הם כמו פרסומות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים.
7. גברים הם כמו אג"ח ממשלתיות. לוקח להם כל כך הרבה זמן להבשיל.
8. גברים הם כמו מסקרה. הם בדרך כלל בורחים עם הבעת הרגש הראשונה.
9. גברים הם כמו פופקורן. הם מספקים אותך, אבל רק לזמן קצר.
10. גברים הם כמו סופת שלגים. אי אפשר לדעת מתי יגיעו, כמה סנטימטר תקבלי וכמה זמן זה ימשך.
11. גברים הם כמו חנייה. כל הטובים תפוסים ואלה שפנויים יוציאו אותך עם קנס.
בבית משפט בעיירה דרומית שכוחת אל בטקסס, עורך הדין של התביעה קורא לעדה הראשונה שלו, סבתל'ה מבוגרת, לדוכן העדים.
הוא ניגש אליה ושואל אותה "האם את מכירה אותי, גברת ג'ונס?"
והיא עונה: "כן, כמובן שאני מכירה אותך מר וויליאמס, הכרתי אותך מאז שהיית ילד קטן, ולמען האמת אתה אכזבה גדולה מבחינתי. אתה משקר, בוגד באשתך, אתה מניפולטיבי ומדבר על אנשים מאחורי הגב. אתה חושב שאתה איזה סיפור הצלחה ואין לך את השכל להבין שלעולם לא יצא ממך כלום. כן אני מכירה אותך".
עורך הדין נעמד במקום המום, לא בטוח מה לעשות. לבסוף הוא מצביע לצדו השני של האולם ושואל "גברת ג'ונס, האם את מכירה את עורך הדין של ההגנה?"
והגברת שוב עונה: "כן, כמובן. אני מכירה את מר בראדלי מאז שהיה צעיר, גם כן. הוא עצלן, דו פרצופי ויש לו בעיית שתייה. הוא לא מסוגל לנהל מערכת יחסים נורמלית, והוא אחד מעורכי הדין הגרועים במדינה. שלא לדבר על זה שהוא בגד באישתו עם שלוש נשים שונות. אחת מהן הייתה אשתך. כן, אני מכירה אותו"
עורך הדין מטעם ההגנה כמעט מתעלף במקום.
פתאום השופט מבקש מעורכי הדין לגשת אליו לדלפק ובקול מאוד שקט הוא אומר להם:
"תקשיבו מטומטמים, אם אחד משניכם שואל אותה אם היא מכירה אותי, אני שולח את שניכם לכיסא החשמלי!"
אפרים ואפרת עמדו לחגוג את יום הנישואים ה-40 שלהם, ואחרי כמה וכמה מתנות כושלות שהוא העניק לאשתו, אפרים החליט פשוט לשאול אותה מה היא רוצה.
"כל שנה אני קונה לך מתנה אחרת וכל שנה את מתעצבנת עלי, אז אולי פשוט תגידי לי מה את רוצה?" הוא אמר.
"אפרים זה לא הולך ככה, אחרי כל כך הרבה שנים אתה אמור לדעת מה אני רוצה" היא ענתה.
"אבל אין לי מושג מה לקנות... אולי לפחות תתני לי כיוון כללי או איזה רמז קטן?" התחנן הבעל.
אפרת חשבה וחשבה וחשבה, ולבסוף אמרה לבעלה: "השנה אני רוצה שתקנה לי משהו מלכותי עם יהלומים!"
לאחר שבוע אפרים חזר הביתה עם קופסה קטנה ומלבנית מעוטרת בסרט ונתן אותה לאשתו בגאווה. אפרת הנרגשת החלה לפתוח את המתנה שלה בזמן שמחשבות על שרשרת יהלומים מלכותית או צמיד מהודר ממלאות את ראשה.
"אידיוט!" היא צעקה ברגע שהיא סיימה, "מה זאת המתנה העלובה הזאת?!"
"זה בדיוק מה שרצית!" התגונן אפרים, "זה מלכותי ויש בזה יהלומים, אז למה את קוראת לי אידיוט?!"
"כי רק אידיוט יקנה לאשתו חפיסת קלפים ליום הנישואים שלה!"
שליח עם חבילה מגיע לבית פרטי גדול. על השער בחוץ הוא נתקל בשלט: "סכנה - תוכי!"
אומנם שליח עם ניסיון אך מעולם לא נתקל בשלט אזהרה כה מוזר. הוא מגחך מעט לעצמו ונכנס בצעד בוטח לחצר, ואכן רואה תוכי קטן יושב לו בכלוב, מתנדנד מתקרת המרפסת.
הוא מגיע קרוב לכלוב של התוכי כאשר התוכי לפתע צורח:
״רקסי, תקוף!!!!״
ילד מתעטש ליד אמא. אמא: "או קטן שלי! אתה חולה? אני אביא לך כדור, אני אכין לך תה, אולי תיקח חופש מחר?"
ילד מתעטש ליד אבא. אבא: לבריאות ליאור. ילד: אבא, אני דניאל.
מעשה שמתחיל במפגש בשירותים ציבוריים...
שני גברים עומדים אחד ליד השני במשתנה בתוך שירותים ציבוריים, ועושים את מה שעושים. אחרי מספר רגעים, אחד מהם פונה פתאום לשני ומתחיל לדבר איתו...
- "סליחה אדוני, אתה במקרה יהודי?"
- "כן, אני יהודי."
- "ותגיד לי רגע, יכול להיות שאתה במקור מקרקוב?"
- "כן אני נולדתי שם, איך אתה יודע את זה?"
- "וכשאתה היית ילד, אתה זוכר שהיו לוקחים אותך לבית כנסת קטן ליד רחוב שירוקה?"
- "כן! תגיד לי, אנחנו מכירים אחד את השני שאתה יודע עלי כל כך הרבה?"
- "לא, אבל אני יודע שרבי גולדברג הפוזל עם הידיים הרועדות עשה שם את הבריתות לכל הילדים."
- "נכון! אבל עדיין, איך אתה ידעת שאני משם אם אתה לא מכיר אותי?"
- "כי אתה משתין לי על הנעל!"
מטוס עמד להתרסק ו-4 הנוסעים שהיו עליו גילו שיש רק 3 מצנחים...
הנוסע הראשון אמר: "אני שחקן כדורגל ידוע! מיליוני אנשים רואים אותי משחק בכל שבוע, יש לי מעריצים מכל העולם וכל הקבוצה שלי תלויה בי! אין מצב שאני עומד למות". הוא לקח את המצנח הראשון וקפץ מהמטוס.
הנוסע השני אמר: "אני פוליטיקאי חשוב! בלעדיי לא יהיה מי שיעביר חוקים או ישמור על שלום הציבור. אין בן אדם יותר חכם או אחראי ממני בכל המדינה! אין מצב שאני עומד למות". הוא לקח את המצנח השני וקפץ מהמטוס.
הנוסע השלישי, רב יהודי זקן, פנה אל הרביעי שהיה תלמיד קטן בן 10 ואמר לו: "אני כבר זקן ולא נשארו לי הרבה שנים, בעוד שאתה עוד צעיר ויש לך את כל החיים לפניך. קח אתה את המצנח".
"זה בסדר רבי", אמר לו הילד, "יש אחד לי ויש אחד לך - במקום מצנח האיש הכי חכם ואחראי בכל המדינה לקח את תיק בית הספר שלי".
בחור צעיר נסע על כביש הערבה ב-12 בלילה.
פתאום קפץ לו לכביש גמד צהוב וסימן לו עם הידיים לעצור בצד.
הבחור עצר והתחיל לצעוק על הגמד: "מה אתה עושה?! היית יכול להידרס!"
ענה לו הגמד: "אני גמד צהוב קטן ומניאק, ועד שלא תיתן לי בננה אני לא אתן לך לעבור!"
הבחור מוסר לגמד בננה וממשיך בדרכו.
לאחר כמה דקות קפץ לו לכביש גמד אדום וסימן לו לעצור בצד.
הבחור עצר בחריקת גלגלים וצעק על הגמד: "מה אתה עושה?! היית יכול להידרס!"
ענה לו הגמד: "אני גמד קטן אדום ומניאק, ועד שלא תיתן לי תות, אני לא אתן לך לעבור!"
הבחור העייף, נותן לו תות וממשיך בדרכו הארוכה.
לקראת סוף הנסיעה קפץ לפני הרכב גמד כחול וסימן לבחור לעצור בצד.
הבחור עצר, פתח חלון והתחיל לצעוק: "מספיק! שיגעתם אותי! תן לי לנחש, אתה גמד קטן כחול ומניאק ומה אתה רוצה?"
ענה לו הגמד: "רשיונות בבקשה..."
יום אחד, כשישבתי באיזה בר באחד מנמלי התעופה הגדולים בעולם, נעמד לידי בחור סיני קטן והתחיל לשתות בירה.
הסתכלתי עליו בהלם לרגע, ואז שאלתי אותו: ״תגיד לי, אתה יודע אומנויות לחימה, כאלו כמו ג׳ו ג׳יטסו, קונג-פו, קראטה, כאלו?״
״לא!״ ענה לי הסיני בתקיפות, ״ולמה אתה מעז ככה לשאול אותי את זה? מה, כי אני סיני? זה כי אתה גזען?!״
״לא״ עניתי, ״אני שואל את זה כי אתה שותה מהבירה שלי יא דביל!״
בכפר קטן חיו שני אחים, מורה וסוחר.
המורה היה נשוי למרשעת מכוערת והסוחר נשוי לאישה נאה ונחמדה.
יום אחד בא המורה לסוחר ואמר לו: "אחי, אולי זה לא העסק שלי, אבל ישנן שמועות חוזרות ונשנות על כך שלאשתך יש מאהב".
"כן", עונה האח, "גם אני שמעתי".
"אז למה אתה לא מתגרש ממנה?", שאל האח המורה.
"אחי היקר", הסביר האח הסוחר, "אתה אולי מורה טוב, אבל בעסקים כנראה שאין לך מושג. תמיד עדיף שיהיה לך חצי עסק שמתפקד טוב מאשר עסק מחורבן שכולו שלך..."
פעם הייתה ילדה קטנה בשם כיפה אדומה. אמה שלחה אותה להביא מצרכים לבית סבתה אשר גרה בבית קטן בלב היער.
"דרך צלחה!" אמה האם לכיפה האדומה, "ועוד דבר אחד, היזהרי מהזאב הרשע שביער..."
יצאה כיפה אדומה לדרכה והחלה פוסעת בין שבילי היער.
כשהגיעה למעבר היער האפל, לפתע הבחינה כיפה אדומה בזאב גדול המסתתר מאחורי עץ.
מיד צעקה לעברו: "ראיתי אותך זאב רשע! אתה לא מפחיד אותי, הסתלק מכאן מהר!"
הזאב חשף שיניים, רטן בכעס והסתלק לדרכו.
כיפה אדומה חשה הקלה עצומה על שניצלה משיני הטורף והמשיכה אל מעמקי היער.
אחרי שעה קלה של צעידה, לפתע הבחינה שוב בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי שיח: "עוף מכאן זאב רשע! ראיתי אותך ולא תוכל לפגוע בי!"
הזאב יצא ממחבואו, רטן לעבר כיפה אדומה והסתלק לדרכו.
כיפה אדומה המשיכה לכיוון בית סבתה החולה, כדי להביא לה את מצרכים. בעודה פוסעת ממש בלב היער, הבחינו עיניה החדות פעם נוספת בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי סלע: "צא משם זאב רשע!" קראה לעברו כיפה אדומה, "גילית את מסתורך ואתה כלל לא מפחיד אותי!"
הפעם הזאב קם ממקומו ופנה אליה: "תגידי ילדה נודניקית, אולי תתני לחרבן בשקט כבר??!!"
שתי בלונדיניות יושבות על גג במושב קטן בצפון בלילה. האחת שואלת את השנייה: "מה את חושבת שרחוק יותר, הירח או תל אביב?" השנייה עונה: "נו התשובה ברורה, את תל אביב הרי אי אפשר לראות מכאן".
תספורת בחינם
יום אחד בעל חנות פרחים הגיע להסתפר.בסיום שואל את הספר: "כמה אני חייב לך?"
אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף".
בעל חנות הפרחים הודה ועזב את המספרה.
למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה ואגרטל מלא בפרחים.
מאוחר יותר באותו היום הגיע למספרה פרופסור. ברגע שרצה לשלם אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף".
הפרופסור הודה לספר והלך לו לדרכו.
למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר
פתק תודה ומספר ספרים ביניהם "איך להצליח בעסק קטן" ו "הדרך אל האושר".
אחרי כן הגיע למספרה שוטר. ברגע שרצה לשלם אמר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, ואני לא גובה כסף".
השוטר יצא שמח לדרכו.
למחרת בהגיעו לפתוח את המספרה, מצא הספר פתק תודה וחבילת עוגיות טריות.
ואז הגיע חבר כנסת להסתפר. ברגע התשלום אומר לו הספר: "השבוע אני בשירות לאומה ותורם לקהילה, לא גובה כסף".
הח"כ יצא שמח לדרכו.
למחרת, בהגיעו לפתוח את המספרה מצא הספר... 15 חברי כנסת ממתינים לתספורת חינם!!
נערה כפרית צעירה מגיעה העירה ועובדת בבית חרושת למטאטאים. היא עובדת מסורה וחרוצה והבעלים מאוד מרוצים ממנה.
לאחר שלושה חודשי עבודה היא הולכת יום אחד לאחראי ומודיעה לו שהיא מפסיקה לעבוד בעוד שבועיים.
האחראי שואל אותה לסיבת העזיבה אך הבחורה משיבה: "אני סתם רוצה לעזוב!".
אחרי לחץ קטן לבירור הסיבה מפשילה הבחורה הכפרית את חצאיתה ומראה לאחראי שהתחילו לצמוח לה זיפים שחורים בערוותה, "לא היו לי כאלה כשבאתי הנה ועכשיו בגלל העבודה עם הזיפים של המטאטים התחילו לצמוח לי זיפים!".
האחראי משועשע מהנאיביות של הבחורה הכפרית מפשיל את מכנסיו ואומר לה "תשמעי יקירתי, זה הטבע, לכל אדם צומחים 'זיפים' כאלה בגיל מסוים".
הבחורה מסתכלת בעיון על האחראי העירום ואומרת: "אני לא יכולה להמתין שבועיים אני מפסיקה לעבוד מיד. אני רואה שאצלך התחיל כבר לגדול גם המקל!!!"
איש אחד הלך ברחוב כאשר לפתע הוא שמע מאחוריו קול זעיר:
"אם אתה עושה עוד צעד אחד קטן, לבנים יפלו על הראש שלך ויהרגו אותך".
האיש עצר במקום, ולבנה גדולה מתרסקת ממש לרגליו.
המום, הוא ממשיך בדרכו ואחרי מספר דקות שומע את אותו קול צועק לעברו:
"עצור! אל תחצה את הכביש! אם אתה עושה עוד צעד אחד נוסף, הרכב הבא ידרוס אותך ואתה תמות".
האיש קופא במקומו ובאותה השניה מכונית חולפת סנטימטר ממנו, כמעט נוגעת בו.
האיש נושם לרווחה ומפנה שאלה לאוויר: "מי אתה?"
"אני המלאך השומר שלך" ענה הקול בחיוך.
"באמת?" מופתע האיש "ואיפה לעזאזל היית כשהתחתנתי?!"
בעיר אחת ארגנו תחרות קללות שאליה נרשמו שלושה מתחרים: פרסי, גרוזיני ומרוקאי. לפני שכל אחד מהם עלה על הבמה כדי להציג את שצף הקללות שלו, הם הודרכו להיכנס לחדר קטן על הבמה, שם יוכלו להתכונן ולחמם את קולם, וממנו הם יצאו ישירות אל מול הקהל.
הראשון היה הפרסי. הוא נכנס לחדר הקטן, כחכך קצת בגרונו, יצא ממנו, לקח כמה צעדים קדמה ושחרר אוסף קללות בפרסית שנמשך 2 דקות. הקהל הריע בקול רם.
השני היה הגרוזיני. הוא נכנס לחדר הקטן, בדק שהחולצה שלו בתוך המכנסיים, יצא ממנו, לקח כמה צעדים קדימה ושחרר אוסף קללות בלתי פוסק בגרוזינית במשך 5 דקות. הקהל הריע בקול רם עוד יותר.
השלישי היה המרוקאי. הוא נכנס לחדר הקטן, ולפתע, כשהוא עוד בחדר, התחיל לצרוח בקולי קולות רצף של קללות כמו שאיש מעולם לא שמע - במרוקאית, בפרסית, בגרוזינית ובכל שפה אחרת שקיימת, במשך לא פחות מ-10 דקות. הקהל ששמע את הכל היה בהלם ואחרי רגע של דממה כולם מחאו כפיים, שרקו וצעקו בקול רם.
המרוקאי המבולבל יצא מהחדר, לקח כמה צעדים קדימה ואמר, "סליחה שהתעכבתי, לא נסגר לי הריצ'רץ'. עכשיו אני מוכן!"
מקור תמונה: Gabriela Vegaבעקבות גל של פריצות לבתים בשכונה שלהם, אורי ואורנה החליטו שהם צריכים כלב שישמור על ביתם, ואורנה פנתה למאלף מיוחד שיעזור לה למצוא את הכלב המושלם עבורם. המאלף שמע את סיפורה של אורנה והרגיע אותה במהרה בטענה שיש לו את הכלב המושלם עבורה.
"תני לי רק רגע ואני הולך להביא אותו מהכלוב", אמר המאלף וחזר יחד עם כלב צ'יוואווה קטן ורצועה אדמדמה.
"אתה צוחק? אין שום סיכוי בעולם שהדבר הקטן הזה יהיה כלב שמירה טוב, פורצים בחיים לא יברחו ממנו!" אמרה אורנה.
"זה בדיוק הקטע, הוא לא כלב שמירה אלא כלב תקיפה, והוא אפילו מגיב לפקודות קוליות! אני אראה לך מה הוא מסוגל לעשות..." אמר המאלף, פנה אל הכלב ופקד עליו בקול חזק וברור "כלב תקיפה, עץ!" הצ'יוואווה הקטן הסתער על עץ קטן סמוך, והחל לתלוש בקלות ענפים, לנשוך בעוצמה את הגזע ולבסוף הוא הצליח לעקור את העץ כולו מהקרקע.
אורנה הייתה בהלם מהכלב המוכשר, ואחרי שהמאלף הבטיח לה שהצ'יוואווה יתקוף כל דבר בעזרת הפקודה שהוא הדגים לה, היא קנתה אותו וחזרה מאושרת לבעלה.
אורי המרוקאי חמום המוח, שציפה לראות את אישתו חוזרת עם רוטווילר או פיטבול ובמקום זאת קיבל כלב ננסי וחמוד למראה, התעצבן ומיד החל לצעוק: "חשבתי שאנחנו רוצים כלב שמירה, במקום זה את הלכת וקנית את הבדיחה הזאת?"
"זאת ממש לא בדיחה, אתה לא מבין מה הכלב הזה מסוגל לעשות!" ענתה אורנה.
"מה הוא כבר מסוגל לעשות? לברוח משודדים ממש מהר? להתחבא מאחורי ספות?" המשיך אורי.
"הוא כלב תקיפה!" השיבה אורנה.
"כלב תקיפה בתחת שלי!" צעק אורי, וזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא העז להתווכח עם אישתו...
מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול:
"כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..."
הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו.
בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים.
האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..."
ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?"
"לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה."
הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?"
"לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?"
החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?"
"השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!"
"אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."
גבר בן 30 שומע דפיקות בדלת, הוא ניגש, פותח את הדלת ורואה חבר שלו מתקופת הצבא שלא ראה כבר 10 שנים לפחות, ואיתו חתול קטן.
שני הגברים ישבו, צחקו, סיפרו אחד לשני כל מה שעבר עליהם בשנים מאז שנפגשו,
ובינתיים, החתול קרע את הספות, שרט את מסך המחשב, עשה את צרכיו בעציץ וגרר נייר טואלט לאורך כל הבית.
כשהחבר עמד ליד הדלת לפני שהלך, אמר לו: "אני ממש שמח שבאת, באמת. אבל תוכל בפעם הבאה לא להביא איתך את החתול שלך?"
ענה לו החבר: "חשבתי שזה החתול שלך!"
מייק עמד להנשא לקארן, ולפני הנישואין בא אליו אביו ואמר לו:
"בני, בוא תלמד משהו. בליל הכלולות של אמא שלך ושלי, הבאתי לה את המכנסיים שלי ואמרתי לה 'קחי, נסי אותם'.
היא אמרה לי שזה קטן עליה ועניתי 'בדיוק, זה כי אני הוא זה שלובש את המכנסיים בבית. כך זה עכשיו וכך זה ישאר'״.
"הממ", הרהר לעצמו מייק, "זה משהו שכדאי שאנסה. להוריי באמת מעולם לא היו בעיות בנישואין.."
בירח הדבש הוריד מייק את מכנסיו והביא אותם לקארן: ״קחי, נסי אותם״, אמר לה.
וקארן השיבה לו: "אני לא יכולה איתם, הם ממש גדולים עליי.."
"בדיוק, קארן", ענה מייק, "זה כי אני הוא זה שלובש את המכנסיים בבית. כך זה עכשיו וכך זה ישאר".
קארן לקחה את מכנסיה ומסרה אותם למייק: ״קח, נסה אותם״.
מייק ניסה ללבוש אותם אך הן היו צרים מאוד.
"קארן, אני לא יכול להכנס למכנסיים שלך", אמר מייק.
וקארן בתגובה ענתה לו: "בדיוק. וזה ימשיך להיות המצב אם תנסה להתחכם ככה".
שני זקנים בני 80, חברי ילדות, הסתובבו יחד בתל אביב. האחד אומר לשני: "תראה תל אביב זה לא מה שהיה פעם, יש פה מלא בתי זונות, פעם לא היה ככה."
השני ענה לו: "אתה יודע מה, אנחנו סתם שופטים. אף פעם לא היינו באחד כזה, אז בוא וננסה."
השניים נכנסו לבית בושת, והמאדאם שפתחה להם את הדלת בחנה אותם בעין חשדנית ושאלה מה הם רוצים. "אנחנו רוצים בחורות," השיבו, אבל כשהמאדאם ניגשה אל הבנות שלה הן סרבו להיכנס למיטה עם זקנים שכאלו.
"אין בעיה," אמרה להן המאדאם, "הכניסו אותם לחדר העליון, סגרו את האור ותשימו שם שתי בובות מין, הם לא ירגישו בהבדל."
שני החברים עלו למעלה, ואחרי כמה דקות שניהם סיימו ונפגשו מחוץ לבית הבושת כדי לדבר על החוויה. הראשון אמר: "שמע היה בסדר אבל מוזר, כאילו שכבתי עם אשת קרח... נגעתי בה, חיבקתי אותה, נישקתי אותה והיא פשוט לא זזה."
"מילא אשת קרח" ענה חברו, "אני שכבתי עם מכשפה... נגעתי בה, חיבקתי אותה, ליטפתי והיא פשוט לא זזה. בסוף נתתי לה ביס קטן בטוכעס והיא הפליצה עלי ועפה מהחלון."
מלון קטן ואלגנטי שנערכו בו חתונות רבות רחש וגעש לקראת החתונה המדוברת של גבר בן 95 עם צעירה יפיפייה בת 23. היה נראה שעובדי המלון והאורחים בו התרגשו יותר לקראת החתונה מאשר החתן, שנראה שברירי וכאילו הוא לא יעמוד בערב הכלולות עם כלתו הצעירה והנמרצת.
בערב החתונה הכל התנהל כרגיל – החופה התקיימה בבית הכנסת של המלון, טבעות הוחלפו והחתן אפילו הצליח לשבור את הכוס. לאחר החתונה הזוג הטרי פרש לחדר הכלולות שלו ונעל את הדלת מאחוריו. האורחים נסעו לביתם ועובדי המלון היו סקרנים לראות מה יקרה בבוקר שלמחרת...
בבוקר שלאחר ליל הכלולות, דלת חדרו של הזוג הטרי נפתחה ועובדי המלון הסקרנים חיכו לראות באיזה מצב יהיה החתן. למרבה ההפתעה, הייתה זו הכלה הצעירה שירדה למטה ונראתה תשושה ופרועה.
הכלה ירדה אט אט במדרגות, תוך כדי שהיא אוחזת במעקה שלא ליפול ומבט המום על פניה.
פקיד הקבלה נחלץ לעזרתה ושאל "מה קרה לך יקירתי? את נראית כאילו היית בשדה קרב!"
הכלה פעורת העיניים הביטה בו והצליחה להגיב "אלוהים אדירים!!!" היא אמרה "הוא... הוא אמר לי שהוא התאפק, הצליח לעמוד בפיתויים וחסך במשך 75 שנים!!!" ענתה הכלה לפקיד.
"ומה הבעיה בזה?" השיב הפקיד "תוכלו להשתמש בכסף שהוא חסך לכל מטרה."
הכלה הסתכלה עליו במבט מותש ואמרה "הוא לא התכוון לכסף..."
יום אחד ילד קטן ניגש אל אבא שלו ואומר: "אבא כשאני אהיה גדול, אני רוצה להתחתן עם נסיכה יפה, ממש כמו באגדות!"
"למה?" שאל האבא.
"כי תמיד בסוף של האגדות כל גבר שמתחתן עם נסיכה יפה הופך למלך, מקבל ארמון גדול עם המון משרתים, ומסביב יש שדות ירוקים מלאים בפרות!"
"חמוד שלי תקשיב טוב" ענה האבא, "אל תאמין לאגדות! בהתחלה הכל טוב ויפה, אבל אחרי כמה שנים הארמון צריך שיפוצים, המשרתים מתפטרים, השדות נובלים והמלך נשאר עם פרה זקנה אחת."
אימא, אבא וילד קטן הלכו לראות מופע קרקס עם ליצנים, אקרובטים וחיות אקזוטיות. כאשר לזירה המרכזית נכנס פיל ענק הילד הקטן היה בהלם והחל לשאול את אימו שאלות בהתרגשות.
"מה זה הדבר הארוך הזה שיש לו על האף?" הוא שאל.
"זה החדק של הפיל", ענתה האימה.
"ומה זה שתי הקרניים המוזרות האלו שיוצאות לו מהפה?" המשיך הילד.
"אלו חטי השנהב של הפיל", ענתה האם בסבלנות.
"ומה הדבר המוזר הזה מאחורה?" חקר הילד הקטן.
"זה הזנב של הפיל", השיבה האם.
"לא זה, מה זה הדבר הארוך הזה שיש מתחת לזנב של הפיל?" הקשה הילד.
האם הנבוכה לא ידעה איך לענות על השאלה ופשוט אמרה "זה כלום, אל תתייחס לזה ובוא פשוט נראה את המופע.", אך סקרנותו של הילד הקטן לא נרגעה, אז הוא פנה לאביו ושאל אותו את אותה השאלה.
"זה איבר המין של הפיל", אמר האבא לילד.
"אז למה אימא אמרה לי שזה כלום?" שאל אותו בנו.
האבא הזדקף בגאווה בכיסאו, הסתכל לכיוון אישתו וענה: "כנראה שזה כלום כי אימא שלך רגילה להרבה יותר!"
כורדי אחד תמיד רצה לצאת לצוד ביערות עצומים עם בעלי חיים פראיים, ולכן החליט לטוס לאלסקה לציד דובים. הוא הצליח לצוד דוב קטן, אך רגע אחרי הירייה, טפחה יד על כתפו. זו הייתה יד של דוב גריזלי אימתני, שפתח את פיו ואמר: "אתה הרגת את הבן דוד שלי, עשית טעות גדולה. עכשיו יש לך שתי אפשרויות: או שאני הורג אותך מוות אכזרי, או שאנחנו שוכבים ביחד". הכורדי כמובן בחר באפשרות שתשמור עליו בחיים, אך עדיין, ההחלמה הייתה ארוכה...
כעבור שנה הוא החליט לטוס בחזרה לאלסקה ולדרוש נקמה. הוא מצא את הדוב שהשפיל אותו, ירה בו, אך כעבור רגע הרגיש טפיחה על הכתף וראה מאחוריו דוב ענק. "הרגת את האחיין שלי – טעות גדולה. עכשיו יש לך שתי אפשרויות: או שאשמיד אותך בלי רחמים, או שנשכב ביחד". שוב הכורדי בחר שלא למות, אך ההחלמה הייתה ארוכה.
כעבור שנה הוא חזר לשם כדי לדרוש נקמה, ואחרי שירה בדוב שהשפיל אותו בשנית, הוא הרגיש טפיחה על הכתף, והדוב שעמד מאחוריו אמר: "תקשיב, מתחילות לרוץ פה שמועות שאתה לא פה כדי להרוג דובים באמת..."
פרופסור למדעי ההתנהגות נכנס לאולם ההרצאות ופותח את הרצאתו בהצגת נושא השיעור - "הוצאת האדם מאיזון ושלווה"
הפרופסור: "אני עומד להדגים לכם שלושה שלבים כיצד ניתן להוציא אדם משלוותו"
הוא נוטל לידו טלפון שמחובר לרמקולים, ומחייג למספר אקראי.
מהעבר השני של הקו עונה גבר.
הפרופסור: "שלום, אפשר בבקשה לדבר עם ברוך?"
עונה הגבר בנימוס: "אין כאן ברוך, נראה כי טעית במספר אדוני" וסוגר את הטלפון.
אומר הפרופסור לסטודנטים: "השיחה הזו גרמה זעזוע קטן לאיש שישב לבטח להנאתו בביתו. נעבור אם כן לשלב השני"
הפרופסור ניגש שוב לטלפון ומחייג את אותו המספר.
האיש מעבר לקו עונה, והפרופסור שואל: "סליחה, האם ברוך נמצא?"
עונה הגבר: "כבר אמרתי לך שאין כאן ברוך אדוני. בדוק טוב את המספר שאליו אתה מחייג" האיש טורק את הטלפון.
"רואים", אומר הפרופסור, "עכשיו האיש כבר ממש עצבני לאחר שהפרעתי למנוחתו פעמיים ברציפות. עתה נגיע לשלב השלישי והאחרון."
הוא ניגש לטלפון ומחייג בשלישית לאותו מספר.
הפרופסור: "שלום, אבקש את ברוך"
הפעם האיש כבר מאוד עצבני: "אדוני, זו הפעם השלישית שאתה מבקש את ברוך. אמרתי לך שאין כאן שום ברוך. תניח לי לנפשי ואל תתקשר לכאן יותר." לאחר מכן נשמעה טריקה חזקה במיוחד.
"זהו" אומר הפרופסור, "עכשיו האיש יצא לגמרי מאיזון ומשלווה, ואפשר לומר שיומו נהרס. אלה הם שלושת השלבים לגרום לאדם לאבד את שלוותו."
לפתע, מרים אחד הסטודנטים את ידו ואומר: "סליחה פרופסור, נדמה לי שפספסת את השלב הרביעי והמכריע!"
"אתה סבור שיש שלב נוסף?" שואל הפרופסור
"בהחלט" עונה הסטודנט.
"אם כך, גש הנה והדגם" מציע הפרופסור.
הסטודנט ניגש לטלפון, מחייג לאותו המספר ומשענה האיש מעבר לקו, אומר לו הסטודנט: "שלום, מדבר ברוך. השאירו לי הודעות?"
לילה אחד, בעודו נוסע בדרכים, נעצר משה על ידי שוטר עצבני במיוחד. השוטר אמר למשה: "אדוני, תביא לי בבקשה מסמכים ורישיונות, עושה רושם שאתה שיכור קצת". ענה משה לשוטר: "אדוני השוטר, אני יכול להישבע לך שלא שתיתי אפילו לא טיפה אחת של אלכוהול".
השיב לו השוטר: "או.קיי, אז בוא אני אעשה לך מבחן קטן. דמיין לעצמך שאתה נוסע עכשיו במורד הדרך החשוכה, ופתאום מלפניך מופיעים שני אורות גדולים במרחק. מהם האורות האלו?"
עונה לו משה בהיסוס: "מכונית?"
"נכון" אומר השוטר, "אבל מאיזה סוג בדיוק – שברולט, מיצובישי, פורד, רנו? איזה דגם זה?"
- "מאיפה אני אמור לדעת?"
- "בדיוק כמו שחשדתי,אתה שיכור."
- "אבל אדוני השוטר, לא שתיתי כלום!"
- "אם ככה, אז בוא תגיד לי רגע עוד משהו – תמשיך לדמיין שאתה על אותה דרך ממקודם, ועכשיו פנס אחד מגיח מולך באפילה. מה זה?"
- "נו, זה אופנוע..."
- "טוב, זה ברור – אבל איזה אופנוע זה? הונדה, הרלי דיווידסון, קוואסקי?"
- "מה?!? איך אני יכול לדעת את זה?"
- "אה, באמת? אז ברור כשמש שאתה שיכור ואתה עצור."
"רגע, רגע, לפני שאתה עוצר אותי, יש לי שאלה אחת בשבילך, אדוני השוטר", אמר משה. "דמיין לעצמך שאתה נוסע על הכביש המהיר והשעה בערך 12 בלילה. אתה רואה בצד הדרך אישה לבושה בחצאית מיני, גרביונים אדוקים, עקבים גבוהים ובמקום חולצה היא לבושה רק בחזייה. מי זאת?"
"מה אתה צוחק עליי? ברור שזו פרוצה" השיב השוטר.
"אבל איזו פרוצה זאת? אימא שלך, אשתך או אחותך?"
שני בחורים צעירים הגיעו לבית משפט אחרי ששוטרים תפסו אותם סוחרים בסמים. השופט ראה שמדובר בבחורים שהגיעו מבית טוב, ואמר להם: "אתם נראים לי כמו שני חבר'ה טובים, אני מעוניין לתת לכם הזדמנות שנייה. אני רוצה שבמהלך השבוע הקרוב תנסו לשכנע כמה שיותר אנשים מכורים להיגמל, וביום ראשון הבא תחזרו לפה ותספרו לי עד כמה הצלחתם."
ביום ראשון השניים חזרו לשופט, שאמר להם, "נו, בואו נראה מה הצלחתם לעשות..."
"ובכן כבוד השופט", אמר אחד הבחורים, "אני הצלחתי לשכנע 17 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"17 מכורים?" אמר השופט, "זה נפלא! איך עשית את זה?"
"הצגתי להם דיאגרמה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הגדול ואמרתי להם שזה המוח שלהם לפני הסמים, ואז הצבעתי על העיגול קטן ואמרתי להם שזה המוח שלהם אחרי הסמים."
"פשוט מדהים!" אמר השופט.
אז נעמד הבחור השני ואמר, "כבוד השופט, אני הצלחתי לשכנע 156 מכורים להפסיק להשתמש בסמים לנצח."
"וואו!" אמר השופט, "156 אנשים?! איך עשית את זה?!"
"השתמשתי בדיאגרמה דומה, כבוד השופט. ציירתי שני עיגולים - אחד גדול ואחד קטן, ככה: O o. הצבעתי על העיגול הקטן ואמרתי להם שזה חור התחת שלהם לפני הכלא..."
אברך יהודי מאודסה קיבל אישור מיוחד מהשלטונות לבקר במוסקבה.
הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו.
האברך הביט בבחור הצעיר וחשב לעצמו: "הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו הרי מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמואט, ולשם אין צורך באישור. אבל למה שהוא ייסע לסמואט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמואט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמיות שם, הוא בוודאי שינה את שם המשפחה שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו איזה מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? אולי דוקטורט מהאוניברסיטה..."
בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?"
"טוב מאוד, תודה!" עונה הנוסע, "מה שלומך אתה, אדון מויש'ה זויכמיר?"
אישה נכנסת לחנות חיות מחמד ומבקשת לקנות כלב מיוחד ומקסים.
המוכר מסתכל סביבו בין כל החיות שבכלובים ואומר לה "חכי כאן, גברתי, אני חושב שיש לי את הכלב המושלם בשבילך!"
הוא נעלם אל החדר האחורי וחוזר אחרי מספר שניות עם כלבלב קטן וחמוד.
"הכלב הזה מאוד מיוחד..." הוא אומר לה.
"מה כל כך מיוחד בו?" האישה לא מתרשמת.
"הוא מסוגל לעוף!"
"לעוף?!" מתפלאת האישה.
"בהחלט!" אומר המוכר וזורק את הכלב באוויר. הכלב לא צונח למטה, אלא נשאר לשייט באוויר ומעופף ברחבי החנות.
האישה לא מאמינה למראה עיניה. "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!" היא צועקת אל המוכר.
"יש רק בעיה אחת..." אומר המוכר. "בכל פעם שתאמרי את המילה "שלי" הוא יאכל את מה שהזכרת. הנה, שימי לב" ממשיך המוכר "התפוח שלי..."
למשמע המילה, צונח הכלב אל ריצפת החנות ומתחיל לרוץ באטרף אל המוכר, ששולף מכיסו תפוח והכלב מתחיל לכרסם אותו.
"אוי... זה כל כך חמוד!" אומרת האישה "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!"
כשהיא מגיעה הביתה עם הכלב, היא מראה לבעלה בהתרגשות את הכלב המיוחד.
"מה כל כך מיוחד בו?" הבעל לא מתרשם.
"הוא מסוגל לעוף!"
"לעוף?" שואל הבעל "בתחת שלי!"
לילה אחד, משה הקטן נכנס לתוך חדר השינה של ההורים שלו וראה את אבא ואימא שלו משתובבים במיטה. "אבא, מה אתה עושה?" שאל הילד המבולבל. אחרי כמה רגעים של היסוס האבא ענה: "זה משחק מיוחד של מבוגרים, כמו קלפים".
"אז מה אימא עושה במשחק הזה?" המשיך הילד הסקרן לחקור.
"אימא שלך היא המלכה שלי" השיב האבא בלי להסס, ואז שלח את בנו לישון בחדר שלו.
באותו סוף השבוע, משה הקטן הלך לישון אצל קרובי משפחה ובאמצע הלילה הוא התגנב לחדר השינה של דוד שלו שם הוא מצא אותו משתובב במיטה עם אשתו. "דוד אורי, מה אתם עושים שם במיטה?" שאל משה.
הדוד, שדיבר עם אחיו על ההתנהגות של משה, ענה בלי להסס: "אנחנו משחקים קלפים!".
"ומה אשתך עושה?" המשיך הילד הקטן.
"היא המלכה שלי, עכשיו לך לישון בחדר שלך!"
בהמשך סוף השבוע משה בילה הרבה זמן עם בן דודו וביקש ממנו ללמד אותו איך משחקים את "משחק הקלפים של המבוגרים", וכך יצא שכשהוא חזר הביתה להוריו, הוא ידע איך לשחק פוקר. בארוחת הערב של אותו היום שאלו הוריו של משה איך היה הביקור שלו אצל המשפחה. "היה ממש כיף! ראיתי את דוד אורי ואת אשתו משחקים באותו משחק קלפים כמוכם ואז למדתי איך לשחק אותו בעצמי!"
שני ההורים היו מבולבלים מאוד, ובחשש גדול הם שאלו את בנם "מה בדיוק למדת?"
"האמת שאני לא זוכר הרבה כי זה משחק ממש מורכב, אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי זה שאתה לא צריך מלכה אם יש לך יד טובה!"
שני חברים נפגשים בגינה לאחר שלא ראו אחד את השני הרבה זמן, כל אחד מהם עם כלב פינצ'ר קטן. אחד החברים מציע לשבת בבית קפה ולהתעדכן על כל התקופה בה לא התראו.
"ומה נעשה עם הכלבים?" שואל החבר השני.
"אל תדאג, תעשה מה שאני עושה ויהיה בסדר".
החבר הראשון מרכיב את משקפי השמש שלו ונכנס לבית הקפה עם הכלב.
המארחת עוצרת אותו ושואלת: "לאן זה?"
עונה הבחור: "לשתות קפה"
שואלת המארחת: "ומה עם הכלב?"
"זה כלב הנחייה שלי", עונה הבחור.
"פינצ'ר כלב נחייה?", תוהה המארחת,
והבחור משיב לה: "תתפלאי, אבל פינצ'רים הם כלבי נחייה מצוינים"
החבר הראשון נכנס לבית הקפה, ובעקבותיו עושה אותו הדבר גם החבר השני. הוא מרכיב את משקפי השמש ונכנס עם הכלב.
גם אותו המארחת עוצרת ושואלת: "לאן זה?"
"לשתות קפה", הוא עונה לה.
והמארחת שואלת: "ומה עם הכלב?"
משיב לה הבחור: "זה כלב הנחייה שלי, אני עיוור!"
"הפינצ'ר?", תוהה המארחת,
והבחור מזעק: "מה?? נתנו לי פינצ'ר?"
איש עסקים פנה באחד ממסעותיו לנערת ליווי, וסיכם עמה על סכום של 500 דולר בתמורה ללילה במיטתו. לאחר שסיימו, הבחין שאין עליו כסף מזומן, ואמר לה שיבקש ממזכירתו לשלוח לה המחאה בדואר, בתירוץ של "שכר דירה".
בדרכו למשרד, התחרט על מה שהבטיח והחליט כי הבילוי הלילי לא היה שווה את המחיר. הוא ביקש ממזכירתו לשלוח המחאה לנערת הליווי על סך חצי מהסכום, 250 דולר, ולצרף את המכתב הבא:
"גברתי היקרה!
מצורפת בזאת המחאה על סך של 250 דולר עבור שכר הדירה שלך. אינני שולח את הסכום שסיכמנו עליו מראש, מאחר ולפני ששכרתי את הדירה ניתן לי הרושם כי:
א. הדירה מעולם לא הייתה מאוכלסת לפני כן.
ב. הדירה מחוממת כהלכה.
ג. חלל הדירה מעוצב בצורה שתעניק לי תחושת נוחות וביתיות.
לעומת זאת, מצאתי כי הדירה אוכלסה פעמים רבות בעבר, לא היה בה חימום כלל, והיא הייתה גדולה מדי עבורי!"
כעבור יומיים הגיעה ההמחאה בחזרה בדואר, בצירוף המכתב הבא:
"אדוני הנכבד!
ראשית, אינני יכולה להבין כיצד ציפית שדירה כה יפה תישאר לא מאוכלסת.
ביחס לחום, יש בדירה מתקני חימום מצוינים, אך ייתכן שלא ידעת כיצד להפעיל אותם.
באשר לחלל הדירה - אומר כי היא בגודל רגיל, ואולם הריהוט שלך כל כך קטן שאין באפשרותו למלא אותה, ואינך יכול לבוא לבעלת הבית בתלונות על כך.
אתה מתבקש לשלוח את שכר הדירה במלואו, אחרת אצטרך ליצור קשר עם בעלת הבית הנוכחית שלך!"
מקור תמונה: depositphotos.comערב אחד ילד קטן נכנס בטעות למקלחת בזמן שאימא שלו מתרחצת ורואה אותה ערומה. כשהוא מבחין בשיער הערווה שלה, הוא שואל בתמימות: "אימא, מה זה הדבר הזה?"
האימא מאלתרת במהירות ועונה: "זה? אה, זה רק ספוג מיוחד לרחצה."
באותו ערב, כשבעלה חוזר הביתה, הוא מתחיל לדבר איתה על כמה זה נהדר "להתגלח באזורים האינטימיים". האישה מחליטה לנסות ומסירה את כל השיער.
כעבור כמה ימים, הילד נכנס שוב למקלחת בזמן שאימו מתרחצת, מסתכל עליה בבלבול ושואל: "אימא, איפה הספוג המיוחד שלך?"
אז האימא ענתה: "אוי, לצערי איבדתי אותו. אולי תוכל לעזור לי לחפש אותו?" הילד יצא לחפש אך התייאש כעבר זמן קצר והאישה הייתה בטוחה שהנושא נסגר.
יומיים אחר כך, הילד פורץ הביתה בהתרגשות עצומה ופונה לאימא שלו.
"מה קרה? למה אתה רץ ככה?" שואלת האימא בדאגה.
"מצאתי אותו! מצאתי את הספוג המיוחד שלך!" צועק הילד בהתלהבות.
"באמת?" האימא מרימה גבה בסקרנות. "איפה בדיוק מצאת אותו?"
"שיחקתי עם רועי אצל השכנים," מסביר הילד, "ופתאום שמענו רעשים מוזרים מחדר השינה של ההורים שלו. הצצנו דרך הדלת כדי לראות מה קורה וראינו את אימא של רועי משתמשת בספוג שלך כדי לשטוף לאבא את הפנים!"
מקור תמונה: think4photopקצין צעיר הועבר למוצב מרוחק במדבר. בסיור ההיכרות שלו הוא ראה גמל זקן ועצוב קשור ליד מגורי החיילים.
הוא שאל את הסמל שהוביל את הסיור "לשם מה משמש הגמל?" והסמל השיב: "ובכן המפקד, אנחנו מאוד מרוחקים מכל מקום ולחבר'ה יש צרכים מיניים. אז בכל פעם שמישהו חש צורך, יש לנו את הגמל".
הקצין היסס מעט ואז אמר "אוקיי. אם זה עוזר למורל, זה בסדר מבחינתי".
לאחר 8 חודשים במוצב המרוחק, הקצין כבר לא יכול היה להתאפק יותר וצעק לסמל: "הביאו אלי את הגמל!!!"
הסמל משך בכתפיו והוביל בעצלתיים את הגמל אל מגורי הקצין.
הקצין הכין סולם קטן כדי לקיים יחסים נמרצים עם הגמל, אחרי כל כך הרבה זמן במדבר.
כשסיים, הוא ירד מהסולם מרוצה, ותוך כדי רכיסת מכנסיו הוא פנה אל הסמל עם חיוך וקריצה: "ככה אתם החיילים עושים את זה, הא?"
אז הסמל השיב לו "האמת המפקד, אנחנו בדרך כלל פשוט רוכבים עליו העירה..."
מהמר כפייתי מת והגיע לשערי גן עדן. מולו עמד תור של אנשים באורך קילומטרים, והוא ממש לא התכוון לחכות כל כך הרבה. הוא ניצל את יצר ההימורים שלו כדי לנסות לעקוף בתור, תפח בכתפו של האדם הקשיש שעמד לפניו ושאל אותו: "רוצה לעשות התערבות? אם אצליח לנחש מה היו המילים האחרונות שלך תוך שלושה ניסיונות, אני אקח לך את התור".
לקשיש לא היה יותר מדי מה לעשות, אז הוא הסכים. מיד המהמר התחיל לעשות קריאה קרה לפי סימנים שמצא על גופו של הקשיש. הוא הבחין בכך שהחולצה שלו קרועה ושיש על החזה שלו סימנים של דפיברילטור. "אל תדברי שטויות, זה סתם אולקוס", המהמר אמר, ומבטו המופתע של הקשיש חשף כי צדק בניחוש. הקשיש לקח צעד אחורה והמהמר לקח את התור שלו.
המהמר תפח שוב על כתפו של האיש שעמד לפניו, הפעם היה זה פועל פשוט שעל פניו ניכר כי היה שתיין לא קטן. הוא עשה איתו את אותה ההתערבות, בחן אותו ושם לב שיש עליו הרבה מאוד חבלות - כאילו הלך מכות. "תחזיק לי ת'בירה", המהמר אמר, והפועל שמולו מיד התפעל. הוא פינה לו את מקומו והמהמר התקדם צעד אחד קדימה.
המהמר תפח על כתפו של מי שכעת עמד לפניו, והיה זה אדם אפרו-אמריקאי גדול, שרירי ומאיים. המהמר עשה איתו את אותה ההתערבות, ושם לב שבחזה שלו יש המון פצעי ירי. "אתם לא תיקחו אותי בחיים!" המהמר אמר, אך הבחור שמולו רק הניד את ראשו לשלילה. "לכו להזד*** שוטרים מסריחים!" המהמר אמר, אבל גם הפעם הוא לא קלע. המהמר חשב וחשב, אך לא הצליח למצוא עוד משפט שאותו אדם יכול היה להגיד. בלית ברירה ומבלי לנצל את הניסיון השלישי שלו הוא פשוט אמר: "אני נכנע, אין לי כלום..." והבחור שמולו פינה לו את הדרך.
שיכור שהדיף ריח נורא של אלכוהול זול, עלה לאוטובוס והתיישב עם תרמילו המלוכלך ליד כומר בעל מראה מכובד. מן התרמיל הוא שלף פיסת עיתון ישנה ובקבוק קטן של ג'ין ולגם ממנו בשלוק את כל מה שנשאר בו.
הכומר התעלם מהשיכור והכריח את עצמו להסיט מבט ולהתרכז בנוף.
כעבור מספר דקות פנה השיכור אל הכומר ושאל: "סלח לי אדוני, אולי אתה מכיר את הסיבות לדלקת פרקים?"
הכומר, באי נוחות מתגברת, ענה לו בטון מתנשא וציני: "בוודאי שאני מכיר. חיים לא מסודרים, חברתם של נשים לא מוסריות, שימוש מוגזם בטבק ובאלכוהול, הוללות בבתי זונות ועוד הרבה גועל נפש מסוג זה!"
"וואו!!" ענה השיכור וחזר לקרוא את העיתון.
הכומר הטוב חשב שנית על תשובתו והרגיש צורך להתנצל בפני השיכור "סליחה", אמר לו בטון מפייס "לא רציתי להעליב אותך. כמה זמן אתה כבר סובל מדלקת פרקים?"
"אני?" הופתע השיכור "אף פעם לא סבלתי מזה, אבי. רק קראתי בעיתון הזה כי האפיפיור סובל מדלקת פרקים כבר שנים!"
המורה לביולוגיה בכיתה ז'-2 שאלה את התלמידים: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" אף אחד מהתלמידים לא ענה. בשורה האחרונה, קמה טלי בכעס והתריסה כלפי המורה: "את לא אמורה לשאול ילדים בכיתה ז' שאלה כזאת. אני אגיד אותך להורים שלי, הם יבואו לדבר עם המנהל ויפטרו אותך מבית הספר!" טלי חזרה לשבת, והמורה התעלמה ממנה ומהערתה.
המורה חזרה שוב ושאלה את הכיתה: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי עשר, כאשר הוא חשוף לגירוי?" עכשיו טלי כבר ממש כעסה, והיא לחשה לילדה שיושבת לידה: "אוהווו, איך שהיא הולכת להסתבך, המורה הזאת..." המורה המשיכה להתעלם ממנה וניהלה את השיעור כרגיל.
כעבור כמה שניות הצביע דני, וכשהמורה נתנה לו את רשות הדיבור הוא העיף מבטים נבוכים מסביבו. הוא אמר בקול מהסס: "החלק בגוף שגדל פי עשר כשהוא נחשף לגירוי הוא אישון העין".
"יפה דני!", קראה המורה, "נכון מאוד, אישון העין גדל פי עשר, כשהוא נחשף לחושך למשל! תשובה יפה מאוד".
אז פנתה המורה לטלי ואמרה: "ובאשר אלייך, גברתי הצעירה, יש לי שלושה דברים להגיד לך:
1. יש לך מוח קטן ומלוכלך.
2. לא קראת את החומר של שיעורי הבית.
3. כשתגדלי, מצפה לך אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה..."
גבר אחד התעורר בבוקר וגילה כי אשתו לא לידו במיטה. הוא שם על עצמו גופייה והחל לחפש אותה בשירותים שבקומה, וכשלא מצא אותה, פנה למטה אל המטבח והסלון. כאשר הוא ירד למטה ונכנס אל המטבח, מצא את אשתו עומדת עם חולצה מכופתרת בלבד לגופה כאשר היא מכינה את ארוחת הבוקר שלהם.
כאשר הוא ניגש אליה חצי ישן, היא לפתע הסתובבה אליו ואמרה באופן אסרטיבי, "אתה חייב לעשות איתי אהבה בזה הרגע!" העיניים של הגבר הבהיקו לרגע קט והוא חשב לעצמו, "או שאני עדיין חולם או שזה הולך להיות אחלה של יום". בלי לבזבז אף לו רגע קטן אחד, הוא אחז באשתו והשניים עשו את זה על שולחן המטבח.
לאחר שסיימו פנתה האישה ואמרה לבעלה, "תודה רבה", והסתובבה חזרה אל הבישולים. שמח, אך מעט מבולבל, פנה הגבר לאשתו ושאל, "מה היה פשר החשק הבלתי מוסבר שלך לקיים אהבה בזה הרגע?", אשתו הסתובבה ובלי להתבלבל אמרה, "שעון העצר של התנור התקלקל והייתי צריכה לתזמן 3 דקות כדי שהאוכל שלא יישרף".
ילד חמוד אחד הסתובב לו ברחבי העיר עם קופיף קטן על הכתף.
לפתע, עצר אותו שוטר שאמר לו "ובכן ובכן, מה יש לנו כאן בחור צעיר? אני מקווה שאתה לוקח את הקוף הזה לגן החיות..."
יום למחרת הילד טייל שוב ברחובות העיר כשהקופיף על כתפו, וכשהוא חלף בשנית ליד השוטר, זה החל לגעור בו: "היי אתה! חשבתי שאמרתי לך לקחת את הקוף הזה לגן החיות!"
הילד ענה לו: "כן, לקחתי אותו. היום אני אקח אותו לקולנוע נראה לי..."
לזוג אחד נולד ילד עם פין קטן. זה לא הטריד אותם עד שהילד גדל וגדל, ועדיין הפין לא גדל. אז הם הלכו לרופא לברר מה עושים.
"אין בעיה", אמר הרופא אחרי בדיקה קצרה, והמליץ: "הוא צריך לאכול עוגיות שוקולד בצורה מוארכת מצופות בשוקולד לבן מיוחד - וזה יסתדר".
למחרת בבוקר הילד מתעורר, מצחצח שיניים, הולך למטבח ורואה צלחת ענקית עם עוגיות שוקולד בצורה מאורכת מצופות בשוקולד לבן.
"וואו אימא, מה זה? כל זה בשבילי"? הוא אומר בשמחה.
"קח 2" אומרת האימא, "השאר זה לאבא".
כולם מרוקאים, רק גבי אשכנזי
כולם אשכנזים, רק אבי מזרחי
כולם ישראלים, רק צדי צרפתי
כולם שואלים, רק לאיציק תשובה
כולם קוצים, רק גבי שושן
כולם נצים, רק אבי נשר
כולם אשמים, רק דודו זכאי
כולם קונים בתים, רק סנדרה שדה
כולם התפתחו, רק שלמה ניצן
כולם עורכי-דין, רק ארי שמאי
כולם בני-זקונים, רק גיא בכור
כולם ישבו, רק מיקי קם
כולם אוהבים פטרוזיליה, רק יצחק שמיר
כולם קבלנים, רק יוסי בנאי
כולם מרובעים, רק הרב כדורי
כולם בני אדם, רק יצחק בן צבי
כולם בתולים, רק מארק שגל
כולם חכמים, רק יצחק נבון
כולם זורקים סלעים, רק אבא אבן
בכרמל נשרפו עצי אורן, רק בבית של דפנה דקל
כולם חיות, רק עומר אדם
כולם נכשלים, רק בעלה של רינה מצליח
כולן בנות, רק זהבה בן
כולם גדולים, רק יניב קטן
כולם אקדמאים, רק אבא של לילית נגר
כולם סיגליות, רק ליאור נרקיס
כולם טיפשים, רק יהורם גאון
כולם מדליקים נר, רק יאיר לפיד
כולם בארץ, רק אמא של דודו טסה
כשהייתי קטן, סבי הניח אותי על ברכיו ואמר לי: "נכד יקר, העולם היום זה לא מה שהיה פעם."
"למה?", שאלתי.
"כשהייתי ילד אימי הייתה מביאה לי שקל, בזה הייתי יכול להביא שני כיכרות לחם טריים, חצי קילו מלפפונים, 6 ביצים, מעט גבינה וכד חלב. אבל היום... המצב לא מאפשר זאת, ילדי היקר."
"אתה צודק..." אמרתי, "מחירי המזון הבסיסי לא מפסיקים לעלות...."
"עזוב מחירים," ענה לי סבא "בכל מכולת היום יש מצלמות אבטחה!".
אבי ואיציק היו חברים טובים במשך שנים ארוכות, וכמעט בכל מפגש אבי תמיד היה מספר לאיציק על הבעיות והמריבות שהיו לו עם אשתו על בסיס כמעט יומי. בכל פעם איציק היה מרגיע את אבי ונותן לו כמה עצות, אך הוא אף פעם לא חלק איתו סיפורים דומים מחיי הנישואין שלו.
יום אחד אבי החליט שהוא פשוט חייב לשאול את איציק למה הוא אף פעם לא מתייעץ איתו על בעיות ומשברים מחיי הזוגיות שלו.
"זה פשוט בגלל שאנחנו לא רבים", סיפר לו איציק.
"זה לא ייתכן", אמר אבי, "אין דבר כזה זוג נשוי שלא רב".
"בעיקרון אתה צודק, אבל במקרה שלנו יש לי ולאשתי משהו מיוחד שעוזר לנו", אמר איציק.
"אז אולי תספר לי מה זה כדי שגם אני סופסוף אקבל קצת נחת מהנישואים שלי?"
"במקרה שלך זה כבר מאוחר יותר. הסוד לנישואים בלי ריבים קשור לדברים בעבר שלי ושל אשתי".
"ומה זה הסוד הגדול הזה?"
"השכלה", השיב איציק.
"מה זאת אומרת השכלה? איזה קשר יש בין זה לבין נישואים?!" שאל אבי בתסכול.
"לאשתי ולי יש מערכת יחסים בלי ריבים כי כל אחד מאתנו למד משהו אחר״ ענה לו איציק, ״לה יש תואר בתקשורת ואני למדתי משחק ותיאטרון. בגלל זה בכל פעם שמשהו מפריע לה היא מתקשרת איתי בצורה מעולה, מדברת במשך שעות ומסבירה לי על כל דבר קטן שמפריע לה לפחות ארבע פעמים".
"ומה אתה עושה?" תמה אבי,
ואיציק אמר לו בחיוך: ״אני משחק אותה כאילו שאני מקשיב, ככה כולם מרוצים!"
בוקר אחד מתקשר הנשיא האמריקאי לראש הסי.איי.איי ושואל אותו: "איך תמיד קורה שהיהודים יודעים הכל לפנינו?"
עונה ראש הסי.איי.איי: "יש ליהודים את הביטוי: וואס הרצך?"
שואל הנשיא: "מה זה?"
"ובכן אדוני הנשיא" עונה ראש הסי.איי.איי, "זה ביטוי ביידיש שבגדול אומר: "מה קורה?" היהודים פשוט שואלים אותו אחד את השני ואז אוטומטית יודעים הכל".
הנשיא מחליט ללכת בתחפושת כדי לברר אם זה באמת נכון. הוא מתלבש כמו יהודי אורתודוקסי, לובש את הכובע השחור המסורתי, עוטה זקן מזויף ומעיל שחור ארוך.
הוא טס בחשאי במטוס נוסעים לניו-יורק, עולה על מונית תמימה, ויורד ממנה ב"קראון הייטס", השכונה הכי יהודית בברוקלין.
תוך זמן קצר עובר לידו יהודי זקן קטן. הנשיא עוצר אותו ולוחש: "וואס הרצך?"
הזקן לוחש חזרה: "הנשיא השמוק הגיע לברוקלין..."
בעל ואישה שעבדו בקרקס נודד ניגשו לסוכנות אימוץ והגישו בקשה לקחת תחת חסותם ילד קטן. העובדת של סוכנות האימוץ שבחנה את הבקשה שלהם הזמינה את הזוג לראיון והביעה את הדאגה שלה.
"חיים בקרקס נודד רחוקים מלהתאים לחיים של ילדים, בטח אם מדובר בילדים מאומצים, לכן לפני שאני מאשרת את הבקשה שלכם אני חייבת לדעת שאתם יכולים לספק מגורים נאותים, חינוך וטיפול מקיף לילד."
בתגובה הזוג הראה לעובדת תמונות של הקרוואן היוקרתי והמפואר שבו הם גרים בזמן מסעי ההופעות שלהם. אחר כך הם הראו לה תעודות הוראה ותארי הצטיינות של עובדים אשר ינדדו עם הקרקס לכל מקום כדי לספק לילד חינוך. הם אפילו הראו לה מחקרים לפיהם ילדים שגרים בסביבת חיות ונחשפים לתרבויות מגוונת הם בעלי סיכויי הצלחה גבוהים בחיים.
"אוקיי, אולי להיות חלק מקרקס נודד זה לא הדבר הכי גרוע בעולם" השתכנעה העובדת. "עכשיו כשיש לכם אישור, הגיע הזמן לדבר על הילד שתרצו לאמץ והשאיפות שלכם."
"אין לנו באמת העדפות מיוחדות" ענו הזוג, "העיקר שהוא יהיה קטן מספיק בשביל להיכנס לתותח".
מקור תמונה: africa / freedigitalphotos.netנהג משאית נסע במדבר במשך קילומטרים, כשכל הנוף שראה היה חול וקקטוסים. לפתע הוא ראה שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 20 ק"מ".
במוחו כבר החלו לעלות פנטזיות פרועות על מה שיעשה כשיעצור בבית הבושת, וכמה הוא כבר קרוב. בהמשף חלף על פני שלט נוסף: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 10 ק"מ", והתמלא בהתרגשות.
אחרי זמן מה הוא חלף על פני עוד שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון - היציאה הקרובה". הנהג הרגיש כי לא יוכל לכבוש את יצריו עוד זמן רב והאיץ את מהירותו כדי להגיע.
לבסוף, הוא הגיע אל המקום, החנה את המשאית בהתרגשות, וראה לפניו מנזר אבן ענק ומרשים, לידו ניצב שלט "האחיות של מנזר סן נורטון".
הוא עלה במדרגות המנזר והקיש על הדלת. בפתח הדלת ניצבה נזירה לבושה שחורים, ששאלה אותו "איך אוכל לעזור, בני?"
נהג המשאית ענה: "ראיתי את השלטים בצדי הדרך, והייתי מעוניין לעשות עסקים". "בסדר גמור בני" ענתה לו הנזירה והזמינה אותו לבוא אחריה. הנזירה החלה להוביל אותו במסדרונות המנזר החשוכים, עד שהביאה אותו אל מול דלת עץ כבדה ואמרה לו "דפוק על הדלת".
הוא עושה כמצוותה, והדלת נפתחת באיטיות על ידי נזירה לבושה שחורים שהחזיקה בידיה גביע. "הכנס 50 דולר בגביע, ועבור לדלת הבאה במסדרון" אמרה.
נהג המשאית הוציא את הארנק, שילם ורץ במסדרון עד שהגיע לדלת הבאה, עבר אותה בזריזות וטרק את הדלת מאחוריו. לפתע מצא את עצמו עומד במגרש החנייה, מול שלט קטן נוסף עליו נכתב: "לך לשלום, הרגע נדפקת על ידי האחיות של סן נורטון."
זוג פנסיונרים שכב במיטה כדי לקרוא קצת לפני השינה כשלפתע הבעל שחרר נפיחה אדירה ומיד אחר כך אמר: "גול!". "מה זה היה לכל הרוחות?!" שאלה אשתו. "נמאס לי להתבייש בגזים שלי, אז החלטתי לשחק כדורגל-פלוצים" ענה הבעל, "אני מוביל אחד - אפס".
בהתחלה אשתו הייתה בהלם, אבל אחרי כמה רגעים היא הבינה שבאמת אין סיבה להתבייש בפעילות טבעית של הגוף שלהם. אחרי כמה דקות היא עשתה פוק קטן משלה ופנתה לבעל, "גול! אחד - אחד!". אחרי כמה דקות הפליץ הבעל שוב וקרא בשמחה "שתיים - אחד!" אחרי עוד כמה דקות האישה, שכבר הרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמה, שחררה נפיחה רועמת משלה והכריזה: "שתיים - שתיים, אתה עומד להפסיד במשחק שלך!"
הבעל החליט שהגיע הזמן לסיים את התחרות הזאת, התרכז, כיווץ את כל הבטן שלו, הפליץ בקול עצום ומיד לאחר מכן הבין שגם קרתה לו תאונה קטנה…
"מה זה היה לעזאזל?" שאלה האישה.
"מחצית, צריך להחליף צדדים"
כל מי שעבר תקופת בידוד ארוכה בגלל הקורונה יודע שעכשיו הכל קטן עליו. החולצה, המכנסיים, התחתונים... הכל!
הנשיקה ברכבת
בתוך רכבת שנוסעת לאורך כל המדינה יושבים גברת זקנה, שוטר, בלונדינית שופעת וחייל צעיר בתא אחד קטן, מסביב לאותו השולחן. השוטר יושב ליד הבלונדינית והחייל ליד הגברת הזקנה. לאחר כמה שעות של נסיעה בהן כל אחד מיושבי התא הגניב מבטים אל הנוסעים האחרים, נכנסה הרכבת למנהרה ארוכה וחשוכה. פנים התא הוחשך לחלוטין ולפתע נשמעה נשיקה חזקה ולאחריה קול חזק של סטירה מצלצלת.
לאחר כמה שניות יצאה הרכבת מהמנהרה ובתוך התא הקטן השוטר החזיק את צד הפנים האדומות שלו בכאב, והחייל ישב בנוחות וחייך חיוך רחב.
השוטר חשב לעצמו: "חכם החייל הצעיר הזה... הוא מגניב נשיקה לבלונדינית הצעירה שיושבת לידי, היא בטוחה שזה אני ונותנת לי סטירה."
הבלונדינית חשבה לעצמה: "בחור מוזר השוטר הזה... בזמן שהיינו במנהרה החשוכה הוא העדיף לנסות לנשק את הגברת הזקנה ולא אותי. מזל שהיא יודעת להגן על עצמה ונתנה לו סטירה כעונש".
הגברת הזקנה חשבה לעצמה: "כל הכבוד לבחורה הצעירה הזאת! השוטר ניסה לגנוב ממנה נשיקה במנהרה והיא הראתה לו מה מגיע לחוצפנים וסטרה לו."
ובזמן שכל יושבי התא נותרו מבולבלים, רק החייל חייך לעצמו וחשב: "איזה כיף, בכל פעם שנגיע למנהרה אני רק צריך לתת לעצמי נשיקה רועשת על היד ואז אני יכול לתת סטירה לשוטר!"
נחש עיוור וארנב עיוור נתקלו זה בזה יום אחד בקרחת היער. פנה הנחש אל הארנב ואמר לו: "סלח לי, איזה מין חיה אתה? אני פשוט עיוור ולא רואה שום דבר". ענה לו הארנב: "מתנצל, אבל גם אני לא ממש יודע, אני עיוור כמוך ואף פעם לא ראיתי את עצמי, או הבנתי מה אני בדיוק. שמע, אם אתה כבר פה, אולי תוכל למשש אותי ולגלות לי איזה מין חיה אני?".
"אין בעיה" השיב הנחש, נכרך מסביב לארנב ומישש כך את כל גופו. לבסוף שיחרר הנחש את לפיתתו מהארנב, וסיכם בפניו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה קטן מימדים, רך ופרוותי, עם זוג רגליים אחוריות בשרניות, אוזניים ארוכות וגמישות, אף קטן, פחוס ולחלוחי, שפמפם ארוך וזנב צמרירי. אם ככה אתה חייב להיות ארנב!".
"מעולה! סוף סוף אני יודע מי אני!" אמר הארנב, ואז פנה להיפרד מהנחש: "תודה רבה לך אדון... אה, רגע, איזה חיה אתה בכלל, אתה יודע?". ענה לו הנחש: "האמת היא שממש לא. אולי תעשה לי טובה בחזרה – תמשש אותי גם ותזהה מה אני בדיוק".
הסכים הארנב להשיב לנחש טובה תחת טובה, והחל למשש אותו לכל אורכו באמצעות כפותיו. בסיום הבדיקה פנה הארנב לנחש ואמר לו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה מחוספס לחלוטין, שיש לך דם קר, אין לך שום עמוד שדרה, אתה גמיש, חלקלק וחסר ביצים. אם ככה - אתה חייב להיות פוליטיקאי!".
מקור תמונה: chen hayekשלומי הקטן שכב על הספה וראה טלוויזיה, כשלפתע הוריו שמעו אותו מתחיל לצעוק ולבכות בקול חזק. אימא ואבא שלו מיד רצו אליו וגילו שהוא בלע בטעות מטבע קטן שהוא שיחק איתו. "צריך לקחת את הילד לבית החולים" אמרה האימא לאבא, אבל הבעיה הייתה ששלומי הקטן צרח והשתולל כל כך הרבה, עד שאי אפשר היה להרגיע אותו מספיק כדי להתארגן ולצאת.
אחרי אינספור מאמצי הרגעה, לאבא היה לפתע רעיון... "שלומי, אני רוצה להראות לך קסם! אנחנו צריכים ללכת לבית החולים לבדוק משהו, אבל לפני זה אני אוציא לך מהבטן את המטבע כדי שתוכל להירגע" הוא אמר לבנו. הוא הסתיר מטבע קטן ביד שלו ואז העמיד פנים שהוא שולף אותו מתוך האוזן של הילד ההמום. "הנה תראה" אמר האבא, "הוצאתי אותו".
שלומי כל כך שמח והתרגש, שמיד הוא תפס את המטבע מהיד של אביו, בלע אותו וצעק באושר: "תעשה את זה שוב!".
אין אף יצור בעולם שאוהב לדבר יותר מילד קטן שמחכה מחוץ לדלת השירותים שלך.
שיעור על גוף האדם
המורה לביולוגיה בכיתה ז׳2 שאלה את התלמידים: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי 10, כאשר הוא חשוף לגירוי?" אף אחד מהתלמידים לא ענה. בשורה האחרונה, קמה טלי בכעס והתריסה כלפי המורה: "את לא אמורה לשאול ילדים בכיתה ז' שאלה כזאת. אני אגיד אותך להורים שלי, והם יבואו לדבר עם המנהל, ויפטרו אותך מבית הספר!!". טלי חזרה לשבת, והמורה התעלמה ממנה ומהערתה.
היא חזרה שוב ושאלה את הכיתה: "איזה חלק בגוף האדם גדל פי 10, כאשר הוא חשוף לגירוי?" פניה של טלי ממש התכרכמו, והיא לחשה לילדה שיושבת לידה: "אוהווו, איך שהיא הולכת להסתבך, המורה הזאת..." המורה המשיכה להתעלם ממנה, וניהלה את השיעור כרגיל.
כעבור כמה דקות הצביע דני, וכשהמורה נתנה לו את רשות הדיבור הוא העיף מבטים נבוכים מסביבו, ואמר בקול מהסס: "החלק בגוף שגדל פי עשר כשהוא נחשף לגירוי זה אישון העין".
"יפה דני!" קראה המורה, "נכון מאוד, אישון העין גדל פי עשר, כשהוא נחשף לחושך למשל! תשובה יפה מאוד".
ואז פנתה המורה לטלי ואמרה: "ובאשר אלייך, גברתי הצעירה, יש לי שלושה דברים להגיד לך:
1. יש לך מוח קטן ומלוכלך.
2. את לא קראת את החומר של שיעורי הבית.
3. כשתגדלי, מצפה לך אכזבה מאוד מאוד מאוד גדולה..."
מנכ"ל של חברה גדולה היה צריך להתקשר לאחד העובדים שלו ולהתייעץ איתו בקשר לבעיה דחופה שצצה בשרת המרכזי של החברה.
הוא חייג את מספר הטלפון שבביתו של העובד, המתין מספר שניות על הקו\ עד שענה לו בלחישה ילד קטן. "הלו?"
הבוס לא השתהה לשיחת חולין ומיד ביקש את האבא, "אבא שלך בבית?"
"כן" ענה הקול הקטן.
"אני יכול לדבר איתו?" שאל המנכ"ל בחוסר סבלנות.
להפתעתו ענה לו הקול הקטן "לא".
הבוס לא התייאש, הוא היה חייב להשיג את העובד, "ואמא שלך אולי נמצאת?"
"כן" ענה הילד בלחישה.
"אני יכול לדבר איתה?"
שוב ענה לו הקול הקטן "לא".
הידיעה שזה לא סביר שילד צעיר יישאר בבית לבד גרמה לבוס להמשיך ולהפציר לדבר עם המבוגר האחראי שבבית, "האם יש שם עוד מישהו חוץ ממך?"
"כן" ענה הילד "שוטר".
עד כמה שזה נשמע לו מוזר, המנכ"ל לא היסס, "אני יכול לדבר עם השוטר?"
"לא, הוא עסוק" הסביר הילד.
"עסוק במה?" המנכ"ל הפך סקרן.
"בלדבר עם אמא ואבא ומכבי אש" הסביר הילד בלחש.
הדאגה גברה כאשר לפתע שמע המנכ"ל גם צלילי מסוק מבעד לקו, "מה זה הרעש הזה??"
"הליקופטר!" ענה הילד בהתרגשות.
"מה לעזאזל קורה שם?" שאל המנכ"ל ועתה כבר היה ממש מודאג.
בלחישה דיווח הילד "צוות החילוץ נחת עם הליקופטר על הגג!"
לחוץ ומודאג שאל המנכ"ל "אבל למה הם שם?"
עדיין בלחישה ענה לו הקול הצעיר בצחקוק, "הם מחפשים אותי!"
אנשים שצריך להרוג: כל מי שמבקש ממך לשמור לו מקום בתור לקופה בסופר "רק כדי להביא משהו קטן" ונעלם לחצי שעה.
כמה שהיא אוהבת את הנכד שלה
אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון.
"שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!"
'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון.
"אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה".
האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים".
האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה.
אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי.
"אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה."
'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה:
"אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"
מקור תמונה: hackNY.orgלאבא אחד נמאס מזה שבנו חי חיי רווקת על חשבון הוריו בגיל מאוחר, והוא החליט שהגיע הזמן למצוא לו שידוך. יום אחד הוא נכנס לחדר של בנו והודיע לו: "אתה כבר לא ילד קטן ואתה כבר צריך למצוא לך אישה ולהקים משפחה. בשבוע הבא אתה תכיר את הבחורה שאני בחרתי לך והיא תהייה אשתך". הבן כמובן החל להתנגד ולצעוק על אביו שאין לו שום זכות להחליט עבורו על נושאים שכאלה, אבל האבא פשוט אמר "היא הבת של ביל גייטס", והבן ההמום מיד הסכים לבחירה של אביו. "אבל תגיד לי רק דבר אחד", שאל הבן, "למה שהבת של ביל גייטס תרצה להתחתן איתי?"
"תסמוך עלי, יש לי תוכנית..." אמר האבא. למחרת האבא שלח מייל לביל גייטס בו הוא מבקש את רשותו לחתן בין הילדים שלהם. בשל העובדה שמדובר בהצעה חריגה מאוד האבא קיבל תשובה ישירה ממר גייטס בכבוד ובעצמו, ששאל מדוע עליו להסכים לבקשה ההזויה הזאת. האבא ענה מייל תגובה קצר וענייני "כי הבן שלי הוא הסמנכ"ל של פייסבוק". למרבה ההפתעה ביל גייטס השיב שאם כך בהחלט יש אפשרות לשקול את הזיווג בחיוב...
למחרת האבא שלח הודעה למארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, בו הוא מציע לו למנות את בנו לסמנכ"ל של החברה. גם הפעם האבא זכה לתגובה סקפטית ואפילו מזלזלת: "למה שאני ארצה למנות את הבן שלך לסגן שלי?!" שאל צוקרברג המבולבל. האבא פשוט ענה "כי הבן שלי הוא החתן של ביל גייטס".
החתונה התקיימה שבוע לאחר מכן, וככה עושים עסקים!
כורדי אחד יצא לצוד ביער. הוא לקח רובה צייד, הסתובב שם קצת ומצא חור קטן באדמה. הוא השמיע קול לתוך החור: "ווו... ווו"... משהו מתוך בור ענה לו: "ווואא". אז יצא ארנב קטן, והכורדי צד אותו בלי בעיה.
מבסוט המשיך הצייד הכורדי וראה חור יותר גדול. הוא קרא פנימה: "ווו... ווו"... וקול מתוך החור ענה לו: "ווואא". אז יצא שועל מהחור, והכורדי צד אותו בלי בעיה.
מרוצה המשיך הצייד הכורדי וראה מערה גדולה. הוא קרא פנימה: "ווו... ווו"... וקול מבפנים ענה לו: "ווואאא". אז יצא דוב גדול, הכורדי ירה בו וצד אותו בלי בעיה.
גאה בהצלחתו, המשיך הצייד וראה מערה ענקית. הוא נעמד בפתח וקרא: "ווו... ווו"... משהו מבפנים ענה לו: "שיק... שיק"... הכורדי קרא שוב: "ווו... ווו"... ומשהו מבפנים ענה לו: "טווו... טווו"... הכורדי התרגש והכין את הנשק שלו לקראת הצייד...
אז יצאה הרכבת ודרסה אותו.
משפחה של אבא, אימא וילד קטן יצאה ליום כיף בחוף ים, אך לא סתם חוף - חוף נודיסטים! אחרי חצי שעה של בילוי במים הילד הקטן רץ מכיוון הים אל החוף ולאימא שלו, קרא לה וצעק מרחוק: "וואו אימא! לכל הנשים פה יש כאלה ציצים גדולים!"
"נכון חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "ואתה יודע עוד משהו? ככל שהם יותר גדולים זה סימן לכך שהן יותר טיפשות."
אחרי חצי שעה הילד חוזר שוב מכיוון הים וצועק לאימא שלו: "וואו אימא! את לא מבינה איזה בולבול גדול יש לכל הגברים פה!"
"כן חמוד שלי," אמרה אימא שלו, "וכמו שאמרתי - ככל שהוא יותר גדול, כך גם הגברים האלה טיפשים יותר."
אחרי חצי שעה נוספת הילד חוזר לאימא שלו, והפעם הוא אומר לה בלחש: "אימא, נראה לי שאנחנו בצרות..."
"למה מתוק שלי?" אמרה אימו בפליאה.
"כי אבא שם מדבר עם מישהי ממש טיפשה, ונראה שהוא גם נהיה טיפש יותר ויותר מרגע לרגע..."
בעיירה צרפתית ציורית ליד החוף, חיו בעל ואישה בשם ז'אק וקלודין. לכבוד חגיגות יום הבסטיליה, החליטה קלודין לארח חברים לארוחת ערב עם מיטב המאכלים הצרפתיים המוכרים והאהובים ביותר. בזמן ההכנות היא נזכרה שהיא שכחה משהו ופנתה אל בעלה: "ז'אק, תוכל לרדת לרגע לחוף הים כדי לאסוף כמה חלזונות למנת הדגל שלי? אתה יודע שהיא הרבה יותר טעימה כשהם טריים". ז'אק לא הבין למה כל כך חשוב שהוא ילך ויביא חלזונות טריים, אבל הוא לבסוף הסכים.
בדרך לחוף הים הוא עבר ליד הבר האהוב עליו וחשב לעצמו, 'מדוע שלא אכנס לשתות קצת? משקה אחד קטן ואני בחוץ, אף אחד לא ישים לב שהתעכבתי לכמה דקות...' משקה אחד הוביל לשניים שהובילו לשלושה, ולפני שהוא שם לב, השעה הייתה 3 לפנות בוקר והוא היה בצרות...
בעודו מנסה להתאושש הוא רץ לחוף, הרים את החלזונות הראשונים שמצא ומיד רץ הביתה עם השלל בידו. ממש לפני שהגיע למפתן הדלת של ביתו, ז'אק מעד והפיל את החלזונות. באותו הרגע אשתו פתחה את הדלת בעצבים וצרחה עליו: "בטלן אחד! איפה היית כל הלילה?! הרסת לי את הארוחה! כמה זמן לוקח ללכת לחוף להביא חלזונות???"
ז'אק השיכור החל לצעוק על החלזונות: "תראו איך היא כועסת, אמרתי לכם שנאחר אם נלך ברגל!"
אברם ואסתר טסים מברוקלין לאוסטרליה לרגל חגיגות יום הנישואין ה-40 שלהם, כשלפתע מפציע קולו של הטיס ברמקולים: "נוסעים יקרים, אחד מהמנועים שלנו הפסיק לעבוד, אולם למזלנו זה קרה מעל אי קטן שאינו מסומן במפה, כך שאני מאמין שאנחנו נינצל, אך יש סיכוי שלא ימצאו אותנו לעולם.
הם נוחתים בשלום על האי ואברם מסתובב לאסתר ושואל: "תגידי אסתר, שילמת לרבי על הכיסאות שלנו בבית הכנסת?
"לא הספקתי", עונה אסתר.
"ותגידי, את התרומה לקרן היהודית שלחת?"
"אויש אברם", היא עונה בבושה, "שמתי במעטפה ולא שלחתי עוד..."
"ואת הצ'ק לבניית האגף החדש בבית הכנסת נתת?"
"אני כל כך מצטערת אברמ`לה, זה פשוט פרח מזכרוני."
אברם נותן לאסתר את הנשיקה הכי גדולה שנתן לה מזה 40 שנה, והיא מסתכלת עליו המומה ושואלת: "אבל אחרי כל זה, למה אתה מנשק אותי אברם?"
"כי הם ימצאו אותנו אסתר..." הוא עונה לה, "הם ימצאו אותנו...."
סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך...
הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?"
המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה.
סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו".
המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה".
הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו".
לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד.
בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו".
בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי".
"סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?"
"מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".
שני כורדים חובבי צייד טסו לצוד פילים באפריקה. הם שכרו מטוס קטן, והטייס הזהיר אותם שהמטוס יכול לשאת רק שני נוסעים ופיל אחד, מאחר שפיל שני ייצור עומס משקל שעלול להפיל אותם.
"זה מה שאמרת לנו גם בשנה שעברה", השיבו הציידים, "ואז שילמנו לך עוד אלף דולר והרשית לנו להעמיס פיל נוסף". הטייס הסכים, והציידים העמיסו שני פילים על המטוס.
המטוס התרומם בקושי, וכעבור שתי דקות טיסה, נפל והתרסק ביער. הציידים נחלצו בקושי משברי המטוס, ושאלו את הטייס: "איפה אנחנו נמצאים?"
הסתכל הטייס סביבו והשיב: "בדיוק באותו מקום שבו התרסקנו בשנה שעברה"...
"אלוהים, יש לי בעיה", אמרה חווה. "מה הבעיה?" היא נשאלה.
"אני יודע שיצרת אותי וסיפקת לי את גן העדן הנפלא הזה עם כל החיות המקסימות שבו, ואפילו את הנחש החמוד שתמיד מצליח להצחיק אותי, אבל בכל זאת, אני מרגישה שאני לא שמחה..."
"ולמה זה חווה?"
"אני בודדה, וגם נמאס לי מתפוחים!"
"ובכן, במקרה הזה יש לי פתרון בשבילך. אברא בשבילך את האדם."
"מה זה אדם?"
"יצור עם מספר לא קטן של חסרונות ותכונות שליליות. הוא ישקר לך, יבגוד בך ויהיה שחצן. באופן כללי היא יעשה לך חיים קשים, והוא גם יהיה גדול ממך. אני אברא אותו כך שיוכל לספק את כל הצרכים הפיזיים שלך, אך הוא יהיה חסר בינה ויתלהב מדברים ילדותיים כמו מכות ובעיטות בכדור. מאחר שהוא לא יהיה חכם כמוך, הוא יצטרך לקבל ממך עצות כדי לחשוב כמו שצריך".
"וואו, נשמע נהדר", אמרה חווה בציניות וגלגלה את עיניה. "אוקי, וזה הכול?"
"ובכן... כמו שכבר אמרתי, הוא יהיה שחצן, וגם גאוותן מאוד. לכן תצטרכי לגרום לו להאמין שיצרתי אותו לפניך. זה יהיה הסוד הקטן שלנו – אישה לאישה."
עבור לבא-במייל
